שו"ת זרע אברהם קטז

התוס' דבר חדש בגדר רבעי דאין הענין שלאחר ג' שנים יפסק דין ערלה לגמרי והתחיל איסור חדש דרבעי וגדר איסורו כמע"ש כדאמר בירושלמי (פאה פ"ז ה"ה) וכ"כ רמב"ם (פ"ט ממע"ש ה"א) נטע רבעי הרי הוא קדש כמע"ש יעו"ש. דא"כ מאי שייטי' דיש היתר לאיסור רבעי להיות נלמד עי"ז לאיסור ערלה אלא סברת התוס' ז"ל דאיסור ערלה נמשך הוא גם בשנה הרביעית רק דחידשה תורה היתר פדי' ושפיר הוי זה היתר לאיסור ערלה שגם רבעי איסורו מתורת ערלה הוא [ועי' שעה"מ פ"י ממא"ס הט"ז שדן דנטע רבעי יהי' אסור בהנאה] וכזה דעת הרא"ש ז"ל בנדרים (י"א.) באיסור תרומה דאיסורו הוא איסור טבל רק שנתחדש היתר בשירים ולכהן יעו"ש ובירושלמי פ"ב דשבת והד' עתיקים ה"נ רבעי הוא איסור ערלה ונתחדש בו היתר פדי'. ועי' ברטנורא (פ"ב דערלה מ"ג) הערלה מעלה את הערלה צ"ל דאחד מהם נטע רבעי שהם שני שמות כו' וקרי תנא נטע רבעי ערלה שמן הערלה הוא בא יעו"ש ולדברינו כי זהו איסור ערלה בעצמו שנמשך איסורו ברביעית א"כ ניחא דקרי לרבעי ערלה כי הוא איסור הערלה. ולפי"ז י"ל דזהו טעמא דחכמים דכיון דערלה נוהגת בשל נכרים שפיר נוהגת גם רבעי שזהו המשך איסור הערלה. אמנם ר"י פליג דאיסור ערלה כבר נפסק ורבעי איסור חדש ואין לנו ליאסור בשל עכו"ם ופשוט

וראיתי בירושלמי ערלה (פ"א ה"א) אמר ר' יוחנן דברי ר"י כל שאין לו ערלה אין לו רבעי ר"י בעי עד שיהא לו שלש שנים ערלה א"ר יונה עיקר ערלה צריכה לי' א"ר יוסה עיקר רבעי צריכה לי' כל שאין לו ערלה אין לו רבעי ע"כ וביאר מהר"א דפליגי בנטע שנה ראשונה לסיג דאמר ברפ"א דערלה דפטור מערלה ונמלך אח"כ למאכל דהדין דנוהג בו ערלה ואמר ר"י דמ"מ רבעי אין לו דזיקת שלש שנים של ערלה הוא שמחייבת ברבעי אבל זה שלא נהג ג' שני ערלה אין לו רבעי וע"ז אמר דבעיקר ערלה פליגי דלחד מ"ד גם בערלה בעי שלש שנים ואידך ס"ל דערלה א"צ ג"ש אבל רבעי לכ"ע צריכה שלש שני ערלה מקודם יעו"ש ובפנ"מ ועי' ס' ניר מ"ש בזה באורך. והנה לפ"ד תוס' הנ"ל דאיסור רבעי אינו איסור חדש רק נמשך איסור ערלה גם בשנה הרביעית מובן היטב הטעם דערלה גופה א"צ ג"ש ורבעי צריכה ג' שני ערלה וזה דערלה איסורה מחמת עצמה היינו שאין שנה ראשונה גורמת איסור לשני' רק כל שנה ושנה משנות הערלה בעצמותן אסורין ולכן אסירי בלי צירף שלשתן אבל רבעי אין איסורה מחמת עצמה רק הוא מחמת זיקת ערלה של ג' שנים יש בכחן להמשיך האיסור על שנה הרביעית אבל כל שאין כאן ג' שני ערלה אף שנהג איסור ערלה מ"מ אין השנות ערלה יכולין לאסור את השנה הרביעית להמשיך איסורן. ואף דנהגא ערלה בשנה הסמוכה לרבעי מ"מ סובר הירושלמי דאינו בדין רבעי לפי שאין ענין רבעי חלות איסור חדש לאחר שנשלם איסור ערלה רק הוא ענין איסור של שנות הערלה שהזיקה של שלש שנים אוסרתן אבל בפחות מזה אינו אוסר ודו"ק

ובזה יש להבין תוספתא (מנחות פ"ו) כיון שעברו את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה וכו' התחילו מונים שנה ראשונה שני' ושלישית ואח"כ נתחייבו בנטע רבעי יעו"ש ומבואר דאף דנהגא ערלה מיד מ"מ לא התחיל לנהוג רבעי קודם ג' שנים לאחר שחל דין רבעי וזה תמוה כיון דהתחיל לנהוג דין רבעי משחלקו וכבר עברו ג' שני ערלה אמאי לא תאסור וכבר עמד בס' חסדי דוד לתוספתא שם יעו"ש מ"ש ומר חמיו כתב בזה יעו"ש. אמנם לפ"ד תוס' דרבעי הוא מתורת איסור ערלה והנה בד' תוס' אינו מבורר אם האיסור ערלה נמשך ברביעית מאליו הלאה. או דמיד בשנות הערלה נאסר על שנה הרביעית כי השנות ערלה אוסרין מיד על להבא וזה מבואר מהירושלמי כי אף שנהגא ערלה בשנה הסמוכה לרבעי אינו נמשך על להבא. וע"כ דהג' שנים הם בגדר אוסר לרביעית לא שנמשך מאליו וע"כ בעינן שלש שנים

ולפי"ז מובן שפיר דשנות ערלה כאלו שנוהג אז דין רבעי שפיר אוסר מיד על שנה רביעית. אבל אז דלא נתחייבו ברבעי בעת שנהגא ערלה ולא הי' גדר זה שהשנות ערלה יאסרו על הרביעית כיון דלא נהג אז כלל שוב אח"כ שהתחיל דין רבעי שפיר דאין נוהג רבעי כיון שזיקת השלש שנים לא אסרתו. וזה הכל אם אמרי' דאינו איסור חדש. אבל אם נימא דהוה איסור חדש ואין איסורו מתורת ערלה כלל נהי דנימא דבעינן ג' שנים ערלה בתחלה וכהירושלמי הנ"ל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי אבל זה הרי הי' לו ג' שנים בחיוב ערלה ומה נ"מ במה שלא הי' בחיוב רבעי וע"כ מוכח דגדר רבעי הוא איסור הערלה ודו"ק בכ"ז כי יש בזה בירור מכמה דוכתי ורשמתי רק להעיר

כג) ראיתי לכ"ת שנסתפק בקדשי עכו"ם דפליגי בזבחים (מ"ו.) לענין פיגול ונו"ט אם חייבין עליהן ונסתפק אם יש בהם לאו דגיזה ועבודה וראיתי במנ"ח מ' תפ"ג שכתב בפשיטות דנוהג גו"ע בקדשי עכו"ם וקצת ראי' נראה מהא דתוספתא (תרומות פ"ד י"ג) נכרי שהפריש בכור פטר חמור כו' עובדין בו וגוזזין אותו יעו"ש ומבואר דבכור שאינו בנדר ונדבה איתא בעכו"ם הוא דעובדין וגוזזין אבל שאר קדשי עכו"ם אסורין בגיזה ועבודה ואולם במנחות (ס"ז.) מביא תוספתא זו נכרי שהפריש פטר חמור וכו' והשמיט בכור יעו"ש וברש"י ותוס' שם ובק"א ובל"ז י"ל דאתי' כמ"ד בזבחים (מ"ה.) דחייבין עליהן משום פונו"ט וה"ה דאסורין בגיזה ועבודה אבל לר"ש דפוטר י"ל דגם גו"ע מותרת ואכ"מ [והטלת מום בקדשי עכו"ם מוכח בגיטין (נ"ו.) ברש"י ד"ה יאמרו יעי"ש]

ומה דנסתפק כת"ר בקדשי עכו"ם פסוהמ"ק אם הוי כלאים אף דליכא איסור גיזה ועבודה משום דיש איסור הנאה הוי כל משום האיסור עכ"ד הנה בתוס' תמורה (ג'.) בד"ה לא נהנין וכו' כתבו דבקדשי עכו"ם ליכא איסור הנאה כלל מה"ת יעו"ש ועוד לאחר פדיון י"ל דנפקע האיסור הנאה שהוא משום ההקדש וכדמשמע בש"ס תמורה (ל"ג:) בס"ד דהי' ס"ל דקדשים שמתו יפדו אף דאין בהם מעילה עיי"ש ומבואר דיש פדיון לאיסור גרידא. אך אינו מוכרח ועי' תוס' ישנים ביומא (דף נ"ו.) בד"ה וניברור דמעות שמתו בעליהן אין להם חלול כמו איסורי הנאה שאין להם פדיון יעו"ש ומבואר דאיס"ה גרידא לא אלים למיתפס פדיוני' כהא דפסחים (ל"ח.) ולפי"ז יהי' חומר בקדשי עכו"ם דלא יועיל פדיון להפקיע איס"ה שבהם. והוי כלאים מצד איסור הנאה דהקדש. ובלא זה הלא המ"ל כתב (כלאים פ"ט הלכה יא) דחולין וקדשים דהוי כלאים בפסוהמ"ק דה"ה קודם שנפדו וא"כ אף אם נימא דמהני פדיון באיס"ה של קדשי עכו"ם דלא יהי' חמור מהעיקר עי' זבחים (מ"ט.) מ"מ קודם פדיונן הוי כלאים

ואמנם בזה נדחה פלפול מעכ"ת בישוב קושית תוס' פסחים (מ"ז.) דמש"ה לא נקט חורש בפסוהמ"ק משום דכיון דלית בי' מעילה לא אלים למיתפס פדיוני'