זרע אברהם צא

דח"ש מותר מה"ת וא"כ אין כאן עבירה משא"כ לר"י

ג) ובעיקר פי' דברי הירושלמי הנז' נראה לפע"ד עוד לפמ"ש בשו"ת הרי"ם יו"ד (סי' ט) בהא דתנן בכריתות (דף יח) הי' לפניו שתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן שתיהם במזיד חייב. דהא דלא תנן שתיהם בשוגג דחייב קרבן וכמ"ש הרמב"ם היינו כיון דהאי תנא סובר דבא ישראל ואכל הראשונה לא מקרי איקבע איסורא. א"כ שוב אף בשוגג פטור דלא הוי שב מידיעתו. משא"כ הרמב"ם דס"ל דבכה"ג חשיב איקבע איסורא שפיר חייב קרבן יעיי"ש

ולפ"ז זה ביאור הירושלמי אין יסבור כר"ל דאמר ר"ל אכל שני זיתים בהעלם אחד פטור והיינו שאחת הי' חלב ואחת הי' שומן ופטור אף בשוגג והיינו כנ"ל כיון דאם הי' ידע שספק הוא הי' אוכל לא מקרי שב מידיעתו. ה"נ פטור (והנה זה לא תקשה דלר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת איך יתחייב קרבן באכל כזית בכדי א"פ דהא אינו פורש מחצי זית. דכבר ביאר בשב שמעתתא שמעתתא א' פ"ג דאפילו אם רק דרבנן אסור מקרי שב מידיעתו כמבואר בשבועות (דף יח) עיי"ש. אך קשה מהא דירושלמי ריש ברכות (הלכה א) אמר ר"י בר בין קצר חצי גרוגרת בע"ש בין השמשות וקצר חצי גרוגרת בשחרית וחצי גרוגרת במוצאי שבת בין השמשות ממ"נ חייב. והא ר"י בר' בין סובר כר"ל וכמבואר והא כ' הבה"ג בה' יום הכפורים דהנ"מ בין רבי יוחנן לר"ל [אי ח"ש אסור מה"ת או מדרבנן] היינו בח"ש מכוי ושאר ספיקות דלר"י אסור דספקא דאורייתא לחומרא ולר"ל ספקא דרבנן לקולא. *) וא"כ בקצר חצי גרוגרת בין השמשות הי' מותר מחמת ס' ואולי י"ל דהירושלמי איירי לענין מיתה וא"ש] ואכמ"ל

ד) ואגב אכתוב מה שיש לעיין ביומא (דף עד.) דפריך ממתניתין דתנן אסור ומוקמינן לה בחצי שיעור וע"ז פריך דהניחא לר"י אלא לר"ל מה איכא למימר. ואמאי לא מוקי כר"ש דס"ל כ"ש למלקות. ולא אמרו כזית אלא לקרבן וה"נ כרת לא מחייב בפחות מכזית שהרי סתם אמר כ"ש למלקות ולכך לא תני ענוש כרת [ויש להעיר במכות (דף יז) דאמר רב ביבי אמר ר"ל מחלוקת בחטה [דהוי ברי'] אבל בקמח דברי הכל כזית דא"כ איך אמר ר"ל בשבועות (דף כג:) במפרש ח"ש ומוקי לה כר"ש דאמר כ"ש למלקות דהרי לא אמר ר"ש כי אם בחטה לר"ל עצמו לשיטתו] ומה פריך הש"ס. ואולי דמזה נראה דביום הכפורים ר"ש מודה ודו"ק

והנה נראה דאף דס"ל לר"ש דלקרבן בעי שיעורא מ"מ י"ל דגבי מעילה לר"ש דחייב קרבן אף בפחות מפרוטה כיון דאנן קיי"ל הזיד במעילה באזהרה וכשם שחייב מלקות אפחות מפרוטה דהא כ"ש למלקות ה"נ קרבן דקרבן תלוי בלאו וכמ"ש התוס' שבועות (דף כא). דמה"ט חייב בשבועות בטוי קרבן בפחות מכשיעור וה"נ במעילה ודו"ק

ה) ודרך אגב ראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חאו"ח (סי' נג) חידש דנזיר בהשלמת ימי נזירתו לא שייך חזי לאצטרופי ומה"ט אמר בשבועות (דף כא) אהיתרא קא משתבע ודעתי' אמשהו יעיי"ש וראיתי בס' מנחת חינוך (מצוה ) שתמה ע"ז דהא נזיר אף לאחר ל' אסור ביין עד שיביא קרבנתיו וכל דקדוקי נזירות עליו כמבואר בנזיר (דף מה) יעיי"ש

ונראה דלק"מ דהא דנזיר אסור ביין בסוף ימי נזירתו עד הבאת קרבנותיו הוי רק לאו הבא מכלל עשה ואחר ישתה הנזיר יין וכמבואר בירושלמי פ"ד דנזיר הלכה ה) משניתק מל"ת לעשה. וכמו דאמרינן במנחות (דף סח:) עד הביאכם למצוה אבל הלאו נפקע בהשלמת ימי העומר. וכיון דרק עשה ואין בו מלקות **) ל"ש איסור ח"ש דחזי לאצטרופי היינו למלקות אך מ"ש הנוב"י דשייך חזי לאצטרופי אם ידור עוד בנזירות צ"ע דהא מבואר בשבועות (דף כב) דשתי שבועות אין מצטרפות וה"נ שתי נזירות כיון דכל אחד הוא נזירות בפני עצמו אין מצטרף ואכמ"ל

ו) ובעיקר פלוגתא דר"י ור"ל כבר כתבתי במ"א ***) ונראה עוד דתליא בהא דפליגי בירושלמי פ"א דפיאה (הלכה א) אי שיעורין הלכה למשה מסיני או שהן מדבריהם ולכך סובר ר"א האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב לו השיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין [ואגב אכתוב דמדברי ירושלמי הזה יש ראי' למ"ש הטו"ז יו"ד (סי' קיז) דהיתר שמפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאוסרו מדאמרינן שם ראית כ"ש חכמים הם שאמר שתי כסף אמר לי' ויש כעין זו ועיין במפרש] ועיין בארצות החיים שיישב בזה מה שלא הביא הרמב"ם דינו של ר"א וא"כ י"ל דר"ל סובר שהם מדבריהם ויש לתמוה מירושלמי הזה למ"ש הרמב"ם בהקדמתו דבהלכה למשה מסיני לא שייך פלוגתא וצ"ע

ז) ובחולין (דף לג) הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה וכו' אחד עכו"ם ואחד ישראל מותרים בו ועיי"ש דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכתבו התוס' שם בד"ה אחד דליכא לאקשוי מאבר מן החי דלעכו"ם אסור במשהו בשר וכו' ולישראל בעי כזית דהא ס"ל לר"י דח"ש אסור מה"ת ולא שייך מי איכא מידי וכו' דגם לעכו"ם לא שרי עיי"ש

והוקשו ע"ז מהא דסנהדרין (דף נט) דפריך והרי גזל דב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה. וקשה הא דעת הרמב"ם בפ"א מגזילה דח"ש בגזל אסור וכתב הה"מ דח"ש דגזילה כדין ח"ש באיסורין. וא"כ מה פריך הש"ס הא כתבו התוס' דכיון דלר"י אסור ח"ש לא שייך תו מי איכא מידי וא"כ הא ח"ש בגזל אסור מה"ת ולא שייך תו מי איכא מידי דהא גם לישראל לא שרי ול"ש מי איכא מידי עיי"ש: