זרע אברהם צז

ארונות יש להם פותח טפח ולכן מדלגין היינו ע"ג ארונות. והקשה דהא הוי קבוע ולהנ"ל א"ש דכיון דהטומאה איננה עצמיות חשוב פירש

אך לא משמע כן מדברי התוס' ישנים יבמות (דף סא) שכתבו בהא דאמרינן שם דלמא איקטול חד מישראל דמכאן נפקא לי' לר"ש דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאל"כ ניזול ב"ר. הרי דטומאת אדם חשוב ג"כ קבוע ובלא"ה יש לתמוה דהא הוי ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור ואכמ"ל

ב) ואגב אכתוב בהא דאמרינן בנזיר (דף סא.) על הקרא דלאביו ולאמו לא יטמא יצא עכו"ם שאין להם אב אילימא לענין ירושה וכו' עכו"ם יורש את אביו דבר תורה אלא במי שמוזהר על כיבוד מי כתיב כבד את אביך גבי נזיר. ותמהו התוס' אמאי לא פריך מידי ירושה כתיב גבי נזיר יעיי"ש

אמנם מה נאות היא ליישב למה שביאר חותני הגאון נ"י באור שמח בסוגיא דנזיר (דף מט) די"ל דהטעם שהתירה התורה טומאת קרובים הוא משום דיריש לי' וכמו דאמרינן ביבמות (דף פט) גבי אשתו קטנה דמטמא לה כיון דקרי לי' ולא עני מת מצוה עיי"ש

וי"ל דלזה אמרה תורה לאביו לא יטמא גבי נזיר להורות דאף דהוי כמת מצוה מחמת ירושה אפי"ה נזיר לא יטמא לאביו מחמת גודל קדושתו ושפיר לא פריך מידי ירושה כתיב גבי נזיר דבאמת כיון דכתיב לאביו לא יטמא הוי כמו דכתיב ירושה דהא ה"ט דכהן מטמא לקרובים משום ירושה ונזיר אף דיורש אינו מטמא ולכך כתיב לאביו וגו' והוי כמו שכתב ירושה להדיא אבל על כיבוד שפיר פריך מידי כיבוד כתיב גבי נזיר ואתי שפיר ודו"ק

ג) ועיין שם דעכו"ם אין להם טומאה משום דכתיב והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכו' עיי"ש ויש להעיר מהא דאמרינן בחולין (דף פח) בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו וכו' לאפר פרה. ופריך ולחשב נמי עפר כסוי ומשני התם הכשר מצוה הנאה ליכא ופירש"י ז"ל דאפר פרה איכא הנאה דאי לאו אפר אין לו טהרה עולמות משא"כ כסוי בלאו כסוי הוי משתרי בשר עכ"ל. ולש"ס דנזיר הנ"ל הא גם אפר הפרה כעפר כסוי דאם לא הי' לנו אפר ליכא טומאה דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה ורק דרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות אבל אם לאו פרה לא הי' טמא וא"כ לחשוב נמי כסוי *) דמ"ש כסוי מאפר כנ"ל

ולכן הנראה הכוונה לפמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה (פ"ג דפרה משנה ג') בזה"ל הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא מעולם ובין איש אשר נטמא ואח"כ נטבל והזה עליו אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול במדרגה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור עיי"ש. והכוונה למה שביאר לנו רבינו בסוף מקוואות שאין הטומאה טש שתעבור במים וכו' והדבר תלוי בכוונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא החזיק כאלו לא טבל יעיי"ש דברי נועם ולפ"ז במי שלא נטמא מעולם הרי חסר לו הכוונה ורק דאין לו טומאה אבל איננו במדרגת האיש אשר נטמא ונטהר בכוונה מעולה והכתוב שפט עליו שהוא טהור וזה דבעי למליף בנדרים (דף עו) בק"ו דמקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן דאינו דין שיציל על הטהורים מליטמא עיי"ש דכוון דאחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואם כן אם כוונתו מועלת ליטהר ק"ו שיציל הכוונה ויפעול שלא יפעול בו הטומאה הרי דסגולת הטומאה להעלות את האדם במדרגה היותר גבוה. וזה מה דהרווחנו ע"י שניתנה לנו הטומאה משא"כ אם לא נתנה לנו הטומאה וא"כ מובן דעתה דיש לנו פרה אנחנו במדרגה גדולה בטהרה ולכן אמר שבשכר שאברהם אבינו ע"ה השפיל והקטין את עצמו זכו בניו למצות אפר פרה להעלותם למדרגה היותר גבוה בטהרה מה שאין כן ע"י הכסוי דם ודו"ק

ד) הנה יש להסתפק בענין טומאת נבילת עיף טהור אם הענין טומאה הוא בתורת אכילה שגזירת הכתוב היא שאכילת נבילת עוף טהור מטמא ] ועיין בזבחים (דף קה) כל היכי דמטמא אדם במגע מונין לו ראשון ושני וכו' משמע בהדיא דנבילת עוף אינו מטמא במגע עיי"ש] או דלמא גם היא טומאת מגע אלא דאינו מטמא רק במקום מיוחד בבית הבליעה אבל הוא ענין טומאת מגע ג"כ ויש לפשוט ספק זה מדברי הר"ש במשנה פי"ז דכלים ומשנה מ"ד ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה והקשה הר"ש דהרי נבילת עוף טהור מטמא ותי' דהתנא לא איירי אלא בעושה מהם כלים ימדלא תירץ כמו שתי' הרמב"ם שם שכ' בזה"ל ולא יטעך ענין נבילת עוף טהור לפי שהוא חידוש ר"ל שהוא לא יטמא במגט כמו שאר הטומאות עכ"ל. ע"כ דס"ל להר"ש ז"ל דגם הוא טומאת שם אמנם שיטת הרמב"ם י"ל דהטומאה הוא רק הרחקה לא סור אבל טומאת מגע אאי) אין לה. ומזה נראה דהיכי דנתבטל כזית מונבילת עוף טשיר בשני זיתים של עוף השחוט ואכל שלשתן כיון דלאכול מותר דחד בתרי בטל שוב אינו וטמא ועיין בפנים יפות פ' חמור שלא כ"כ] דל"ש הרחקה בזה

ומיושב בזה דברי רש"י בביצה ודף ז') גבי האוכל מנב לות עוף טהור מן הגיד דכ' רש"י ז"ל דקסבר אין בגידין בנותן טעם ומשמע דלמ"ד יש בגידין בנותן