שו"ת זרע אברהם קה

על החפץ. משא"כ באיסור גברא והחפץ אינו אסור ל"ש ממשקה ישראל. וזהו דמשני קסבר האיר המזרח מתיר וליכא תו איסור חדש ונהי דעד הביאכם למצוה מ"מ מצוה הוי רק אקרקפתא דגברא וחשוב ממשקה ישראל וכה"ג חילק בפסחים (דף מח) דאיסור מוקצה חשוב ממשקה ישראל כיון דדבר אחר גרם לו והיינו דאיסור היום אינו על החפץ כנודע

ויותר י"ל ע"ד החידוד קצת דבאמת חדש הוי ל"ת שהזמן גרמא ובל"ת שהזמן גרמא גם הנשים חייבות. וכל זה עד שהגיע האיר המזרח אבל לאחר שהגיע זמן זה פקע הלאו דלחם וקלי וכרמל וא"כ נהי דיש מ"ע להביא את העומר אבל זה שוב הוי מ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות וא"כ הא כתבו התוס' בזבחים (דף פח) דדווקא מה דאסור לכל ישראל לא מקרי ממשקה ישראל משא"כ בדבר האסור לישראל בלבד ומותר לכהנים ולכן תרומה מקרי ממשקה ישראל כיון דמותר לכהנים וה"ה הכא כיון דמותר לנשים וזה הכוונה עד הביאכם למצוה ובזה אין נשים בכלל ושוב הוי ממשקה ישראל משא"כ אם הי' הדין דהעומר מתיר ועד הבאת עומר אסור בחדש והלאו דלחם וקלי בתוקפו דלא הי' חשוב ממשקה ישראל וא"ש

ובזה ניחא התוספתא (פי"ד דשבת) מטלטלין את החדש בשבת עיי"ש. ולא נתברר דמה שנא מכל איסורי מאכלות שאסור לטלטלם בשבת וכדאיתא בשבת (דף קכז) יעיי"ש ולהנ"ל הכוונה אם חל יום הקרבת העומר בשבת דאז מותר לטלטל החדש אף קודם הקרבת העומר כיון דחזי לנשים וכמבואר בסוכה (דף מב) מקבלת אשה מיד בנה יעיי"ש וי"ל ג"כ משום דאין מוקצה לחצי שבת ועיין תוס' סוכה שם ד"ה טלטול וכו' וז"פ

גם י"ל הכוונה בתוספתא אם חל י"ז בניסן להיות בשבת ובזמן הזה דאין עומר הא יום הנף כולו אסור מה"ת וא"כ הא הוקצה בין השמשות ורק משום דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן לזה קמ"ל התוספתא דווקא בחדש ואתי שפיר

טז) ועיין מנחות (דף סז) אומר הי' ר"ע מירוח עכו"ם אינו פוטר יעיי"ש והקשו התוס' דא"כ איך אתי מאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל עיי"ש

ויש לתרץ למה דס"ל לר"ע בחולין (דף קא:) דאין איסור חל על איסור אף אם הוא חמור. א"כ הא לא חל איסור טבל על איסור חדש ורק כי פקע מיני' איסור חדש והיא משישלוט האור ברובה וכמבואר שם (דף כז) ואז כבר נעשה מצותו אך בטבל על חדש הוי איסור כולל דחל אף לאחר הקרבת העומר וזה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד פ"ד מה' שבועות הלכה י' בנשבע שלא יאכל היום ואח"כ נשבע שלא יאכלנה לעולם אי הוי כולל יעיי"ש ואכמ"ל בזה

יז) ובעיקר הדבר אי דבר שאינו אסור לכל חשוב ממשקה ישראל דפליגי בזה רש"י ותוס' בזבחים (דף פח.) דדעת התוס' דתרומה דמותר לכהנים חשוב ממשקה ישראל. ודלא כדעת רש"י שם. נראה דתליא בזה דהא באמת יש הכרח לשיטת התוס' מהא דמליקה מותרת לגבוה וכמ"ש המהרש"א בחולין (דף צ.) דחשוב ממשקה ישראל משום דמותר לכהנים אמנם לבר קפרא דס"ל ביבמות (דף לג) דזר שאכל מליקה אינו חייב משום נבילה. וא"כ הא מותר לכל ישראל. ומה דאסור לזרים משום זרות הא הוי כן בכל הקדש, וכמ"ש המוהרש"א דאם נימא דגיד אינו חל אהקדש דחשוב ממשקה ישראל כיון דמשום גיד מותר לכל. ואיסור זרות הא ישנו בכל קדשים וז"פ. אמנם לר"ח דזר חייב על מליקה יש הכרח כנ"ל ואכמ"ל

[ועיין תוספתא פ"ח דמנחות דס"ל לר"ח דמביאין מנחות מן הטבל. והוא נגד ש"ס דילן פסחים (דף מח). ונראה דתליא בפלוגתא דרש"י ותוס' יבמות דף פו.) אי איסור טבל מחמת תרומה המעורב בו. ועיין תוס' קדושין (דף לח:) ד"ה וה"ה וכו' דטבל מסתבר דלא חמור מתרומה כיון דאינו אלא מחמת תרומה ועיין ר"ן נדרים (דף פ"ד) אי מעשר עני טובל. וא"כ כמו דתרומה חשוב ממשקה ישראל ה"נ לא חמור טבל מיני' ולכך ס"ל לר"ח דמביאין ממנו מנחות ובזה ניחא קצת הרמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח שלא הביא טעם ממשקה ישראל אלא משום מצוה הב"ע משום שהביא דאין מביאין מן הטבל דבזה ל"ש טעם ממשקה ישראל

עוד י"ל דהדבר תליא בפלוגתא דרבי ורבנן בחולין (דף צ) דרבנן ס"ל מצותו בכך שאני ורבי דהביא ראי' ממליקה נראה דלית לי' הסברא דמצותו בכך. וא"כ י"ל דלרבי יש ראי' ממליקה דתרומה חשוב מן המותר לישראל וה"ה טבל כנ"ל. וצ"ע לרבי היאך הקריב אדם ראשון קרבן והא נאסר לו בשר וכבר הקשו בזה. ואמרתי מכבר דמצותו בכך כיון דא"א בהיתר עיין רש"י מנחות (ה:) דבא"א חשוב מצותי בכך. ואמנם לרבי צ"ע. המסדר יצחק בצלאל]: סימן יד. ב"ה פה פראגא. כבוד ידידי ורב חביבי הרה"ג המופלא בבקיאותו עיניו כיונים על אפיקי הש"ס מוכתר במדותיו וכו' מוהר"ר אברהם שיחי': אחדשה"ט הנני להשיבו על מכתביו בעזה"י ולאשר ביקש ממני מעכ"ת לכתוב לו איזהו הערות במילי דנזיקין אמרתי לפתוח במה דסיים

א) ראיתי ברמב"ם (פי"ז מה' אשות ה"ד) מי שגירש את אשתו ועליו שטר חוב ובא בע"ח והאשה לגבות וכו' אם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי לגבות שניהן ולא הי' בה דין קדימה נותנין אותה לבעל חוב "ואם נשאר לאשה כלום תטול" ואם לאו תדחה מפני בעל חוב "שהרי בע"ח הפסיד והוציא מעותיו והאשה לא חסרה דבר" וכו' עכ"ל והנה זה דכ' הרמב"ם ואם נשאר לאשה כלום תטול דאינו מובן דמאי קמ"ל כיון דליכא ע"ז שום חוב אמאי לא תגבה נראה דכיון לומר דאף אם הקרקע הזו אין בה דין חלוקה א"כ יש בזה דין דגוד או אגוד עי' ב"ב (י"ג.) וכיון דהדין דכדי חובו בע"ח קדים א"כ שוב כיון שאינו ראוי ליחלק יתנו כל הקרקע לבע"ח והאשה תטול מעות ולזה אשמעי' דכיון דבעצם מתורת החיוב חיובא דבע"ח בזוזי כתו' כתובות (צב.) וחוב שניהם שוה רק דנתנו דין קדימה לבע"ח לפי שהפסיד והוציא מעותיו וזה הרי הוא רק בכדי חובו אבל על היתר שלא הפסיד אין לו שום קדימה ונחשב לזה כאלו שניהם שוים וזו שכ' ואם נשאר לאשה כלום היינו אף שאינו ראוי ליחלק מ"מ תטול וזה נגד שי' ריטב"א בשמ"ק כתובות (פו.) דמפרש הא דאמר בש"ס שם ואי לא איכא אלא ארעא חדא ולא חזי' אלא לחד לבע"ח יהבינן דאין הכוונה שאין כדי לגבות שניהם דבכה"ג בע"ח ואשה שניהם גובים