שו"ת זרע אברהם קיב

דפוסל לגמרי השוחט לשם חולין בפרה אדומה]. והנה הרמב"ם (פ"ד מפרה ה"ג) כתב פרה שנשחטה שלא לשמה פסולה יעו"ש והוא משנה בפרה פ"ד. ומבואר מזה דאף דפרה קדשי בדק הבית וחשיבא מינא דחולין שהרי אמרינן דמחשבת חולין מחריב בה. מ"מ לא אמרינן להיפוך דקדשי מזבח יחשבו אינו מינו ולא יפסול מחשבת קדשים אחרים. רק אמרינן תרויהו דלגבי חולין לא נחשב אינו מינו כיון דבעצמותו חולין דהא יש לה פדיון אבל מ"מ כ"ז שלא נפדה דמועלין בו וקדש גמור הוא הוי גם מינו דקדשי מזבח ומחריב בה גם מחשבת שלא לשמה דקדשי מזבח (ובפרט דחטאת קרי' רחמנא). ולפי"ז ברור גם לענין כלאים דקדושת דמים עם קדוה"ג בודאי חד מינא הוא דאף דק"ד חד מינא עם חולין מ"מ כיון דתרויהו קדושים הוי מינא דקדוה"ג גם כן וזה פשוט וברור

ולפי"ז י"ל דהנה בתמורה (יא:) בעי הקדיש אבר אחד לדמיו מי אמרינן תרי מיגו. מיגו דנחית קדושת דמים נחית קדוה"ג ומיגו דנחית קדושה אחד אבר נחית קדושה לכולי' יעו"ש ובפירש"י ז"ל מהפך המיגו דבתחלה אמרינן מיגו דנחית קדושה על חד אבר נחית לכל הבהמה יעו"ש בלשונו ז"ל. והנה בעי' השני' דהקדיש חד אבר מהו בגיזה יתכן לפרש דהוא באם תמצי לומר של הבעי' הראשונה. וא"כ ניחא דאם נפרש דרק זה נשאר בספק אם אמרינן תרי מיגו מ"מ חדא מיגו אמרינן עכ"פ א"כ בפשיטו ניחא לפי שי' רש"י ז"ל דאמרינן מיגו הראשונה דנחית ק"ד על כל הבהמה א"כ לא הוה כלאים בהקדיש חד אבר דהא אין כאן חולין כלל כיון דכל הבהמה הוה קדושת דמים. אך לפי הנ"ל דמדכתב רש"י ז"ל דיש איסור עבודה מוכח דהוי קדוה"ג בחד אבר. וע"כ לפרש דבעיית הש"ס הי' רק אם אמרינן תרי מיגו ביחד היינו שנאמר מיגו דנחית ק"ד נחית על כולה ומיגו דנחית ק"ד נחית קדוה"ג וזה נשאר בספק אבל מ"מ כל חדא מיגו אמרינן דזה אמרינן דהקדיש חד אבר נחית קדושת דמים על כולה וגם זה אמרי' דמיגו דנחית ק"ד אחד אבר נחית קדוה"ג על אותו האבר. אך תרתי ביחד דהיינו שיהי' ע"י הקדש חד אבר קדוה"ג בכל הבהמה זה נשאר בספק

ולפי"ז בעי' השני' היא לפי אם תמצא לומר דלא אמרי' תרתי מיגו ביחד ואינה קדוה"ג בכולה אבל מ"מ כל חדא מיגו אמרינן והוה כולה ק"ד ע"י מיגו דנחית אחד אבר נחית אכילה ואותו אבר הוי קדוה"ג ע"י מיגו דנחית ק"ד נחית קדוה"ג ובעי אם אסור בגיזה לפי דיש אז הבהמה אינה קדוה"ג ואין אסורה בגיזה גם אותו האבר לא יאסר בגיזה דהוי כקדושה לחצאין עי' רש"י בכורות (ט:) גבי שותפות עכו"ם בבכורה דאתה גוזז משום דאין קדושה לחצאין יעו"ש או דמ"מ כיון דאותו האבר קדוה"ג שפיר אסור בגיזה. וא"כ ניחא דלא קאמר האיסור דעבודה משום דהוי כלאים דז"א דלפי האמור דבאיבעי' זו קיימינן דכל הבהמה הוי ק"ד, ואותו האבר הוי קדוה"ג א"כ ודאי קדושת דמים וקדושת הגוף אינם כלאים זה בזה ומש"ה פירש"י ז"ל דכיון דאותו האבר קדוה"ג אסור בעבודה משום דמכחיש לה ופשוט

יג) ובגוף דברי רבנו גרשום ז"ל דהשוחט פרה אדומה לשם חולין פסולה דצ"ע מהא דזבחים (מו:) חטאת ששחטה לשם חולין כשרה וכמ"ש הכס"מ הנ"ל יתכן בפשיטו למאי דכתבו תוס' זבחים (קי"ג) ד"ה חוץ להקשות דפרה אדומה ששחטה חוץ מגיתה יתחייב משום שוחט קדשים בחוץ ותירצו שם ג' תירוצים יעו"ש בדבריהם. ועכ"פ זה מבואר דסברתם ז"ל דכיון דחוץ אינו מקום הכשר קרבן רק לפרה וע"כ זה רק כשהוא כמצותה אבל שלא כמצותה שוב יש איסור חוץ. ולכן י"ל דזהו טעמו של ר"ג ז"ל דאף דחטאת ששחטה לשם חולין כשרה מ"מ כיון דאמר שם דלא עלתה לבעלים א"כ י"ל דרק בפנים דהוי מקום הכשר קרב יש הכשר הקרבה גם במה דלא עלתה אבל בפרה כיון שלא עלתה הרי אינו פרה ושוב הוה זה פסול משום דהוא בחוץ דכל שאינה בהכשר פרה ממילא פסול משום חוץ וזה ברור ועי' תוס' תמורה (לג:) ד"ה משום ואכמ"ל

יד) ובעיקר דברי הש"ס דתמורה (יא:) דבעי הקדיש חד אבר מהו בגיזה ולא בעי על עבודה כמ"ש רש"י ז"ל משום דמכחיש לה דהקשתי דבק"ד ליכא איסור מצד דמכחיש וא"כ לפי הצד דאינו אסור בגיזה דהיינו דנימא דאינו רק ק"ד א"כ גם בעבודה לא יאסור וכדמשמע פשטות הסוגי' יתכן בפשוטו למאי דכ'. הכס"מ (פ"ג ממעילה הט"ז) בשם מהר"י קורקוס דהקשה בכל בעלי מומין שקדם מומן להקדישן דאינו אסור בגיזה ועבודה דאמאי לא יאסור משום מעילה שהרי נהנה ותירץ דהכוונה באופן שאינו נהנה מהגיזה ומהעבודה יעו"ש ומבואר דגם ק"ד אסורי בגו"ע היכא דנהנה משום מעילה

ואולם לכאורה בגיזה ליכא איסור מעילה דהא כ' תו' מעילה (יב) ד"ה חלב דמש"ה גיזת פסוהמ"ק מותרת מה"ת משום דאינו ראוי למזבח ואין חיות הבהמה תלוי בו לית בי' מעילה יעו"ש ומבואר דליכא איסור מעילה בגיזה. ולפי"ז יהי' חלוקה עבודה מגיזה בק"ד דליכא איסור דלא תגוז ולא תעבוד דעבודה כשנהנה עכ"פ אסורה משום מעילה אבל גיזה מותרת. ובקדשי מזבח דאף במקום שאינו נהנה אסור בעצמותו ליגזוז וליעבד שפיר אסורי שניהם הגיזה והעבודה. אך הא דברי תוס' צ"ע מהא דפסחים (לג) נתכוון לחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה מעל יעו"ש ומבואר להדי' דיש מעילה בגיזה וכבר התעורר הרי"ט בבכורות פ"ג יעו"ש. גם קשה מהא דתמורה (לד.) דמועלין בנוצה של עוף דמ"ש מכל גיזה דאין מועלין לשיטת תוס' ועי' ירושלמי שבת פ' כלל גדול ובבכורות (כ"ה.) עוף שאין לו גיזה תלישתו זו גיזתו יעו"ש. ולכן הי' נראה דבאמת אין מועלין בגיזה וכמ"ש תוס' רק היכא דראוי למזבח חל עליו דין מעילה דכללא הוא דכל מה שראוי לגבוה יש בו מעילה וכמבואר במשנה דמעילה (ז:) ועי' תוס' מעילה (ח.) ד"ה אין וברש"י זבחים (מ"ו.) דמכיון דראוי לגבוה הוי קדשי ה' יעו"ש ומצאתי באחרונים דפירשו הא דגיזי עולה מועלין בו דהכוונה בצמר שבראשי כבשים דאמר בזבחים (פ"ה.) בזמן שהן מחוברים יעלו יעו"ש והוי ראוי למזבח וכן נוצה של עוף כתב הראב"ד ז"ל בפירושו לת"כ פ' ויקרא דקריבה למזבח יעו"ש. אבל שפיר גיזה שאינה קריבה במזבח אין בה מעילה ואסורה רק המעשה דגיזה מצד לא תגוז אבל לא מצד איסור מעילה אף שנהנה ולפי"ז י"ל שפיר דבעיית הש"ס אם ליכא רק ק"ד באותו אבר ואינו אסור בגיזה או דיש בו קדוה"ג ואסור בגיזה וזה רק לגבי גיזה זו שעכ"פ אינה קריבה במזבח וליכא איסור מצד מעילה. אבל בעבודה פשוט לי' דעכ"פ בנהנה אסור אף דהוי ק"ד משום איסור מעילה. ובעי בגיזה דליכא בשום ענין איסור מעילה אם עכ"פ אסור בגיזה אם הוי קדוה"ג כן י"ל

טו) ודע דבדברי הראב"ד ז"ל (בפי' לת"כ ויקרא) דנוצה של עוף קריבה במזבח קשה מהא דמנחות (עד:) אהא דתני במתני' מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח ואין בהם לכהנים ובזה יפה כח