שו"ת זרע אברהם ק

דלמה לא נקט רבותא יותר דאף ישראל שהרכיב הגם דעבר על לאו מ"מ חייב בערלה ומזה הי' נראה דבקושטא דאם ישראל מרכיב דפטור מן הערלה והטעם דכיון דמקיים כלאים אסור לכ"ע א"כ עומד לעקור ואין זה בכלל נטיעה ועי' בסוטה (דף מ"ג:) דממעט מנטעתם פרט להרכבת איסור יעו"ש ולהכי נקט בעכו"ם שהרכיב בשלו דחייב בערלה ופשוט

ה) ויש לעיין בדברי מהרש"א בסוטה שם (מ"ג:) אהא דאיתא שם גבי החוזרין מעורכי מלחמה תנו רבנן אשר נטע אין לי אלא נטע לקח וירש וניתן לו במתנה מנין ת"ל ומי האיש אשר נטע כרם אין לי אלא כרם מנין לרבות וכו' ולא חיללו פרט למבריך ולמרכיב ופריך והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב אמר רבי זירא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר [בהרכבת איסור אינו חוזר מעורכי מלחמה אבל בהרכבת היתר חוזר] ובמהרש"א שם כתב וז"ל והכא לא מקשינן לימא דלא כר"י דאמר הירא ורך הלבב הירא מעבירות שבידו דאפשר דהוא לא עביד איסורא כגון דאריסא דידי' הרכיב מין בשאינו מינו עכ"ל ומבואר דהוקשה למהרש"א ז"ל דאמאי בהרכבת איסור אינו חוזר הא עכ"פ ירא מעבירות שבידו דהיינו ההרכבת איסור וניחא לי' דאף דהרכבה הוא של איסור ומ"מ הבעלים לא עברו. ולפי דברינו קשה דעכ"פ אף שאחר הרכיב באיסור מ"מ הבעלים עוברים במה שמקיימין כלאים והוי ג"כ ירא מעבירת איסור מקיים כלאים ואכ"מ

ו) ויעוין עוד שם במהרש"א אהא דמשני בגמ' רב נחמן בר יצחק אמר במבריך אילן בירק והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק רשב"ג מתיר משום רבי יהודה בן גמדא איש כפר עכו וחכמים אוסרים ופירש"י ז"ל הא דקתני מתני' מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי למיהדר משום קמא ואם תאמר מין בשאינו מינו הוא ואמעוטא לה הרכבת איסור מולא חיללו פרט למבריך ומרכיב האי תנא הוא דאמר מותר עכ"ל וכתב המהרש"א ז"ל והכא לא מקשינן מ"ש ילדה בזקנה דבטיל ומ"ש אילן בירק דלא בטיל דהא אילן בירק נמי אי מומלך עלה לאו בת מיהדר הוא די"ל דילדה בזקנה כיון דמינה הוא בטיל לגבה משא"כ אילן בירק כיון דלאו בת מינה הוא לא בטיל לגבה עכ"ל ומבואר מזה דמרכיב בשאינו מינה לא בטיל ולפי"ז יש להעיר בסיפקה להקדש אם נימא דחולין לקדשים הוי שני מינים בלאו הכי לא בטיל א"כ למה לי' להירושלמי לומר הטעם דסיפקה להקדש חייב משום דראוי לפדותו ולחייבו ויש להאריך הרבה בסוגי' דסוטה (דף מ"ג) הנ"ל ואי"ה במ"א יבואר

ז) ומה שכתב כבוד תורתו והאריך דכל הטעם דמרכיב אילן מאכל באילן סרק חייב הוא מטעם מחשבתו משוי לי' זריעה ועכו"ם אין לו מחשבה. הנה ידידי דוקא מחשבה אין לו אבל מעשה יש לו יעוין לשון רש"י ז"ל חולין (דף קכ"א:) בד"ה השוחט בהמה טמאה לנכרי וכו' ונכרי בטמאה לא מהני לה מחשבה בעודה מפרכסת דלא אשכחן היתר בדכוותה ע"כ ומשמע דאי לאו הכי הי' מהני מחשבתן דעכו"ם וכן משמע מהא דעכו"ם שנטע חייב בערלה אף דהנוטע לסיג ולקורות פטור כדאי' בריש פ"א דערלה מ"מ מהני מחשבתו דעכו"ם אם נטעו לאכילה ויעוין בירושלמי ערלה פ"א הלכה ב' ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו רשב"ל אמר ובלבד דברים שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה אבל ערבה כנטוע בארץ ובפנ"מ שם מפרש ובלבד דברים שהן באים במחשבה דוקא שהרכיבו ע"ג אילן שלפעמים נחשבים הם כשיש לו מחשבה לאכול מפירותיו כגון חרובי צלמונה וכו' ובכגון הני מיירי נמי האי ברייתא וקמ"ל דבכה"ג הרכבה מקריא ואילן סרק דקתני לאו דוקא אלא כלומר שאינו אילן מאכל יעוש"ה ומוכח, מזה דמעשה עם מחשבה יש לו לעכו"ם. אולם מזה, אין ראי' דהא עלו מאליהן חייב בערלה כמבואר בפ"א דערלה ונטיעת עכו"ם לא גרע מעלו מאליהן

ובזה יתפרש דברי הגמרא בסוטה (מ"ג:) דאהא דקאמר דברהכבת היתר חוזר מעורכי מלחמה פריך האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק לי' דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקנה והאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה אמר רבי ירמי' לעולם ילדה בילדה וכיון דנטע להך קמייתא לסיג ולקורות דתנן הנוטע לסיג ולקורות פטור מן הערלה ופריך מ"ש ילדה בזקנה דבטלה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטלה ומשני התם אי מומלך עלה לאו בת מיהדר הוא הכא אי מומלך עלה בת מיהדר הוא מידי דהוה אעלו מאליהן דתנן עלו מאליהן חייב בערלה ע"כ. ואינו מובן הדמיון לעלו מאליהן ולפ"ד יתכן דכיון דמעיקרא נטעו לסיג ואח"כ מומלך עלה למאכל א"כ מחשבה מוציאה מידי מחשבה ונעשה כעלו מאליהן ופשוט

ח) הנה בהא דאמרו במכות (דף כ"ב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה יש לעיין איך הדין בקדשי עכו"ם שהוממו ונפדו למאי שכתב רש"י ז"ל שם דמש"ה הוי כלאים משום דתורת חולין וקדשים יש עליו דאסור בגיזה ועבודה ולפי"ז בקדשי עכו"ם דאין בהם מעילה בקדשי מזבח וכמבואר בזבחים (דף מ"ה.) א"כ יש לומר דגם איסור גיזה ועבודה אין בהן ובפרט דעיקר קרא דלא תגוז בבכור כתיב דלא שייך בעכו"ם ולפי"ז בפסולי המוקדשין דעכו"ם אין בהם משום כלאים לשיטת רש"י ז"ל. אולם י"ל דבפסולי המוקדשין מלבד האיסור דגיזה ועבודה אסור ג"כ בהנאה מחיים ולכן כשמת או נטרף צריך קבורה וכן משמע מהא דבכורות (דף י"ב.) איבעיא להו מהו לפדות בפסולי המוקדשין אליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא כיון דאמר פטר חמור מותר בהנאה קודם פדיון חולין הוא הפטר חמור ויכול לפדותו בה] כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה מאי כיון דאסור בהנאה אין איסור חל על איסור או דילמא כיון דלא תפיס פדיונו אפקועי איסורא בעלמא הוא וכו' יעו"ש ומדמדמי לי' לפטר חמור דאסור בהנאה מחיים משמע דגם בפסולי המוקדשין יש איסור הנאה וא"כ מחמת איסור זה חשיב כלאים ופשוט

ט) והנה אם נאמר כן דפסולי המוקדשין אסורין בהנאה מלבד האיסור דגיזה ועבודה אלא דמעילה לית בהו יש ליישב בדרך פלפול קושית התוס' בפסחים (דף מ"ז.) אהא דמתני' יש חורש תלם אחד וחייב עלי' משום שמונה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ביום טוב כהן ונזיר אבות הטומאה והקשו תוס' בד"ה מוקדשין ולפירוש ר"י קשה אמאי נקט שור וחמור בשור לחודי' הוה מצי לאשכוחי כלאים בשור פסולי המוקדשין וכו' כדאמר בפ' בתרא דמכות דאמר ר' יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה משום דעשאו הכתוב שני גופים דאיתקש לצבי ואיל וכו' עכ"ל. אמנם לפי הנ"ל יתכן דלכאורה בחורש במוקדשין הלא החרישה נאסרה בהנאה דומה להא דתנן במס' ע"ז