שו"ת זרע אברהם קד

מר"ל דח"ש מותר גם בנבילה ואפ"ה ל"א דעתי' אמשהו ה"נ בחרצן לדידן ל"א דעתי' אמשהו ודוק

יא) ועיין בדו"ח בסוף הספר רצה השואל לחדש דבשביעת בטוי דהוי חידוש כמבואר בשביעות (דף לז) אינו מצטרף בכדי אכילת פרס. והוא ז"ל דחה דהשביעה מעיקרא היתה שלא יאכל בכדי אכילת פרס עיי"ש

ולפי מה דחדית לן בשו"ת ח"ס (סי' ק"מ הנ"ל) דאם נימא סתם אכילה היא בכ"ש אז בחידוש מצטרף אפילו ביותר מכדי אכילת פרס עיי"ש א"כ ה"נ בשבועה דסתם אכילה בכ"ש משמע לשיטת הרא"ם [ועיין מל"מ פ"א מחמץ שכ"כ] ה"ה דמצטרף אפילו ביותר מכדי אכילת פרס

ויש להעיר דאי נימא כנ"ל דבתידוש מצטרף אפילו ביותר מכא"פ. או רק בת אחת ולא מצטרף אפילו בכדי אכילת פרס. וכ"כ הח"ס ע"ז (דף סח) לענין שקצים והביא כן בשם ס' כפני יונה. עיי"ש ובאמת שכ"ה מפורש בירושלמי פ"ו דנזיר (הלכה א) ושם אמרינן הואיל דטומאתו בטלה איסורו נמי בטיל עיי"ש

ולפ"ז בבשר בחלב דנמי חידוש הוא כמבואר בפסחים (דף מד) וחולין (דף קח) לא יהי' מצטרף בכדי אכילת פרס. או אפילו ביותר מכדי אכילת פרס וצ"ע

יב) ודע דבהא דכתבתי בדין שינוי באיסור יש לעיין בכריתות (דף ה) דמש"ה כתיב לחם וקלי דאי כתיב קלי הו"א דווקא קלי דאיתא בעינא אבל לחם דליתא בעינא וכו' עיי"ש וביאר המקור חיים (סי' ) דהכוונה משום דנשתנה מקמח ללחם. וכדעת הרבינו יונה הנודע דדעתו דנבילה שהטמינו בדבש ונהפך לדבש מותר יעיי"ש

ויש להעיר דלפי זה מה פריך בפסחים (דף כג)( לרבי אבהו והרי חדש דרחמנא אמר ולחם וקלי וכרמל וכו' ותנן קוצר לשחת ומאכיל וכו' דהא דעת רש"י בע"ז (דף מו) דבאיסור הנאה לא מהני שינוי דהא מ"מ הנאה היא (ובזה יש. ליישב מה שעמד בס' נחלת יעקב להגאון מליסא שם מהא דמעילה (דף יב) דפריך אמאי המקיז דם בבהמת קדשים מועילין הא תנן חלב המוקדשין אין מועילין. ומה ראי' מדם לחלב שנשתנה עיי"ש ולהנ"ל אתי שפיר דקדשים דאיסורי בהנאה לא מהני שינוי] וא"כ היכי ס"ד דחדש יהי' אסור בהנאה. דא"כ תרי קראי דלחם וקלי למה לי דליכא למימר דהו"א דלחם מותר משום דנשתנה הא באיסורי הנאה לא מהני שינוי

מיהו אפשר לומר דדעת רש"י כדעת הרמב"ם דעל הנאה ליכא מלקות וא"כ י"ל דצריך תרי קראי לענין מלקות דאי מצד הנאה הא ליכא מלקות וא"כ נהי דבהנאה לא שייך שינוי. היינו דמ"מ אסור בהנאה אבל מלקות ליכא וצריך לחם למלקות ופשיט

ואגב אכתוב דבס' נחלת יעקב הנ"ל הביא בשם הגאון בעל חתם סופר שפי' כוונת הש"ס דלחם ליתא בעינא משום שיש בהלחם גם מים וא"כ הוי אמינא דאינו מצטרף ובעינן כזית לבד המים לכך צריך קרא דאיסור הוא מצד הלחם וגם המים מצטרפין דע"י הקמח והמים גם שניהם מקרי לחם

ולענ"ד הדבר תליא בפלוגתא שבש"ס מנחות (דף נד) בבשר העגל שנתפחו אי משערין לכמות שהן. ולמה דמסיק דכל היכי דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי מדרבנן עיי"ש א"כ שפיר צריך קרא. כיון דמעיקרא לא הוי כשיעור וע"י השאור והמים נתפח ונעשה כשיעור

ודע דבשו"ת הר"י מינץ (סי' טו) דעתו דל"א ח"ש אסור מה"ת. אלא היכי דהי' כשיעור ורק הוא אכל החצי. משא"כ היכי דמעיקרא כשנולד לא הי' כשיעור ולכך בלב עוף שאין בדמו כזית לא שייך לאסור דמו משום ח"ש יעיי"ש [ויש להעיר מדברי רש"י כריתות (דף כב) בלב עוף שאין בדמו כזית ופירש"י דמש"ה אינו עובר אבל אסור מה"ת דח"ש אסור מה"ת] ועיין כזה בחדושי הריטב"א ב"מ (דף נג) לענין מעשר שני שאין בו שוה פרוטה דאם מעולם לא הי' בו שוה פרוטה אז מותר מה"ת עיי"ש ובדברי הרשב"א ז"ל קדושין גבי ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף יעיי"ש

ולפ"ז י"ל דזה הכוונה כל היכא דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי בי' מדרבנן כיון דמעולם לא הי' כשיעור נהי דתפחה מ"מ משערינן כמו שהי' מעיקרא מה"ת. ודוק

יג) ועיין בספר מגן האלף בהשמטות שהביא ראי' לשיטת רבינו יונה דאיסור שנשתנה מותר מהא דנדה (דף ע) אשתו של לוט מה שתטמא אמר לי' מת מטמא ואין מלח מטמא הרי דבנשתנה ואין זה מה שאסרה התורה מותר עיי"ש ואין ראי' דשאני התם דהיא נשתנה עוד קודם הדיבור ולא הי' עלי' מעולם שם איסור דקודם הדיבור הא לא נאסר ולאחר הדיבור כבר היתה לנציב מלח. משא"כ איסור שחל עליו שם איסור מעולם י"ל דשוב לא פקע ופשוט

יד) ועיין פסחים (דף לה:) מי שאסורו משום בל תאכל חמץ. והקשו האחרונים א"כ מה פריך הירושלמי גבי חדש ניתי עשה וידחה ל"ת הא אין אסורו משום בל תאכל חמץ דאין איסור חמץ חל על איסור חדש. ונראה דהא מבואר בכריתות (דף ה) אכל לחם וקלי וכרמל לוקה ג' מבואר דהיכי דאפה לחם מחדש פקע איסור קלי וכרמל ולוקה משום לחם וא"כ הא איסור חמץ קודם לאיסור לחם דבשעת האפי' פקע האיסור קלי וכרמל וחל איסור חמץ ואיסור לחם אינו עד שיאפה ואכמ"ל

ובזה יש ליישב מה דאיתא בירושלמי פ"א דקדושין (הלכה ז) דפליגי ר"א ורבנן אי חדש בחוץ לארץ דאורייתא דר"א ס"ל דבחוץ לארץ לאו דאורייתא דכתיב בכל מושבותיכם ואיתא שם מה עבדו רבנן בהדין קרא] בחדש שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ עיי"ש וקשה מהיכי תיתי שיפקע איסור חדש במה שיצא מארץ ישראל ואף דמצינו כה"ג פלוגתא בחלה אי פירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ אם הם חייבים שאני התם דתליא בהגלגול והגלגול הי' בחוץ לארץ משא"כ בחדש. אמנם להנ"ל דבעת שאפה נפקע איסור קלי וכרמל וחל איסור לחם א"כ שפיר הוי אמינא דהיכי דהוציא חדש מארץ ישראל לחוץ לארץ ועשה שם לחם דיהי' פטור משום חדש קמ"ל קרא דגם בכה"ג יש איסור חדש

טו) ובהיותי בזה אמרתי ליישב הא דמנחות (דף ה) קסבר ר"ל האיר המזרח מתיר והקשו התוס' הא מ"מ עד הביאכם למצוה ולא מקרי עדיין ממשקה ישראל עיי"ש

ונראה למ"ש הפוסקים דכל איסורי תורה הוי איסורי חפצא לכן אי אסור באיסור חפצא לא חשוב ממשקה ישראל כיון דבעצם האיסור מונח