שו"ת זרע אברהם קכ

יעו"ש וא"כ הרי בקנס באמת הדין כן דאם מכר נכסיו קודם שעמד בדין דאינו גובה ממשועבדים לפי דברי הרה"ג מקוטנא ז"ל דבקנס פטורין היורשין אם מת קודם שעמד בדין יעו"ש ואכ"מ]

ח) בהחקירה שכתב כת"ר אם בכופר דממשכנין אם יש איסור דלא תבא אל ביתו תמהני דנראה פשוט דלאו זה הוא רק בהלואה וכמבואר בב"מ (קטו.) אבל אתה נכנס לשכר כתף יעו"ש וכמ"ש היראים שהביא כ"ת דדמי לשביעית דאינו משמט יעו"ש בסי' רע"ג ודברי התויו"ט שהביא כ"ת דהקשה בשקלים איך ב"ד ממשכנין צ"ע באמת ואכ"מ

ט) ואכתוב לכת"ר איזהו הערות. בהא דאיתא בתוספתא פ"ה דכלאים כלאי הכרם מותרין משום גזל ופטורין מן המעשרות כלאי זרעים אסורין משום גזל וחייבין במעשרות יעו"ש ומזה נראה להוכיח דאסורי הנאה הוי הפקר וכדעת הר"ן בנדרים (דף פ"ה.) ד"ה ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אותן בעל כרחו ואינו יכול לעכב יעו"ש ומשום הכי בכלאי הכרם מותרין משום גזל. אמנם הא דאמר ופטורין מן המעשרות צריך ביאור דממה נפשך אם הכוונה דהוה אמינא דצריך לעשרן פשיטא אטו צריך לעשר דבר דדינו בשריפה וע"כ דהכוונה דאם אכלו אינו עובר על לאו דטבל וזה מבואר להדיא להיפוך בירושלמי פסחים (פ"ב) עשה כרי והשתחוה לו ומרחו כו' איסור חמור חל על איסור קל יעו"ש הרי דאף דאיסורי הנאה הוא מ"מ אם אכלו עובר גם על לאו דטבל ואולי דשאני כלאי הכרם דלא היתה לו שעת הכושר מה שאין כן בעשה כרי והשתחוה לו נהי שהוא קודם מירוח מ"מ אם הפריש תרומתו קודם מירוח תרומתו תרומה ובמקום אחר הארכתי הרבה בדברי הירושלמי פסחים הנ"ל ואכ"מ

י) עוד אכתוב הערה אחת בהא דהקשו תוס' בזבחים דף (מ"ג.) דאמאי יש פיגול באימורים הא הם גופא מתירים המה דכל זמן דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי בשר ותירצו כיון דאם נאבדו שרי בשר לא חשיב מתיר יעו"ש ונראה דיש חילוק בין דם לאימורים דקודם זריקת דם יש לאו דלא תוכל לאכול בשעריך וכמבואר במכות (דף י"ז:) והוי זה איסור חפצא משא"כ הא דאין הכהנים רשאים באכילת בשר עד שיוקטרו האימורים הוא איסור אקרקפתא דגברא אבל הבשר כבר הותר ולכן אמרו בנדרים (דף י"א:) דאם אמר כבשר שלמים לאחר זריקה לא הוי דבר הנדור אף דכל זמן דלא מיקטרי האימורין לא משתרי בשר באכילה וכבר עמד בזה הרא"ש ז"ל שם ולפי הנ"ל דאין זה רק איסור גברא הוה כמתפיס בשבועה דלאו כלום הוא

והנה הלשון בגמ' דפסחים (נ"ט:) כל כמה דלא מתקטרי אימורים "כהנים לא מצי אכלי בשר" ובחלק הבעלים אינו מבואר אם רשאין לאכול קודם הקטרה והא פסח לרבי אלעזר בן עזרי' דאינו נאכל רק עד חצות ואימורין יכול להקריב כל הלילה וכלשון הגמ' בפסחים (דף ע"א.) מי איכא מידי דבשר איפסל ליה מאורתא ואמורין עד צפרא א"ל אביי אלמא לא והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה דבשר איפסל ליה מחצות ואימורין עד צפרא יעו"ש הנה דפסח שהוא לבעלים נאכל קודם הקטרת אימורים ואולי דפסח ילפינן מפסח מצרים דלא הי' שם עיכוב הקטרת אימורים שהרי לא הקטירו כלל האימורים וכדאמרי' בפסחים ובירושלמי ואכ"מ. על יתר דברי כת"ר לא ראיתי כעת לעיין בם ועוד חזון למועד איה"ש: הנני דורש שלום תורתו באהבה ומקרב ולב עמוק מוקירו ומכבדו ידידו עוז: אברהם לופטביר. [אמר המלבה"ר באיזו דברים שלא השיב מצאנו בכתבי הרהמ"ח שרשם לעצמו ואמרנו להעתיקו לכאן]

א) שיטת הראב"ד דאף דאין משלם קנס של עבד על פי עצמו מ"מ דמים משלם ובס' מנחת חינוך (מצוה נ"א) תמה משבועות (דף ל"ו) המית שורך את עבדי כו' משביעך אני ואמר אמן פטור וברש"י שם הטעם משום דאי הי' מודה הי' מופטר מטעם מודה בקנס והא עכ"פ מחיוב בדמים וא"כ הוי כפירת ממון ונשאר בצ"ע

ובאמת כבר עמד בזה הירושלמי שביעית פ"ה (הלכה ו') דהקשה הא עכ"פ מה ששוה העבד אין זה קנס ותי' במוכה שחין עיי"ש וכבר האריך בדברי ירושלמי ידי"נ הרה"ג הרב ר' מנחם מפראגא שיחי'

ויש להבין דמה פריך הא י"ל דעיקרו קנס הוא תובע וכמו דאמר ר"ש בשבועות (דף ל"ג.) גבי אנסת את בתי אך י"ל דא"כ אמאי לא פלוגי רבנן כמו דפלוגי גבי אונס ומפתה. ועיין במחנה לוי שתי' קו' הירושלמי הנ"ל דבאמת הא אין נשבעין על העבדים לפי דעת הרמב"ם דתביעה הבאה מכח קרקע חשוב כקרקע עיין בחו"מ (סי' צ"ה) ובקצות החושן שם וא"כ מחמת שויא של עבד אין נשבעין ורק מה ששוה יותר וזה חשוב קנס עיי"ש ודפח"ח וי"ל בזה דהרמב"ם והראב"ד לשיטתייהו אזלו דמזה הוציא הרמב"ם דינו דהוי כקרקע [דלא ניחא לי' לאוקמא באורחא רחיקא דאיירי במוכה שחין כנ"ל] אבל להראב"ד דמשלם דמים בע"כ צריכין לתירץ הירושלמי וא"כ אין הכרח דזה חשוב קרקע ואכמ"ל

ב) ועיין תוס' ישנים שהקשו באמת דאמאי לא פליג ר"ש במתני' דשבועות העדות דלר"ש דס"ל דעיקרו קנס קתבע א"כ הא משביע עדי קנס פטור משא"כ לרבנן חייב משום בושת ופגם דהוי ממונא [ועיין בשו"ת ח"ס חו"מ (סי' ל"ד) דר"א בר"ש אינו סובר כר"ש בדבר הגורם לממון. אך עיין מנחות (דף ע"ב) דראבר"ש בשיטת אביו ר"ש. ומבואר דגם ר"ע סובר כן. דהרי ר"ש ור"מ תלמידיו הן ועיין כתובות (דף ל"ד) דר"מ סובר דבר הגורם לממון כממון ובהדיא אמרינן דלר"ע משביע עדי קנס פטורין] עיי"ש

ונראה דהא מבואר בירושלמי סוף שבועות ראה עדי אונסין ממשמשים ובאים וקדם והודה ואח"כ באו עדים דלר"ש דאמר עיקרו קנס הוא תובע חייב דלא מחייב עצמו בכלום ולרבנן דמחייב עצמו בבושת ופגם פטור עיי"ש וא"כ ממ"נ לא משכחת לה דאם נימא דעיקרו קנס א"כ אף אם יודה יהי' חייב דלא מחייב עצמו בכלום וא"כ גם עדים חייבים

עוד נראה דכמו דקיי"ל טוענו חטין והודה לו בשעורין פטור משום דמחל לו על השעורין. וה"נ אם נימא דקנס הוא תובע הא מחל לו על הבושת ופגם וכן מבואר בש"ס משל דר"ש למה הדבר דומה לאדם שאמר לחבירו תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך וכיון דמחל לו הבושת ופגם א"כ לא מחייב עצמו בכלום דעל הבושת מחל לו ועל הקנס פטור. וי"ל דבאמת