שו"ת זרע אברהם קיד

זה דלא אמרינן פשטה רק אם הקדיש דבר שהנשמה תלוי' ומתפשט גם על אבר שאין הנשמה תלוי' בו ומבואר דכח המפשט עדיף מכח המתפשט שהרי אבר שאין הנשמה תליי' בו אינו עושה קדושה ומ"מ מתפשט גם על מה שאין הנשמה תלוי' בו וזה פשוט. ומדוקדק לישנא דגמ' דחולין (קלה.) שם ואפי' למ"ד לא אמרי' וכו' דהיינו דמזה מוכח דגם בכזה שאינו עושה קדושה מ"מ מקבל קדושה ואולם קשה מהא דב"ק (עח:) גבי מכירה לחייב ד' וה' אם מכרה חוץ מגיזתו דפליגי אם חשיב שאר ולא קרי' בי' ומכרו כולו יעו"ש א"כ מאי ראי' מהא דאמרי' פשטה בגופה של בהמה דכל אבר ממנה הוי שיור לשנאמר פשטה בגיזה שהוא חוץ מגופה ובעלמא לא הוי שיור ואכ"מ בזה

ובעיקר הדבר שהבאתי מדברי תוס' גיטין (מ"ג:) דמקדיש חצי בהמה הוי קדוה"ג דה"ה מקדיש אבר אחד יש בו קדוה"ג. לכאורה יש לדון בזה עפ"י דברי התוס' תמורה (כו,) ד"ה האומר דכתבו לחלק בין אבר אחד לחצי בהמה דאף דאין אבר אחד עושה תמורה דמ"מ חצי' עושה תמורה יעו"ש ומבואר דשיטת תוס' דיש חילוק בין אבר אחד לחציה וא"כ י"ל גם לענין קדוה"ג דאף דחציה הוה קדוה"ג שהרי עבדה תמירה ובעי רעי' ואינה נפדית בלא מום דמ"מ אבר אחד שאינו עושה תמירה שפיר נפדה בלא מום. אמנם הא סברת תוס' דחלוק חציה מאבר אחד הוא כדאמר חולין (סט.) בהמה בבהמה לרבות הולד ופריך אלא מעתה ימירו בו אלמא תנן אין ממירין לא אברין בעוברין וכו' יעו"ש ומבואר דהא דאין ממירין באברין משום דאינו בכלל בהמה ובזה סברו התוס' דעכ"פ חצי יש עלי' שם בהמה. אבל בעצם קדוה"ג לא מסתבר לחלק בין חצי' לאבר אחד דכיון דאינו ראוי להקרבה ומ"מ גם במקדיש חציו ומ"מ אינו נפדה בלא מום ה"ה במקדיש אבר א' אינו נפדה בלא מום ופשיט. (ועיין ברש"י קידושין (ז.) ד"ה ואינה כו' שלא קידשה אלא חצי' ותמכר ויקריב אחרת בדמי' עכ"ל ומדלא הזכיר שיהי' צריך רעי' משמע לכאורה דסובר דאינו רק ק"ד ונפדה שלא במום ולפי"ז יש לעיין בדברינו דאזלי' לרש"י ז"ל ואכ"מ]

יט) ודע דבחידוש זה שכתבו התוס' בתמורה (דף כ"ו.) בד"ה האומר דאף דאין ממירין באברים מ"מ בחצי בהמה ממירין יש להקשות מהא דאיתא באוספתא (פרק א' דתמורה) (ומייתי לה רמב"ם ז"ל) וז"ל בהמה שחצי' קדש וחצי' חול לא עושה תמורה ולא נעשית תמורה ע"כ והנה מזה דאינה עושית תמורה לא תקשי לדברי התוס' דהרי תוס' ז"ל מיירי היכא דכל הבהמה קדושה והוא אינו מימר אלא בחצי' בזה שפיר מהני אבל התוספתא הרי רק בחצי' קדש י"ל דאינה קדושה גמורה לעשות תמורה אף דבעי רעי' לשי' תו' גיטין (מ"ג:) אבל מזה דתני בתוספתא דאינה נעשית תמורה קשה לפי שיטת תוס' דבחצי בהמה שפיר תפסא תמורה א"כ אמאי אינה נתפסת תמורה בבהמה שחצי' קדש וחצי' חול וזה צ"ע. וליישב דברי תוס' יתכן עפ"י, דברי הש"ס בתמורה (דף י'.) במשנה אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברים וכי' ר' יוסי אומר ממירין אברים בשלמין אבל לא שלמים בהם אמר ר' יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תמורה תחת זו הרי זו כולה תמורה תחתי' ע"כ וזה צריך באור דהא זה דין בפ"ע דסובר ר"י דממירין אברים בשלמים א"כ למאי זה אשמעי' עכשיו הדין דאמרי' פשטה בתמורה ויתכן לפרש דהנה בזה דאין ממירין אברים בשלמים יש ב' טעמים וזה דבש"ס חולין (ס"ט.) אהא דיליף מקרא דבהמה לרבות את הולד פריך אלא מעתה ימירו בו [דהא גבי תמורה, בהמה כתיב ואם המר ימיר בהמה בבהמה רש"י] ומבואר דזה דאין ממירין בעוברין משום דלאו בהמה מיקרי וכן י"ל טעם דאין ממירין באברים משום דאבר אחד לאו בהמה מיקרי וכ"כ בחי' רמב"ן ז"ל שם. ואולם ראה ברבינו גרשום בתמורה (י'.) דכתב וז"ל אין ממירין אברים בשלמים דלא תפיס קדושת תמורה בחד אבר כשהוא מחובר לגוף הבהמה שאין בו דין תמורה ע"כ ונראה דזה טעם חדש וסברתו דכיון דענין תמורה חידוש הוא שחידשה תורה אמרינן דא"א להיות קדושת תמורה לחצאין וכיון שהנשאר מן הבהמה אין בו קדושת תמורה אין נתפס דין תמורה באבר המחובר בו דא"א לחלק בהמה אחת שמקצתה תהי' תמורה ומקצתה לא תהי' תמורה. וזה יש לפרש דברי ר' יוסי דפליג על ת"ק וס"ל דממירין אברין בשלמים ומשום דס"ל דאבר אחד מן הבהמה חשיב בהמה ויש בו דין תמורה. ואולם הלא יש סברא ג"כ דא"א לחלק קדושת תמורה לחצאין ואיך יתפוס תמורה בחד אבר המחובר לגוף שאינו תמורה ע"ז קאמר ר"י דגם בתמורה אמרינן פשטא קדושה בכולה וא"כ אדרבה ע"י שחלה הקדושה באותו אבר ממילא כל הבהמה תקדוש בקדושת תמורה ואין כאן תמורה לחצאין

ונראה דסברת תוס' בתמורה (כ"ו.) דבאומר חציה תמורה מהני הוא רק להטעם דהחסרון באבר שאינו נעשה תמורה משום דאינו בהמה דשפיר חצי' בכלל בהמה כיון דאין כאן רוב בהמה שלא המיר שפיר יש על החצי שם בהמה. אמנם לפי הטעם דא"א לתפוס קדושת תמורה בדבר שמחובר למה שאין בו קדושת תמורה שוב גם בחצי כן דנהי דחשיבא בהמה אבל מ"מ הרי יש לה צירוף אל החצי השני' ובעלי חיים א"א למיפלג [ועי' סנהדרין (קי"ב.) בהמה חצי' של עיה"נ אסורה כמאן דלא פליגא וברמ"ה שם וז"ל מכדי מעיקרא כי קא חייל איסורא אבעלי חיים קא חייל ובעלי חיים לאו בני חלוקה נינהו דכי פלגינהו להו לאו בעלי חיים נינהו ואשתכח, דמעיקרא לאו כמאן דפליגא דמי יעו"ש ומבואר דכשחל איסור על בע"ח ע"כ על כולי' חייל דא"א למיפלגי' דא"כ לאו בעלי חיים הוא. ואם כי דבריו ז"ל צ"ע דאטי איסור עיר הנדחת בעי בע"ח דוקא דאזי הי' שייך סברא זו אבל הלא חל אף על מה שאינו בע"ח וא"כ מאי בכך דכי פלגינהו לאו בע"ח נינהו ודומה לזה במעילה (ט"ו.) גבי קדשים שמתו פריך אי בקדשי בד"ה לא יהי' אלא הקדיש אשפה עיי"ש, הנה דכיון דאין הקדושה צריכה. דוקא בע"ח אף שהוא הקדיש בע"ח מ"מ אין קדושתו תלוי' בזה וה"נ דכוותי'] ושוב א"א לומר דיחול קדושת תמורה בחצי בהמה המחוברת לחצי שאינה תמורה. אך לזה שפיר י"ל, דלמ"ד פשטה קדושה בכולה אמרינן דחלה קדושה וממילא הרי התמורה בכל הבהמה דפשטה קדושת תמורה בכולה

ולפי"ז נראה לפי מה דאיתא בירושלמי (פ"ב דשקלים ה"א) כל שהוא קדש אין קדושה חלה עליו יעו"ש ועי' תמורה (ל"ב.) במתני' אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה יעו"ש ועי' רש"י זבחים (ל'.) בד"ה הרי זו תמורת עולה כו' דאין קדושה חלה על קדושה יעו"ש דאין קדושת תמורה חל על קדושת תמורה ועי' רש"י חולין (קל"ב.) בד"ה ואם כו' שאין קדושה חלה על קדושה יעו"ש ועי' ירושלמי שקלים (פ"ד ה"ד) ובחידושי ביארתי ענין זה ואכ"מ וא"כ בבהמה שחצי' קדש ברור דאינו חל קדושת תמורה על החצי קדש ואפי' אם ימיר כל הבהמה לא תחול התמורה על החצי קדש דאין קדושה חלה על קדושה ולפי"ז מיושבין דברי תוס' דבאומר חצי' תמורה עולה דשפיר