זרע אברהם צ

אך לדברי הריטב"א א"ש דהא מבואר בחדושי הרשב"א שם (דף טז) דמש"ה הוי ס"ד דשטר מהני בעבד עברי אף דבאשה לא מהני משום דס"ד דבעבד עברי אין גופו קנוי ואין בו אלא קנין ממון מש"ה מהני בי' שטר עיי"ש. וא"כ בעברי' דאין גופה קנוי שפיר מהני שטר משא"כ בעבד עברי

ד) ובקדושין (דף כב.) תני אף בחליפין. והקשה המקנה הא חליפין לא מהני בעכו"ם. וא"כ היכי נקנה עבד כנעני בחליפין. ותי' דמיירי ע"כ שלקחו מישראל. עיי"ש

ונראה שיש להוכיח כדבריו מהא דפריך לקמן (דף הנז') אלא לתנא ברא ניתני משיכה. וקשה דלמא סובר שמואל כר"ל דמעות קונות ד"ת וא"כ בעכו"ם מעות כמבואר בבכורות (דף יג) ולכן אין עבד כנעני נקנה במשיכה וע"כ בלקחו מישראל

ואגב אכתוב בהא דאמרינן שם (דף טו) עבד כנעני דנקנה בכסף מנ"ל. והיינו דהוי אמינא דיהי' נקנה במשיכה כמטלטלין. ובזה י"ל הא דאמרינן אשכחן עכו"ם דכל קנינו בכסף. וזהו למה דמבואר ביבמות (דף מה) דעכו"ם אינו קונה לגופו אלא דהוי כמשכון. והא דעת הנמוקי יוסף דבמשכון לא מהני משיכה ועיין בקצות החושן (סי' עב). וא"כ הכוונה דווקא עכו"ם שכל קנינו בכסף ולכן כיון דלא שייך בי' משיכה מעות קונות וכמ"ש התוס' כה"ג לענין מציאה ומתנה דבליכא כסף משיכה קונה ה"נ להיפך ואכמ"ל

ה) עיין ב"מ (דף מז) פלוגתא דרב ולוי אי בכליו של קונה או בכליו של מקנה דלוי ס"ל בכליו של מקנה דבההוא הנאה דמקבל ממנו גמר ומקני לי' והקשה הר"ן בקדושין (דף ו) דלמה בקדושין בעינן אדם חשוב. ותי' דההוא הנאה אינו שוה פרוטה ובחליפין דלא בעי שוה פרוטה שפיר מהני משא"כ בקדושין הא בעי שוה פרוטה יעיי"ש והקשה השעה"מ פ"א מה' מכירה א"כ בקונה קרקע ואומר הילך מנה ותקנה לך שדי אפילו באדם שאינו חשוב מקני קני וא"כ הו"ל להר"ן ליישב דברי רש"י באופן זה דמה שלא פי' דקאי נמי אהילך מנה ותקנה לך שדי דבאדם חשוב מקני קני משום דגבי ממונא לא בעינן אדם חשוב והניח בצ"ע עיי"ש

ולפענ"ד לפי מה שהקשה הקצות החושן (סי' קץ) הא אפילו ללוי מ"מ בעינן כלי וא"כ אמאי מהני אם נתן לו מנה ואמר תקנה לך שדי יעיי"ש דלפי דעת הר"ח אינו ממעט רק פירות דהולכין לאיבוד ולכך בעינן כלי שיהי' דבר המתקיים אבל דבר שאינו הולך לאיבוד אף שאינו כלי חשוב ככלי עיי"ש דמה"ט מהני לדעת הר"ח באדם חשוב שיהי' הנאת דבר המתקיים דיחשב ככלי אבל באדם שאינו חשוב נהי דיש הנאת זמנית אבל אין הנאת דבר המתקיים ולא עדיף מפרי דלא עבדו חליפין עיי"ש. וא"כ מה"ט גם בקרקע בעי אדם חשוב אף דלא בעי שוה פרוטה דקונין בכלי אף שאין בו שוה פרוטה אבל מ"מ הא בעי דבר המתקיים ככלי ורק דל"ב שוה פרוטה. ואמנם בכלי ל"ב אדם חשוב דהא הוי כלי ודבר המתקיים משא"כ בקדושין בעי אדם חשוב שיהי' שוה פרוטה וצדקו דברי הר"ן ונכון

ובזה מיושב מה שהקשה בקונטרס עלי זית לדעת הר"ח הנ"ל מה פריך בע"ז (דף סג.) והא מחסרה משיכה דנימא דהנאת ביאה חשוב ככלי וקונה מדין חליפין וכמו באדם חשוב דמהני לדעת הר"ח משום דהנאה חשוב ככלי עיי"ש

ולהנ"ל שאני הנאת ביאה דאינה הנאה המתקיימת דחלפה הנאתו ועברה משא"כ אדם חשוב דמחשב בכך לעולם ויש הנאה המתקיימת והוי ככלי כמ"ש הקצוה"ח גם הא מוקי לה בזונה כותית ולא מהני חליפין בעכו"ם וכמו דמסיק הש"ך בחו"מ (סי' קכג) ואכמ"ל: חצי שיעור סימן נא

א) בירושלמי שבת פרק הזורק (הלכה ו) תני אין מתעסקין בחלבים ועריות איך עבידא אמר הרני קוצר חצי גרוגרת וקצר כגרוגרת פטור [דהוי מתעסק] אבל אמר הרני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב עיי"ש

ולכאורה קשה הא בכה"ג אינו חייב דלא הוי שב מידיעתו וכמו דאיתא בירושלמי פ"ו דתרומות הלכה א) אמר הרני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית נעשה כאכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד עיי"ש

אך נראה דזה תליא בפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל בשבת (דף סט) בשוגג בכרת והזיד בלאו דלר"י הוי שוגג דהא אף דס"ל לרבי יוחנן דח"ש אסור מה"ת מ"מ לא גרע מהזיד בלאו דחשוב לר"י שוגג ה"נ אם הזיד בח"ש ובזה נראה דהמשך דברי הירושלמי הנ"ל דכלפי שאמר תחילה דהזיד בלאו ושגג בכרת חייב קאמר אח"כ דגם בכה"ג דהוי מזיד על ח"ש ושוגג על שיעור שלם דחייב. אבל הירושלמי דתרומות דאזיל אליבא דר"ל וכמו דאמר שם אין וסבור רבב"ח כר"ל דאמר ר"ל אכל חצי זית בהעלם אחד פטור ושפיר לא חשוב לדידי' שב מידיעתו. ושלא תקשה הא בלא"ה ס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת וא"כ גם אי נימא דהזיד בלאו ושגג בכרת לא חשוב שב מידיעתו הא לא הזיד כלל כיון דח"ש אינו אסור. ע"ז אמר מודה ר"ל באסורי הנאה ומודה ר"ל ביום הכפורים ומודה ר"ל בעתיד להשלים ומשכחת לה בכה"ג היכי דח"ש אסור ולא הוי שב מידיעתו לר"ל לשיטתו ודו"ק

ובזה מיושב מה ששמעתי מקשין בהא דפריך הש"ס בשבת (דף סט.) דידע לה לשבת במאי ולמה לא משני דידע השיעור ולפי הנ"ל ניחא דזה לא הוי שב מידיעתו *) ועיין יומא (דף פ) ואכמ"ל

ב) והנה הא דאמרינן בכריתות (דף יח) דעל פלגא דשיעורא אין יום הכפורים מכפר נראה דהיינו דווקא לר"ל דס"ל ידיעת ספק מתחלקת לחטאת וסובר