שו"ת זרע אברהם קב

אכילת קדשים קלים יש לעיין אם רשאי לשרוף בעיר המוקף חומה ויש להאריך בזה]

ג) ומה שכתב כבוד תורתו דבפסח מבושל אין המים מצטרף לחיוב דאוכל ושותה אינו מצטרף הנה ידידי הלא כבר כתבתי דלפי הסוגי' דחולין (דף קט"ו.) אמר ר"ל מנין לבשר בחלב שאסור ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין ת"ל מבושל מה ת"ל מבושל יש לך בישול אחר שהוא כזה ואיזה זה בשר בחלב יעו"ש א"כ הרי בבשר בחלב חצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרף אף דזה אכילה וזה שתי' וע"כ כיון דזהו האיסור שאסרה תורה ה"ה בפסח מבושל מצטרף. ויעוין ברמב"ם (פרק י' ממאכלות אסורות ה"ז) והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים לוקה מן התורה ושניהם מצטרפין זה עם זה עכ"ל הרי אף דהם שני מינים ובעלמא אין זה צירוף מ"מ הכא מצטרף כיון דזה גופא איסור וה"ה בפסח מבושל ופשוט

ד) ומה שכתב כבוד תורתו בדין שינוי באיסור הנה יש בזה אריכות דנראה שזה שיטת היראים סי' רצ"ג (ר"ז לפי היראים הישן) דכתב וז"ל בב"ק פ' הגוזל עצים ובתמורה פ' כל האסורין אמרינן נתן לה חיטים ועשאן סולת זתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין תני רב יוסף דמן צפורי ב"ש אסורין וב"ה מתירין ואמרינן טעמא דבית הלל דשינוי קני פירוש נתן לה חיטים באתננה ואמר לה כשיובא אליך יהיו לך באתננך ולא חל איסור אתנן עד שיבא אליה ועשאן סולת קודם ביאה ומאחר דקננהי בשינוי לא נתחייבה כי אם דמים ובשעת ביאה נתחייבה לו דמים ולא חייל איסור אתנן על הדמים כדתנן בכל האסורין (דף ל:) נתן לה כספים הרי אלו מותרים כך נראה לי פירוש עיקר אע"ג דהם ולא שינוייהם ולא ולדותיהם אין פירושם שוה אין בכך כלום. והמפרש ועשאן סולת לאחר שחל עליהם איסור אתנן לא יתכן טעם דשינוי קונה וכי בשביל שקנאם בשינוי יהי' מותר או אסורין עכ"ל וכנראה דסבירא לי' דאין שינוי מועיל באיסור וקשה דהרי בע"ז (דף מ"ו.) מיבעי לן אי יש שינוי בנעבד וזה כביר ראיתי בספר אחד שהביא קושיא זו מהגאון מקוטנא ז"ל. ויעוין בפירוש רבנו גרשום בכריתות (דף ה אהא דאמרינן בש"ס דבחדש דכתיב ג' לאוין לחם וקלי וכרמל נכתוב קלי ולא ליכתוב לחם ונילוף מקלי ומשני לחם מקלי לא אתי משום דאיתי' בעיניה וכו' ניכתוב כרמל ונילוף לחם וקלי מיני' איכא למיפרך מה לכרמל שכן לא נשתנה מברייתו ובפי' רגמ"ה דקלי איתיה בעיני' דלא נטחן ולא נתערב במים ומלח וכו' ואכ"מ מה שיש לדבר בזה

ה) ואכתוב הערה אחת קטנה בהא דכתבו התוספת בזבחים (דף קי"ד) בד"ה וקסבר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים וכו' וא"ת בסוף בהמה המקשה דתנן המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ושמיקדשין תקבר ומפרש בגמרא משום דרובא בר מיקדש הוא ע"כ מדקאמר תקבר קסבר במעי אמן הן קדושין דאי בהוויתן אמאי תקבר הא לא חיילא קדושה אלא בחזי להקרבה וא"כ כולה בר מיקדש הוא ואמאי נקיט רובא דאפילו אכלאים ונדמה תפשה קדושת אימיה אי במעי אמן הן קדושין כדאשכחן בתמורה (דף י"ז) דאמרינן גבי כלאים טומטום ואנדרוגינוס דאי אתה מוצא אלא בולדות קדשים ולכל הפחות אתיא כמ"ד במעי אמן הן קדושין ויש לומר דנקט רובא ולא כולה משום דאיכא דמות יונה וקליט לר"ש דכיון דלא מישתרי באכילה לא מיסתבר דתפסתינהו קדושת אמן אע"ג דבמעי אמן הן קדושין עכ"ל ומביאר מדברי התוס' דגם למ"ד ולדי קדשים במעי אמן הן קדושים מ"מ היכי דלא מישתרי באכילה כמו דמות יונה או קלוט לר"ש לא תפשינהו קדושת אמן וצ"ע דהא בהדיא מבואר בחולין (דף ס"ט.) לאתויי קלוט במעי אמו ואליבא דר"ש דאע"ג דאמר ר"ש קלוט בן פרה אסור הני מילי היכי דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי יעו"ש ומבואר דקלוט במעי אמו עדיין אינו אסור באכילה ואם כן למ"ד במעי אמן הן קדושים כיון דכבר חלה קדושה עליהן דבמעי אמו שרי מהיכי תיתי שיפקע אח"כ כשנולד. אך צ"ל דסבירא להו להתוס' דמ"מ כיון דכי יולדו יהי' אסיר באכילה שוב לא תפסינהו קדושת אמן. וזה מוכרח בשיטתם ז"ל

ויש ליישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל פרק ד' מהלכות תמורה הלכה ח' שכתב ולדות קדשים שיצאו דרך דופן או שילדו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה הרי אלו יפדו ויביא בדמיהן קרבן ע"כ והוא תמוה דאיך כתב בילדה טריפה דיפדה והא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים וכבר עמדו בזה ועיין באור שמח שם. ולסברת התוספת דהיכא דלא מישתרי באכילה אף דהאיסור לא חל עדיין במעי אמו מ"מ לא תפסינהו קדושת אמן ניחא. ואף דמכל מקום קדושת דמים יש בהן הרי זה כמו מקדיש נבילה דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מעירוכין הלכה י"ב דאם הקדיש שחיטה או נבילה לבדק הבית הרי זו תפדה כשאר מטלטלין עיי"ש ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ. אבקש ידי"נ לכתוב לי איזהו חקירות חדשות במילי דנזיקין אשר הוא עוסק כעת: הנני דורש שלום תורתו באהבה מוקירו ומכבדו כערכו ידידו עוז: אברהם לופטביר [אמר המלבה"ד בתוך כתבי הרהמ"ח ז"ל מצאנו בזה תוספות דברים ואמרנו להעתיקו בכאן וזה לשונו]

ו) ודרך אגב אמרתי לכתוב איזה הערות בדין צירוף איסורים (שכ' באות ג') דהנה ראיתי בהרמב"ם ז"ל פ"א מה' שביתות עשור (הלכה) דבשתי' הוי השיעור בכדי שתיית רביעית עיי"ש והקשו עליו מכריתות (י"ג) שתה וחזר ושתה אם יש בין שתי' ראשונה לשני' כדי אכילת פרס מצטרף הרי דגם בשתי' השיעור בכדי אכילת פרס עיי"ש

אך י"ל דטעם הרמב"ם לפמ"ש רש"י בסוכה (דף מט.) שמע מינה כי שבע אינש חמרא מגרונו שבע. ופירש"י ע"י ששותהו בלגימת גסות וגרון מלא הוא משביע ולא ע"י שתי' מרובה ולא ע"י שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות דקות ואינו כאוכלין ששובע שלהם בא ע"י מילוי הכרס יעיי"ש

מבואר מזה דשאני שתי' מאכילה דבשתי' הנאתו הוא רק בגרון משא"כ אכילה ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא דאכילה היא בכדי אכילת פרס משא"כ בשתי' דהנאתו רק בגרון וכששותהו בלגימת דקות אינו שבע ולכך לא מהני צירוף אכילת פרס. ובעי דווקא רביעית שהיא יותר מכדי אכילת פרס

אכן לענין טומאת העכו"ם דבי' לא בעינן דרך שתי' דאפילו תחב לו חבירו לבית הבליעה נטמא ה"ה