זרע אברהם צג

המשנה אתיא כמ"ד טעה בדבר מצוה חייב וא"כ שפיר תי' כנ"ל משא"כ לש"ס דילן דחייב על הגמר י"ל דעל העראה פטור ואין לומר כיון דעל העראה פטור ה"נ על הגמר דתחילתו באונס וסופו ברצון היא. דנראה דתחילתו באונס וסופו ברצון לא אמרינן אלא לגבי דידה דלא עבדה מעשה אבל לא לגבי דידי' וכמ"ש הפנים יפות בפ' תצא ועיין בנוב"י תנינא אה"ע (סי' קנ) ובהפלאה כתובות (דף נא). עיי"ש

ובזה מדוקדק היטב המשנה דנקט הלשון חייב בקרבן ולכאורה חייבין מבעיא לי' ואף דבמשנה נקט חייבים מ"מ בכריתות איתא חייב בקרבן. ולהנ"ל מדוקדק היטב דהיא פטורה משום דעל העראה הא הוית טעה בדבר מצוה ועל הגמר שוב הוי תחילתו באונס וסופו ברצון ע"כ פטורה לגמרי משא"כ הוא חייב על הגמר

ובעיקר הדבר דנראה מהירושלמי דאף אם כבר יצא בהגבהה פטור משום טעה בדבר מצוה. י"ל כמו שהקשה בדו"ח דמה פריך בסוכה (דף מב) והא מדאגבי' נפיק בי' הא מ"מ הוי כהנחה בלא עקירה עיי"ש וי"ל דזה כוונת הירושלמי. ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם שלא הביא מסקנת הש"ס כשהופכו דלירושלמי הנ"ל גם היכי דכבר נפיק הוי טעה בד"מ והיינו כנ"ל משום דהוי כהנחה בלא עקירה ואכמ"ל

יג) ובשבועות (דף כג:) במפרש אליבא דרבנן ובסתם אליבא דר"ע. והיינו משום דר"ל לטעמי' דס"ל ח"ש מותר מה"ת לכן חלה השבועה עליו עיי"ש בריטב"א ובתוס' שם

וק"ל מתוספתא ריש פ"ב שבועה שלא אוכל ואכל פיגול נותר וכו' שבועה שלא אשתה ושתה יין של ערלה ושל כלאי הכרם חייב. וע"כ דאיירי במפרש כמו שמתרץ מתני' דשבועות הנ"ל. והא בירושלמי דתרומות פ"ו מודה ר"ל באיסורי הנאה דח"ש אסור מה"ת והיינו דלא גרע מהנאה כנ"ל. ומהאי טעמא נראה לי נמי דמודה ר"ל בתרומה כיון דאסור בהנאה של כילוי דאסור מה"ת לדעת התוס' ביבמות (דף סו) עיי"ש ובזה מיושב נמי מה ששקיל וטרי הש"ס בחולין (דף פט:) דאיך חל גיד על מוקדשין. וקשה הא על גיד חייב אע"פ שאין בו כזית. ועל חצי שיעור חל השבועה וה"ה איסור אחר. ולפי הנ"ל ניחא דבאיסור הנאה אסור ח"ש ואין איסור אחר חל ולפ"ז יקשה כנ"ל דבשבועה שלא אוכל ואכל פיגול וכו' וכן בשבועה שלא אשתה ושתה יין של ערלה וכלאי הכרם וכו' אמאי חל השבועה הא איסורי הנאה הן ובאסורי הנאה מודה ר"ל דאסור מה"ת וצ"ע

יד) ובעיקר הדבר נראה מש"ס דילן דפליג בהא אירושלמי וס"ל דגם באסורי הנאה הדין כמו באסורי אכילה. דאל"כ קשה למה לי קרא בפסחים (דף כג:) *) דחלב מותר בהנאה ת"ל מדצריך קרא לאסור ח"ש ממילא מוכח דמותר בהנאה. וכן מוכח ברמב"ם פי"א מה' טומאת צרעת (הלכה ) דהאוכל כזית מצפור השחיטה עובר בל"ת ועשה והיא מש"ס דילן חולין (דף קמ) יעיי"ש [ויש לעיין בהא דפריך הש"ס שם ואי בשחיטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא וזה אשר לא תאכלו לרבות השחיטה והא נ"מ לענין ח"ש דמחמת העשה עובר גם בח"ש וכמ"ש הפרי מגדים לענין עשה דוזבחת ועיין במנחת חינוך פ' שמיני (מצוה.) משא"כ מחמת הלאו מותר למ"ד ח"ש מותר מה"ת וגם למ"ד אסור יש כמה אופנים דל"ש ח"ש אסור גם למ"ש החוות דעת סי' ק"י דבלשון עשה אסור ס' מה"ת יש נ"מ שפיר] והא כיון דאין לוקין על זה א"כ מה נ"מ בין כזית לפחות מכזית דלא גרע מהנאה דגם בפחות מכזית נהנה

אמנם מדברי רש"י מנחות (דף נד) מוכח כירושלמי הנ"ל דבהא דפריך אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאיכא פיגול ונותר וטמא אלא אי אמרת דרבנן פיגול ונותר בדרבנן מי איכא ופירש"י ד"ה וכן דאי דאורייתא נ"מ לענין כרת שאם יש בו כזית חייב כרת וכו' והרי בלא"ה נ"מ לענין איסור לר"ל [דאזדא הקו' אליבי'] דס"ל ח"ש מותר מה"ת ובכזית אסור וע"כ דלר"ל בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ומה נ"מ בין כזית לפחות אם לא לענין כרת כנ"ל

טו) ובעיקר פלוגתא דר' יוחנן ור"ל נראה דאזלו לשיטתייהו דרבי יוחנן אמר טעמא דחזי לאצטרופי. וכבר חקרו בפירושה דהאי מלתא עיין פמ"ג בפתיחתו לבשר בחלב ובכל האחרוני' דמהו הכוונה

ונראה דאזלו לשיטתייהו דבמנחות שם איתא דבשר העגל שנתפח רב ורבי חייא ורב יוחנן אמרו משתערין לכמות שהן שמואל ור"ש ברבי ור"ל אמרו משתערין לכמות שהיו ומסקינן דכל היכי דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי בי' מדרבנן ודעת הרשב"א דזה דווקא לשמואל ור"ל אבל לרב ורבי יוחנן מה"ת אסור ולוקה עליו אם תפח והיינו דהא דתנן בטהרות הניחן בגשמים ותפחו חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא הוא ענין בפני עצמו דאף בפחות מכזית מעיקרא אם תפח בגשמים חייב. והא דפריך מיני' לר"ל היינו מכח ממ"נ פריך דאף אם נימא דקאי ארישא דהי' בו מעיקרא כשיעור מ"מ משמע מיני' דאין דחוי באיסורין וכ"ש אם היא ענין בפ"ע דקשה לר"ל דס"ל דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי בי' מדרבנן דהא תנן דחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא עיי"ש

ולפ"ז זה פירוש חזי לאצטרופי וכו' דלכאורה הא אכתי לא איצטרף. ולהנ"ל הכוונה אם יהי' תפחו בגשמים. ור"י לשיטתו דגם דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי בי' אסור ולוקה. וא"כ שפיר חזי לאצטרופי לכזית ע"י שיהי' נתפחים בגשמים כנ"ל ויהיו לכזית. ור"ל לשיטתו דכל היכי דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי בי' מדרבנן. ע"כ סובר ר"ל דאסור ח"ש מדרבנן וז"ב

ובזה יונח לנו דברי הרשב"א בחדושיו שכ' לתרץ קו' התוס' שבועות הנ"ל שהקשו דמה פריך ורבי יוחנן אמאי לא אמר כר"ל דלימא רבי יוחנן לטעמי' דס"ל ח"ש אסור מה"ת. ע"כ לא מוקי במפרש ח"ש דעל ח"ש הא לא חל. וע"ז תי' הרשב"א דפריך משום דשמואל ג"כ בזה כרבי יוחנן דמוקי מתני' בכולל עיי"ש ולכאורה דברי הרשב"א תמוהים דמנ"ל לאקשוי דלמא גם שמואל ס"ל כרבי יוחנן דח"ש אסור מה"ת ע"כ אזיל בזה בחדא שיטה עם רבי יוחנן והוכרח לאוקמא מתני' בכולל כמו רבי יוחנן

ולהנ"ל אתי שפיר דלמ"ש ע"כ שמואל ס"ל כר"ל מדס"ל במנחות שם כר"ל דכל היכי דמעיקרא