זרע אברהם ק

ומ"מ י"ל דמיירי שהוא פחות מכזית אלא שצירף עמו פחות מכביצה אוכלין וכמו שפירש"י בהא דשור הנסקל ובפחות מכזית י"ל דאינו מחיוב לשורפו אך י"ל דהתוס' הקשו שפיר לר"ש לשיטתו דס"ל כ"ש למלקות ופשיטא דמחיוב לשורפו אף בפחות מכזית ואכמ"ל טובת הנאה סימן נד

א) הר"ן בנדרים (דף פד) סוף ע"ב כ' דאפילו למ"ד טובת הנאה ממון מ"מ אין לו אלא מה ששוה הטובת הנאה אבל אינו כולו שלו. ולכן בגונב טבלו של חבירו אפילו לרבי דס"ל טובת הנאה ממון אינו משלם לו אלא דמי חולין ודמי תרומות ומעשרות לפי טובת הנאה שיש לו בהן ולא דמי כולן. עיי"ש

אמנם לישנא דמשלם לו דמי טבלו לא משמע הכי אלא דמשלם לו דמי כולו. וכן העלה הריטב"א בקדושין (דף נח) דלמאן דס"ל טובת הנאה ממון הוי כאלו כל החפץ שלו עיי"ש

ונראה דאפילו לשיטת הר"ן הנ"ל יש לומר דבאמת משלם לו דמי כולו דהא שם הגירסא הגונב טבלו של חבירו ואכלו. וכיון דאכלו הא נהנה בכולו רק דלחבירו לא הפסיד אלא דמי טובת הנאה. וכבר חדית לן התוס' בכתובות (דף ל) בד"ה לא דאם הפסידו אותו קצת מחיוב לשלם כל מה שנהנה עיי"ש

ועפ"ז מדוקדקים היטב לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' גניבה (הלכה ד') דהעתיק לשון הגמ' כצורתה דהגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו ותפס עליו הראב"ד ז"ל דלא הזכיר כפל עיי"ש

ולהנ"ל אתי שפיר כיון דמה דמשלם לו דמי כולן אף דאין לו בה אלא טובת הנאה היינו משום שנהנה וכמו בזה נהנה וזה חסר קצת דמשלם כל מה שנהנה אבל עכ"פ גנב לא מקרי ולכך אינו משלם כפל

ב) יש להעיר לשיטת הריטב"א הנ"ל דאם טובת הנאה ממון הוי כאלו כל הגוף שלו מהא דאמרינן בב"ק דף נד.) חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא יעיי"ש. והא לרבי יהודה לשיטתו דס"ל בבכורות (דף ט:) דפטר חמור אסור בהנאה עיי"ש א"כ י"ל דחמור דקרא אתא דאם פטר חמור נפל לבור דחייב בעל הבור וזה דכתב חמור דווקא. והיינו בכה"ג דאינו שוה אלא שקל ורבי יהודה לשיטתו דס"ל בבכורות (דף י) כרבי יוסי בן יהודה דאין פדי' בפחות משקל. וקמ"ל דטובת הנאה ממון והוי כאלו כולו שלו ומחייב בעל הבור דהוי כאלו כל הגוף שלו ועדיף משטרות דפטור בבור כיון דאין גופו ממון וכמבואר בתוס' ב"ק שם ד"ה חמור דהכא חשיב גופו ממון מחמת הטובת הנאה

ולכאורה יש לומר דפטר חמור בלא"ה פטור בבור דאין המת שלו וכמו שור פסולי המוקדשין דפטור בבור כמבואר בב"ק (דף נג:) ושור פסולי המוקדשין אדם ושור חייבים ובור פטור מ"ט אמר קרא והמת יהי' לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו והיינו משום דאסור בהנאה כמבואר בפירש"י וה"נ' פטר חמור לרב יהודה כנ"ל

אמנם זה אינו דהא לרבי יהודה קיימינן ולרבי יהודה לשיטתו גם שור פסולי המוקדשין חייב בבור דהא הגמ' שם פריך מאי חזית דוהמת יהי' לו דשור מפקת לי' לבעלים מטפלים בנבילה והמת יהי' לו דבור מפקת לי' למי שהמת שלו איפוך אנא [ואוקמינא חיובא דפסולי המוקדשין אבור] מסתברא פטור גבי בור הואיל ופטור בו את הכלים עיי"ש א"כ לרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור גם שור פסולי המוקדשין מחייב בבור וה"ה פטר חמור כיון דלדידי' לא דרשינן והמת יהי' לו דבור לכנ"ל. מעתה מה פריך מחמור דבור לרבי יהודה

אך י"ל דהא גם על שה דאבידה יקשה כנ"ל דדלמא אתא להיכי דפדה בהשה פטר חמור וצריך ליתנו לכהן ואין לו בו רק טובת הנאה ומחמת כהנים אינו מחיוב דהוי ממון שאין לו תובעין ולא גרע ממזיק מתנות כהונה וקמ"ל קרא דטובת הנאה ממון ומחייב. וצ"ל דכוונת הש"ס דעכ"פ אחד מיותר או חמור דבור לר"י או שה דאבידה דל"ל תרי קראי להכי וזה דדייק הגמרא חמור דבור לר"י ושה דאבידה לד"ה. קשיא דל"ל תרי קראו לטובת הנאה *) אבל מאחד לבד לא קשיא כנ"ל ע"ד החידוד

ג) ובשילהי סנהדרין (דף קיב) בהא דאמר ר"ח לא שנא אלא בתרומה ביד כהן אבל בתרומה ביד ישראל תנתן לכהן אחר. והעיר בס' מנחת חינוך (מצוה תסד) דנימא הואיל אי בעי מיתשל [ומה שהעיר המנחת חינוך עוד אם נימא טובת הנאה ממון יהי' חשוב שלו כבר העיר בזה המהרי"ט ובאמת יש לישב דהא דאמרינן לענין חמץ דאם טובת הנאה ממון עובר בב"י וב"י לא מצינו לו חבר דמה דאמרינן בכל דוכתי טובת הנאה ממון היינו אם טובת הנאה שוה פרוטה אז חשוב ממון לענין קדושי אשה וכדומה אבל מחמת זה יהי' חשוב הגוף שלו לא שמענו. וכבר שמעתי מח"א שביאר הענין דהא באמת הקשו דיהי' עובר בב"י מחמת דחייב באחריות וצ"ל דלא הוי אלא שומר חנם וא"כ אי טובת הנאה ממון שוב הוי כשומר שכר ועובר מטעם אחריות וכל זה בחמץ דאחריות עובר אבל שם בעיר הנדחת הא לא מהני קבלת אחריות ולהכי אף שיש בו הנאה מותר] וביאר הענין אף דלרב חסדא לשיטתו לא אמרינן הואיל וכמבואר בפסחים (דף מו) מ"מ הא מבואר שם (דף סב) דהיינו לקולא [כמו אופה מיו"ט לחול שיהי' פטור ממלקות לית לי'] אבל לחומרא אית לי' הואיל ואף להתוס' שם דהיינו מדרבנן מ"מ עכ"פ מדרבנן יהי' בשריפה עיי"ש

והנה אין להקשות דנהי דאין חייב באחריות בשאר