זרע אברהם צב

ונראה דהקו' אליבא דרבי יוסי בן חנינא דהוא מרא דשמעתתא דסנהדרין הנ"ל [דאמר כל מצוה וכו'] ולשיטתו מקשה שפיר דבנזיר (דף כט) איתא רבי יוסי בן חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות ופריך הש"ס והא מייתי חולין בעזרה. ומשני קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא עיי"ש

והנה התוס' בפסחים (דף כב.) תמהו לפירש"י דהא דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו הנאתו אבל אכילתו לכ"ע דאורייתא מה משני בנזיר הנ"ל קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דאכתי קשה היאך הקרבן נאכל יעיי"ש

ואמרתי דבאמת קשה הא בידו לאכול *) פחות מכשיעור. לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת. וצ"ל דהא כיון דלס"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא הוי איסורי הנאה ומודה ר"ל באיסורי הנאה כדאיתא בירושלמי פ"ו דתרומות וא"כ שפיר משני קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ואי דקשה היאך הקרבן נאכל דלענין איסור אכילה שוב יש עצה ע"י כ"ש. ומיושב קו' תוס' לנכון

הרי לך דס"ל לרבי יוסי בן חנינא דח"ש מותר מה"ת. וא"כ שפיר אמר בסנהדרין הנ"ל כל מצוה וכו' ושפיר פריך לדידי' והרי גזל דהא ס"ל ח"ש מותר וה"ה ח"ש בגזל ומקשה שפיר [אך למה דמסיימו התוס' דלר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת ע"כ לית לי' הכלל דמי איכא מידי לא יתכן זה דממ"נ הא ר"י דסובר אסור ל"ש מי איכא מידי ולר"ל הא לא אמרינן מי איכא מידי וצ"ע

ח) ואגב אכתוב בהא דשבועות (דף כג.) נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורא דאורייתא כי קא משתבע אהיתרא קא משתבע ובתוס' הקשו הא חצי שיעור אסור מה"ת והיכי שייך אהיתרא קא משתבע עיי"ש והתוס' הקשו דהא ח"ש אסור מה"ת והיכי שייך אהיתרא קא משתבע יעיי"ש

ונראה למה דאיתא בירושלמי פ"ו דנזיר (הלכה א) ענבה שחלקה תפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל. והיינו דזה מקרי ברי' וכשנתחלקה שוב אין שמו עליו **) וא"כ ח"ש מותר בי' דלא שייך תו חזי לאצטרופי. ומיושב מה דפשיט מר"ל דקאמר טעמא דפריש ולא מרבי יוחנן ולימא טעמא דכלל וכבר עמד בזה הגאון רע"א דלרבי יוחנן מותר משא"כ לר"ל דהוי ברי' כנ"ל

אך הש"ס לא ס"ל כירושלמי הנז' דהא אמרינן במכות ברית נשמה חשובה ומה"ט אין ראי' מירושלמי שהביאו התוס' בברכות (דף לח) דעל ברי' אע"פ שאין בו כזית מברכין מדמברכין על זית ולהנ"ל אין ראי' דהירושלמי לשיטתו דחטה חשובה ברי'. כנ"ל

אולם י"ל למ"ש המ"א (סי' רי) דמש"ה זית לא הוי ברי' משום דיש בו גרעין עיי"ש וא"כ נזיר דחייב אף על הגרעונים שוב חשוב ברי' ודו"ק

ט) ובהיותי בסוגיא דחולין הנ"ל אכתוב בהא דקאמר הרוצה לאכול וכו' א' עכו"ם וא' ישראל מותרים בו. וי"ל בזה דמש"ה לא אמר תיובתא דרב אחי ב"י דהא לדידן דקיי"ל דבשר מן החי נלמד מבשר בשדה טריפה כמו דס"ל לרבי יוחנן בחולין (דף קב) י"ל דאין עכו"ם מוזהר בי'. [וכבר תמה הלח"מ על הרמב"ם דמנ"ל באמת דב"נ מוזהר על בשר מן החי] וא"כ בשלמא ריאה י"ל דמקרי אבר אף שהוא בלא עצם משא"כ בשר מבית השחיטה שפיר י"ל דאינו מוזהר כנ"ל

אמנם מדקאמר ש"מ מר"ל וכו'. ור"ל הרי לית לי' מי איכא מידי כמ"ש התוס' שפיר קשה גם מברייתא הנ"ל לרב אחי ב"י דהא ר"ל ס"ל לקמן דבשר מן החי יליף מלא תאכל הנפש עם הבשר דילפינן מיני' גם אבר מן החי ופשיטא דב"נ מוזהר ומזה מוכח דלא כרב אחי ב"י

י) ואגב אכתוב במ"ש התוס' בשבועות (דף כד) בנשבע שלא יאכלנה ושייר פחות מכזית דמ"מ עבר על השבועה יעיי"ש שהכריחו זה והדבר מבואר בירושלמי ריש פרק שבועות שתים שבועה שלא אוכל ככר זה ואכל חסר כ"ש על דעתי' דר"ע פטור וע"ד דרבנן חייב עיי"ש וצ"ע שלא הביאו הירושלמי

יא) עיין כריתות (דף יח) דאין יום הכפורים מכפר על חצי שיעור עיי"ש ונראה דמ"מ אם אכל כזית איסור אמרינן מיגו דמכפר על ח"ש איסור הנ"ל על ח"ש משום יום הכפורים דהא מבואר בשבועות (דף כח) דאין מביאין קרבן על ח"ש ומ"מ מבואר בשבת (דף עב) דאם אכל כזית וחצי זית ונודע לו וחזר ואכל חצי זית בהעלמו של ראשון דאינו מצטרף דהחצי זית הראשון כבר נתכפר בהקרבן שהביא על הכזית והיינו משום מיגו דמכפר על הכזית מכפר על החצי זית ה"נ דווקא באכל חצי זית מהיתר אין יום כפור מכפר משא"כ באכל מאיסור ואכמ"ל

יב) ואגב אבאר בדברי הירושלמי פ"ד דיבמות (הלכה ב) שהקשה שם על רב דס"ל דבעי חתיכה אחת משתי חתיכות משום כדי שיהי' אפשר לברר איסורו מהא דתנן ספק בן ט' לראשון וכו' חייבים אשם תלוי. וכקו' הבבלי בכריתות (דף יז) ומתרץ בירושלמי כיון שהי' בידו להערות ולפרוש והי' אפשר לברר והוי כמו שישראל אכל את הראשון ובא עכו"ם ואכל את השני'. וצריך לבאר מ"ט לא תירץ כן בבבלי על הקושי' הנזכרת כן

ונראה דבאמת הא הוי טעה בדבר מצוה ואמאי חייב קרבן. וצ"ל כמ"ש התוס' דבהעראה מקיים המצוה עיין שם ביבמות (דף כ.) גבי גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וא"כ בגמר ביאה הא לא הוי טעה בדבר מצוה. אמנם כל זה לשיטת ש"ס שלנו אבל לשיטת הירושלמי פ' ר"א דמילה (הלכה ו) לענין ציצין שאין מעכבין את המילה דלר"י דסובר טעה בדבר מצוה פטור אם שכח והוציא את הלולב לרה"ר אף שכבר יצא בהגבהה פטור וכן במצה אם הוציא יותר מכשיעור וא"כ ע"כ