זרע אברהם צט

י) בתוספתא פ"ז דזבחים האוכל חטאת עוף הבא על הספק מטמא בספק בבית הבליעה עיי"ש ונראה אף אם אכל בעזרה דהוא רה"ר כמבואר בפסחים (דף יט) מ"מ כל שהוא בגוף אדם הוי רה"י וכמבואר בטהרות פ"ד גבי שני רוקין וכמ"ש התוס' בסוטה (דף כח) דנדה אף אם נולד ספק ראייתה ברה"ר מ"מ הוי ס' טומאה ברה"י עיי"ש בד"ה ברשות הרבים וא"כ הכא כיון דנבילת עוף אינו מטמא אלא בבית הבליעה ושם תמיד הוי רשות היחיד ולכן מטמא מספק ואין זה ענין להא דהמסוכן ברה"י והוציאו לרשות הרבים כיון דברה"ר לא נ"מ מידי דאינו מטמא בנגיעה וזה פשוט ואכמ"ל

עוד נראה דבשו"ת נוב"י תנינא יו"ד (סי' קכ) העיר דנימא דבספק נבילה ברשות היחיד דהוי ודאי לטומאה דיהי' ודאי לאיסור ולהיפך ברשות הרבים

ולכאורה יש להוכיח כדבריו מדברי הרמב"ם בפ"ד ממ"א כ' השוחט את המסוכנת בלילה ולא ידע אם פרכסה הרי זה ספק נבילה ואסורה יעייש"ה וקשה אמאי לא נוקמוה בחזקת חי דבשעת שחיטה היתה חי' עדיין. וע"כ משום דלילה הוי רשות היחיד וכמ"ש התוס' ריש נדה וא"כ כיון דלענין טומאה הוי טמא מספק ה"נ לענין איסור אסור מספק עכ"פ

ואף דבאמת אין ענין איסור לטומאה דאיסור מטומאה לא ילפינן. [ועיין בירושלמי פ"ו דנזיר מקום שבטלה טומאתה בטלה איסורה] מ"מ בנבילות עוף טהור דטומאתו בא מחמת איסורו וכיון דמחמת חזקת אינה זבוחה אמרינן דהוי נבילה לענין אכילה שוב ממילא מטמא ושפיר אמרינן דגם בעזרה דהוי רה"ר מ"מ כיון דאסור מספק ה"נ מטמא ואכמ"ל

יא) במנחות (דף קא.) ובכורות (דף ט:) ומודה ר"ש בבשר בחלב שמטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר ויש לעיין בדברי רש"י חולין (דף קכח.) המשתחוה לחצי דלעת מה שתעשה יד לחברתה ופירש"י ותוס' דמבעיא לר"ש דס"ל אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים לא מקבל טומאה מה שיעשה יד והכא הא הי' לו שעת הכושר. וי"ל בפשיטות דשעת הכושר היינו משראוי לקבל טומאה והכא הא כל זמן שהיא מחובר אינו מקבל טומאה ומיירי באשירה

עוד י"ל למה דאמרינן שם (דף קכט) בתקרובות ע"ז של אוכלין כששימש מעשה עץ שימש ופירש"י שאסורים בהנאה ובטלו מאכילה ונעשו כעצים הנעבדים וכעין זה בתוס' שבת (דף נח) גבי כפה שנתנו לספר כיון שנאסר בהנאה חשוב כשינוי מעשה א"כ נראה דע"ז גרע טפי ולא מהני אפילו שעת הכושר ואכמ"ל

יב) והנה בהא דאמרינן מודה ר"ש בבשר בחלב הואיל והיתה לו שעת הכושר פירש"י הואיל ותרי לי' כולי יומא בחלבא שרי עד שיבשלנו אמנם רש"י בפסחים (דף כה) הביא רש"י דעת הי"מ דשעת הכושר דבשר בחלב היינו אחר שנעשה בשר בחלב ודחה רש"י דבריהם. אמנם כאן פי' כדבריהם והוא תמוה

ונראה דלכאורה קשה *) הא גם כלאי הכרם הי' לו שעת הכושר וכמו דאיתא בפסחים שם דאת אמרת כלאי הכרם עיקרן נאסרן הואיל והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והגם שי"ל כדעת התוס' מנחות (דף ו) שכתבו דהיין מן הענבים לא הי' לו שעת הכושר מ"מ אדקאמר מודה ר"ש בבשר לימא מודה ר"ש בכלאי הכרם שהיתה לו שעת הכושר דהיינו החרצן

ולכן נראה כמו שבארתי במ"א דנהי דמשום כלאי הכרם לא נאסר עד שעת השרשה מ"מ משום איסור לא תאכל כל תועבה נאסר משעת הזריעה וא"כ הא משעה שנעשה כלאי הכרם לא הי' לו שעת הכושר משא"כ בפסחים שם דקאי לאיסי **) ואיסי ודאי לא ס"ל להך דלא תאכל כל תועבה דאל"כ למה לי' ק"ו ולא יליף מלא תאכל כל תועבה ואי דאין לוקין הא גם על הק"ו אין לוקין ובפרט לדעת הרמב"ם דאין לוקין על הנאה שפיר אמרינן לדידי' דכלאי הכרם הי' לו שעת הכושר

ולפ"ז שפיר הוכרח רש"י לפרש בפסחים דשעת הכושר לא מקרי אלא בהי' לו שעת הכושר אחר שנעשה בשר בחלב ובכה"ג בכלאי הכרם לא הי' לו שעת הכושר לר"ש משא"כ בפסחים דקאי לאיסי י"ל דגם זה חשוב שעת הכושר ואכמ"ל

יג) ובחולין (דף קכח) המשתחוה לחצי דלעת מהו שתעשה יד לחברתה ופירש"י דהאיבעיא הוא אליבא דר"ש דס"ל דאסורי הנאה לא מקבל טומאה עיי"ש ויש להעיר הא אמרינן מודה בהי' לו שעת הכושר כמו בשר בחלב וא"כ בע"ז היכי דהשתחוה לחצי דלעת הא הי' לו שעת הכושר ואין לומר דמיירי דעבד לאילן והוי כמו אשירה דלא מקבל טומאה במחובר ואנן בעינן שיהי' לו שעת הכושר משראוי לקבל טומאה דמה"ט שור הנסקל לא חשוב הי' לו שעת הכושר משום דמחיים לא מקבל טומאה כמו שפירש"י במנחות (דף קא וצ"ע.

יד) ואגב יש להעיר בהא דאמרינן במנחות שם הערלה וכלאי הכרם מטמאין טומאת אוכלין והתוס' בסוטה (דף כה) תמהו דנימא כל העומד לשרוף כשרוף דמי עיי"ש

ונראה דיש לומר דמיירי בחוץ לארץ דהוי רק מהלכה. ואינו בשריפה כמו שהוכיח במישור הפני יהושע בברכות (דף לז) וכלאי הכרם פשיטא כיון דמה"ת אינו עומד בשריפה מטמא טומאת אוכלין

אך י"ל כיון דערלת חוץ לארץ קיי"ל דספוקי מספקי אהדדי ומותר ליתן לחבירו שאינו יודע שהוא ערלה א"כ הוי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים: