שו"ת זרע אברהם קיח

וכן בכלאים ומש"ה שפיר כיון דכך הוא ענין האיסור מצטרפין אוכל ושותה. אבל פסח מבושל אין האיסור בהמים רק בהפסח דאסור לבשלו עם מים שוב כיון דאין המים עצם האיסור לא שייך סברא זו דיצטרף להפסח ורק משום היתר מצטרף לאיסור ובזה שוב אוכל ושותה אינו מצטרף וז"פ

כו) ראיתי לכת"ר שהקשה לפ"ד תוס' זבחים (קיד.) דאף למ"ד ולדות קדשים במעי אמן קדושים מ"מ ולד שיש לו דמות יונה או קלוט [גמל הנולד מן הפרה] לר"ש דסופו ליאסר באכילה לכשיולד לא תפסתינהו קדושת אמן ותמה כ"ת דהא אמר בחולין (סט.) דקלוט לר"ש ניתר בשחיטת אמו יעו"ש וע"כ סברת תו' דכיון דכשיוולד יאסר באכילה לא תפסי קדושת אמו א"כ גם ולד שהוא טריפה שניתר בשחיטת אמו כשהוא במעי אמו מ"מ אם יוולד יאסור באכילה נימא דלא תפסי קדושת אמו וכבר קדמוהו בזה בהגהות הש"ס. ונראה למאי דאמר חולין (ס"ט) אע"ג דאמר ר"ש קלוט בן פרה אסור ה"מ היכי דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי ופירש"י ז"ל ד"ה לאתויי קלוט אפילו הנמצא שלם במעי פרה יעו"ש. ונראה להוכיח מדברי רש"י ז"ל דלא כתב דאפילו בחתך במעי אמו מקלוט בן פרה דמותר דהא דניתר איסור קלוט הוא רק ע"י שחיטת אם דכמו דיש בכח דין שחיטת אם להתיר איסור חלב ונבילה וכה"ג מתיר גם איסור קלוט כיון דהוי כאחד מאברי' אבל מ"מ בעודו במעי אמו קודם שנשחט שפיר הרי גמל הוא לר"ש והתולש מעובר הקלוט חייב משום גמל וזה ברור. ולפי"ז מבואר החילוק בין קלוט לטריפה וזה למאי דכ' תוס' ב"ק (מז) ד"ה מ"ט דלענין טריפות לא אמרינן עובר ירך אמו דאינו נטרף עם אמו כיון שיש לו חיות בפ"ע עיי"ש. ומבואר דאף דהאם נטרפה מ"מ ליכא על הולד דין טריפה, אך יש לעיין להיפוך בנטרף הולד והאם כשרה אם יש איסור טריפה (והיינו למ"ד טריפה אינו חי' וכפי ד' הסוברים דאיסור טריפות משום שאינו חי ועי' רמב"ם (פ"ד ממא"ס הי"ז) דטריפה ונבילה מצטרפין שהטריפה תחלת נבילה יעו"ש ובירושלמי פ"ו דנזיר] די"ל דאף דיש לו חיות בפ"ע מ"מ יש לו גם חיות אגב אמו ואינו פועל בו הטריפות וראה להראב"ד (בפי' לתו"כ שמיני.) דהתולש אבר מעובר שלא כלו חדושיו אף דכשנולד דינו כמת מ"מ כיון דחי אגב אמו יש עליו איסור אמה"ח ומטמא כאבמה"ח יעו"ש ומבואר דמהני חיות דאמו לשוי' חי גמור ה"ה די"ל דליכא איסור טריפות במעי אמו (ועי' חולין (עד.) ת"ש הרי שנולדה טריפה מן הבטן וכו' יעו"ש] ושוב נזכרתי לשון תוס' חולין (ק"ג.) ד"ה דאיסור וכו' והא דקאמר כשנטרפה עם יציאת רובה ה"ה נטרפה במעי אמה דלא מחייב משום טריפה עד שיוולד כמו חלב יעו"ש וראיתי במ' שם דכ"כ בפשיטות דבמעי אמו שאינה בהמה בפ"ע ליכא איסור טריפות יעו"ש. ומעתה מבואר החילוק דקלוט לר"ש נהי דבמעי אמו יש לו היתר שחיטה אבל מ"מ קודם השחיטה הרי רבע עליו איסור קלוט כנ"ל וא"כ הרי חלוק מאמו באיסור אכילה גם במעי אמו מש"ה לא תפסתינהו קדושה דאמו. אבל בולד שהוא טריפה דבמעי אמו אף בלי שחיטת אמו ליכא חיוב טריפה ושרי באכילה כאמו שפיר חלה עליו קדושה ושוב לא פקע לכשיולד ופשוט

עוד יש לומר בטעם החילוק בין קלוט לטריפה. למאי דכתב רמב"ם (בפ"ב מאיסו"מ ה"י) בהמה שנולדה בו אחת מן הטרפיות "האוסרות אותה באכילה" אסורה לגבי המזבח ע"כ ודקדקו מזה דאיסור טריפה לגבוה הוא רק בטריפות האסור באכילה דאיסור אכילה הוא הגורם לפסול הקרבה [ועי' מנחות (ו.) דפריך מהתם נפקא ממשקה ישראל כו' יעו"ש ולא משני דטריפות הוא עצם פסול אף דליכא איסור אכילה וע"כ דבאיסור אכילה תליא מילתא] וכבר כתבו המ' דטריפה שרי בקרבנות בני נח משום דמותר באכילה יעו"ש וע"כ כמ"ש דאיסור אכילה תנאי לפסול הקרבה. אמנם ברור דפסול טמאים לגבוה אינו תלוי באיסור אכילה וראי' מהא דירושלמי מגילה (פ"א הי"א) דגם בבמת ב"נ כשרים רק טהורים ולא טמאים ועי' תו' חולין (כב:) ובזבחים (קטו:) וע"ז (ה) יעו"ש הנה דאף דלב"נ הכל טהור. מ"מ הוי פסול קרבן. וא"כ י"ל דעובר קדשים דצריך להתירו בשחיטה וגם בזריקה דאמו וא"כ שפיר כשהולד טריפה דאהני לי' שחיטת אמו להתיר איסור טריפות וממילא כיון דנסתלק איסור אכילה שוב מהני, לי' ג"כ זריקה דאמו ולא נחשב פסול קרבן מצד שהוא טריפה דכל שאין איסור אכילה ליכא פסול קרבן. אבל קלוט שהוא גמל הנולד מן הפרה דלר"ש הסימנים מטמאין אותו נהי דהשחיטה מתרת האיסור להדיוט אבל הסימנים דמשוים אותו כטמא הוי גם לגבוה פסול מצד טמא שוב אף שנשחט וניתר לא מהני לי' זריקה דאמו. ולכן כיון דלא יהי' ראוי ממילא לא תפיס קדושת אמו [ויש לעיין בכ"ז וכתבתי בחפזון]: דוש"ת מנחם מפראגא. סימן טו. ב"ה יום א' תשא ווארשא. לו הוד והדר ה"ה כבוד ידי"נ וחביבי הרה"ג המאור הגדול החריף עמקן מצוין בקי בחדרי תורה שמו נודע בשערים מו"ה מנחם נ"י בפראגא

א) אחדשה"ט הנני לכתוב איזה הערות על קונטריסו במילי דנזיקין הנה בהא דמחייב עצמו במה שאינו חייב דהעלה הקצות לעיקר דהוא משום קנין אודיתא ולכן היכי דהודה בפני עדים שהוא חייב לפלוני הרי הודה שהוא חייב יעו"ש וכת"ר האריך בדבר והנה בש"ע (סי' מ') הלשון המחייב עצמו לאחד "בלא תנאי" כו' הרי זה חייב נשמע מזה דגם קנין אודיתא הוא דוקא בלא תנאי [אולי משום דקנין אודיתא אי אפשר על ידי שליח דאטו יעשה שליח להודות שחפץ זה של פלוני וכללא הוא דכל מידי דליתא בשליח ליתא בתנאי ויש לדבר בזה] ולפי זה יש ליישב בזה קושית התוס' בבבא בתרא דף (קמח.) אהא דאמר שם למימרא דסבר רבי נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע [לא אלים כח השכיב מרע יותר מן הבריא אלא שאמירתו קונה כקנין סודר דבריא. רשב"ם] והא אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואע"ג דליתי' בבריא [דבבריא ליתי' דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה על פה דלהוצאה ניתנה ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין] והקשו תוס' ותימא לי' לימא איתא בבריא בהודאה כדמוכח לקמן (קמט.) גבי איסור גיורא יעו"ש. ולמ"ש דאודיתא לא מהני בתנאי א"כ הא כל מתנת שכיב מרע הוא בתנאי דאם ימות דהא אם עמד חוזר ובכהאי גוונא לא מהני בברי בהודאה אם הטיל בו תנאי ופשוט

ב) והנה יש לעיין בהקדש אם מהני אודיתא היינו שהוא מודה שחפץ זה של הקדש הוא אם מהני ויש להביא ראי' מהא דש"ס גיטין (דף לב.) איבעיא