שו"ת זרע אברהם קכד

שוטה וקטן ניתן להצילם בנפשם ולזה ממעטם הכתוב מן לדעת דבחרש שוטה וקטן הוי כמו שלא נעשה העבירה כיון דהוי שלא לדעת והוי כמתעסק ומה דמצוים להפרישם הוא משום ששביתתו עליך וכמו דמצוים על שביתת בהמתינו ופשוט

ועפ"ז י"ל במה שחקר המנחת חינוך בשוחט פסח על החמץ שיש לו לקטן ועיי"ש שכ' דתליא אי שה לבית אבות הוי דאורייתא עיי"ש

ולהנ"ל י"ל דמעשה דקטן לא הוי שום מעשה כיון דנעשה שלא מדעת ולא הקפידה התורה שוחט פסח על החמץ אלא היכי דמשהה החמץ באיסור אבל קטן שאינו מוזהר באיסור בל יראה ובל ימצא. ולא משהה אצלו באיסור ל"ש איסור שוחט פסח על החמץ. וכבר ראיתי נמי לגדול אחד שנסתפק בחולה שיש בו סכנה שיש לו עיסת חטין להניחו ע"ג מכתו אי מותר לו לשחוט את הפסח כיון דהוא אנוס וקצת י"ל דתליא בפלוגתא דהש"ס בב"ק (דף מ) בשור האיצטדין. דרב סבר דכשר לגבי מזבח אנוס הוא ושמואל סבר דמ"מ הרי נעבדה בו עבירה. הרי דפלוגי אי אנוס מקרי עבירה. ועיין תוספתא פי"ח דשבת גבי פירות שיצאו חוץ לתחום וכו' החזירם חרש שוטה וקטן בין למקומם בין למקום אחר יאכלו הרי דקטן מקרי לא נעשה עבירה [ועיין בתוספות חולין (דף יד.) ד"ה מחתכין דיושב ומצפה שמא ישחטנו חרש שוטה וקטן ואחרים רואין אותו עיי"ש] ועיין ברמב"ם בפ"ה מה' קרבן פסח (הלכה ד) דקטן אין מילת עבדיו מעכבין אותו מלאכול בפסח עיי"ש והוא מהמכילתא דכתיב איש ולא קטן הרי דאי לאו קרא הוי מעכב אותו אף דאנוס וצ"ע

יט) ואגב אכתוב דבתוספות הרא"ש עירוכין (דף מ) כ' דהא דצריך איש למעט קטן מכרת היינו אם נטמא בקטנותו אינו חייב אף משיגדיל עיי"ש וקשה לי מירושלמי פ"ב דשבועות (הלכה) ראשונה עד שלא הביא שתי שערות. והיינו דהידיעה ראשונה הי' בקטנותו וכמו שפירש בנועם ירושלמי והשתא תיפוק לי' דאינו חייב על ביאת מקדש ואכמ"ל

כ) וראיתי בשער המלך פי"ב מה' עכו"ם שהקשה על דברי התוס' דשבועות (דף ג) ד"ה ועל הזקן שכתבו דלרב אדא בר אהבה גדול המקיף את הקטן אפילו איסורא מדרבנן ליכא מהא דפריך בנזיר (דף כט) למ"ד כדי לחנכו והא עביד הקפה ולמה לא משני דסבר כרב אדא בר אהבה וכו' יעיי"ש

ונראה דלכאורה קשה למה דקיי"ל דקטן אוכל נבילת אסור לספות לי' בידים א"כ ניהו דמחמת לאו דהקפה אינו חייב מ"מ אמאי מותר. דעכ"פ אסור לספות לי' בידים

אך י"ל דלמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין ולדעת הרמב"ם לא עשה שום איסור היכי דלא סייע הניקף כמבואר בכסף משנה [ואינו כן דעת הריטב"א בחדושיו שכ' להדיא דעבר אלא דאין לוקין ועיין בנוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' עו) עיי"ש ובמנ"ח עיי"ש] וא"כ הקטן הא לא עבר מידי ואינו אסור אלא מצד המקיף ולרב אדא בר אהבה דמקיף את הקטן מותר. ליכא איסורא כלל משום לא תאכילום. אמנם למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקה ולדידי' דבודאי אף דלא סייע הניקוף לוקה וכמבואר במכות (דף כ) דאמר לך מני ר"י היא דאית לי' לאו שאין בו מעשה לוקין. בודאי דאסור להקיף את הקטן משום הלאו דלא תאכילום. דהא עכ"פ אסור לספות לי' בידים כנ"ל

ולפ"ז ניחא סוגיא דנזיר דפריך לר"ל ור"ל הא אית לי' לאו שאין בו מעשה לוקין וכדאיתא בכמה דוכתי ולדידי' ודאי דאסור להקיף את הקטן ופריך שפיר והא עביד הקפה. ומה"ט נמי ניחא דלא אמר דמקיף לי' אשה כמו דאמר ר"ה דחובה אקיף להו. ולהנ"ל ניחא הכל דאסור משום הלאו דלא תאכילום. וגם אשה אסורה להקיף את הקטן ודוק

אך קשה ממה שכתבו התוספות בפסחים (דף פח) דמשום מצות חינוך ספינן לי' לקטן בידים ואף דאסיר משום שלא למנויו עיי"ש. וכן יקשה מהא דפריך שם והא אכיל מליקה. ונימא דמאכילין לכהן קטן. ומשום מצוה ספינן לי' בידים. וכמ"ש התוספות דמשום מצות חינוך לא אכפת לן מה דספינן לקטן. והכוונה נראה כמו דאמרינן בעלמא דהיכי דלא פשע אמרינן עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך עיין בתוס' שבת (דף ד.) וה"נ קטן. ואולם דברי התוס' בלא"ה תמוהים עיין מג"א (סי' שמג) ובכו"פ (סי' קא) ובדרוש וחידוש. וצ"ל דמתניתין הא סתמא קתני ומשמע דאין חילוק בין נזיר קטן לגדול ואכמ"ל

כא) ובעיקר הדבר דמרבינן מלא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים והיינו דאסור להאכילם בידים וכמבואר ביבמות (דף קיד) יש להעיר דת"ל משום שליחות דאין שליח לדבר עבירה לא שייך גבי קטן דלאו בר חיובא הוא. וגם י"ל דל"ש אי בעי עביד דודאי עביד ועיין תוס' שבועות (דף ג.) ד"ה ועל הזקן. ואין לומר דאמרינן זה נהנה וזה מתחייב ל"א וכמו דאיתא בקדושין (דף מג.) דהא קרא בשרצים כתיב ולא מקרי הנאה ועיין עבודה זרה (דף סח) דאמרינן דחידוש היא. וכן בדם מבואר במכות (דף כג) דרק משום יגדיל תורה הוצרך להזהיר עליו. ועיין שובת ציון (סי' כח) שכ' דבר נחמד בישוב דברי רש"י חולין (דף סז) שכ' דחיישינן ישינן שמא יראנה ויהי' סבור שלא פירש ולמה לא כ' שלא יראנה וכאשר הקשה כן בביאור הגר"א ביו"ד (סי' ) ס"ק אך דאי לא כן הוי מתעסק והכא ל"ש המתעסק בחלבים ועריות שכן נהנה דהרי אינו נהנה יעיי"ש (אך למ"ש בשו"ת רע"א (סי' ח) דמתעסק ג"כ עבירה אלא שלא חייבה התורה קרבן עליו לא יתכן כל זה] ודפח"ח. ולפי זה יש להעיר דמחשבה דקטן מתעסק מקרי וכמבואר בחולין י"ג וא"כ מה טעמא חייב ובשלמא בטומאה אף דמקרי מתעסק מ"מ י"ל למ"ש הרמב"ם דהמטמא את הכהן אם הכהן שוגג והוא מזיד חייב אף הישראל וא"כ כיון דקטן כשוגג דמי' שפיר חייב משא"כ בשרצים ובדם קשה. ובפשוטו י"ל דאין שליחות לקטן ושפיר צריך קרא דלא תאכילום ואכמ"ל

ואגב אכתוב מה דיש להעיר בהא דקידושין (דף מג) צא ובעול את הערוה וכו' שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב ולמא לא אמרי' צא ולבוש כלאים דג"כ החיוב על הנאה דוקא וצ"ע

כב) והנה יש לעיין בהא דקי"ל דקטן עד בן י"ג וקטנה עד בת י"ב ויום א' פטורין מן העונשין בעבד קטן מה דינו אם לאשה מדמינן לי' ובן י"ב הוי כגדול כיון דלכל מילי ילפינן מאשה או דילמא דבעי י"ג שנים

ונראה מסברא דבודאי דיינין לי' כתינוק לפמ"ש רמב"ם ז"ל דלענין הקפה אף דאשה אינה בבל תקיף מ"מ עבד ישנו בבל תקיף דהא הטעם דאין לה זקן וזה ל"ש בעבד. א"כ ה"ה לענין זה כיון דהדבר תליא משום. בינה יתירה וכמבואר בנדה (דף מה:) וא"כ עבד לא