זרע אברהם צה

ב) ודע דאף דחצר משום שליחות אתרבאי. ובשליח קיי"ל דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה לדעת רש"י. *) מ"מ בחצר לא שייך זה כלל

ועפ"ז יתפרש הא דנדרים (דף לד:) אמר רבא היתה מונחת לפניו ככר של הפקר נטלה וכו' מעל וכתב שם הר"ן דאיהו מעולם לא קנה את הככר ומשום הכי חשוב מוציא מרשות הקדש והו"ל כמגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו ולא הוא עיי"ש וברא"ש ז"ל עיי"ש

ולכאורה קשה לי הא מרא דהאי שמעתתא הוא רבא. וכבר כתבו התוס' בב"מ (דף י) ד"ה איתבי' וכו' דרבא קבלה מר"נ דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה חבירו

אמנם להנ"ל ניחא דשאני חצר דקונה גם בתופס לבע"ח וה"ה ד' אמות דהוי חצרו וקנה להקדש מטעם חצר ועיין מקצת החושן (סי' ר) ושם (סי' רסט) ובבית אפרים (סי' סו) ובשו"ת הגרע"א (סי' קלג) דהביא דברי הנמוקי יוסף שהקשה דאמאי חצר קונה את המציאה הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ומיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ל"ש בחצר ותי' משום מידי דזכות קונה חצר מטעם יד עיי"ש ומה שהקשה הגרע"א הא חצר דגברי משום שליחות היא ולא משום יד כבר האריך בזה הטעם המלך דאינו מוכרח עיי"ש בה' גניבה שמביא דברי הנוב"י בזה

ובזה יש ליישב קו' התוס' יו"ט שהביא הקצות שם שהקשה דאמאי חצר אינו קונה להקדש משום דאין יד להקדש כמ"ש התוס' ב"ב (דף עט.) הא מצינו שליחות להקדש כמו הני כהני שליחי דשמיא נינהו ויקנה מטעם שליחות עיי"ש

ולדברי הנמוקי יוסף ניחא בפשיטות דממ"נ אי מטעם שליחות אין קונה דהוי תופס לבע"ח ואי משום יד כמ"ש הנ"י שוב ל"מ להקדש דאין יד להקדש וזה ברור וא"כ יצא לנו מזה דאם הי' מונח חפץ שלו בתוך חצרו ואמר יזכה חצרי להקדש דאז קנה ההקדש מטעם שליחות דל"ש בזה תופס לבע"ח דהא הקדיש מה שהיא שלו וי"ל דבכה"ג בלא"ה קונה מטעם דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ועיין בשו"ת חתם סופר חאו"ח (סי' מ"ד) מה שמיישב קו' התוס' יו"ט הנ"ל ואכמ"ל

ג) ואגב אכתוב ליישב מה דקשה דמה בעי הש"ס בנדרים (דף ל"ה) אי כהני שליחי דידן או שליחי דרחמנא תיפשט לי' מהא דפסחים (דף יז) דם שנטמא הורצה. ועיין ביבמות (דף צ.) דאפילו במזיד. וקשה הא אין שליח לדבר עבירה. וע"כ דשליחי דשמיא נינהו ומצאתי בשו"ת נוב"י (סי' פ) שהעיר בזה

ונראה לפמ"ש רש"י בב"מ (דף ח גבי שותפין שגנבו דלהכי לא שייך אין שליח לד"ע. משום דמיגו דמהני לגבי דידי' ה"נ לגבי אחריני עיי"ש ולפ"ז נראה דבשנים שעשאו שליח ולמשלח א' יש עבירה מה שאין כן להשני אמרינן מיגו דמהני השליחות לגבי המשלח דליכא גבי' עבירה ה"נ מהני לגבי האחריני

ולפ"ז למה דמבואר בתוס' יומא (דף יט.) דמה דמבעיא לן אי כהני שליחי דידן נינהו או שליחי דשמיא היינו אי גם שליחי דידן נינהו אבל זה פשיטא לי' דבודאי שליחי דשמיא נינהו רק הספק אם גם שליחי דידן נינהו יעי"ש וא"כ ל"ש אין שליח לד"ע משום מיגו דמהני השליחות לשמיא ה"נ לגבי דידן

שוב ראיתי דיש להוכיח כסברא הנ"ל דאמרינן מיגו בדין אין שליח לד"ע. מהא דעבודה זרה (דף כא.) ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעכו"ם טול חלקך בשבת וכ' רש"י ז"ל לפי שנעשה שליחו על חצי היום וקשה הא אין שליחות לעכו"ם ולדבר עבירה [ומה שהקשה בפתח הבית דמה מדייק אבל לכותי שרי דלמא רבותא היא עכו"ם אף דאין שליחות לעכו"ם י"ל דהא דעת המחנה אפרים דפועל עדיף א"כ אדרבא עכו"ם פשיטא יותר לאיסור דאין שליח לד"ע לא שייך בעכו"ם אפי' למ"ד אי בעי עביד וכמבואר במל"מ וגם י"ל דבחוה"מ שהוא דרבנן ובדרבנן דעת המהרי"ט דיש שליח לד"ע

] ד) עוד יש לתרץ קו' הנוב"י הנ"ל דיש לומר דכהן הוי כפועל דיש לו שכר עבודה דהא העורות שלו הן. עיין רש"י ר"ה (דף כח) ובפועל הא לא שייך אין שליח לד"ע וכדאמרינן בב"מ (דף י) שאני פועל וכו' וכמו כן ל"ש אין שליח לד"ע כמו דל"ש התופס לבע"ח וכמ"ש האחרונים וזה פשוט

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בצאן קדשים דתפשט דכהני שליחי דרחמנא מהא דאמרינן בחולין (דף יג) איש איש לרבות העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות בישראל. ואי נימא דשליחי דידן אין שליחות לעכו"ם

ולהנ"ל מיושב היטב דהא כהן יש לו דין פועל. וכבר חדית לן המחנה אפרים בה' שלוחין דבפועל ל"ש אין שליחות לעכו"ם

ועפ"ז ניחא נמי דברי רש"י מנחות (דף סא:) ד"ה שהתנופה וכו' ויכולים עכו"ם ונשים לעשות כהן שליח. ותמוה דהא אין שליחות לעכו"ם. ולהנ"ל ניחא דהכהן הוי פועל. [אמנם יקשה ע"ד רש"י דמ"מ מצד מי איכא מידי לא מהני וצ"ע] ובפועל יש שליח לעכו"ם כדברי המחנה אפרים הנ"ל

ובאמת דיש להוכיח כדברי המחנה אפרים הנ"ל מדברי התוס' שבועות (דף ג.) ד"ה ועל וכו' שכתבו דאפילו רב אדא מודה דהיכי דהמקיף לא הוי בר חיובא דהניקוף חייב דאל"כ אמאי לא אמרינן בב"מ (דף י) איש דאמר