זרע אברהם פט

דאפ"ה מותרים באכילה כשהיו כיון דכבר הותר השחיטה אין בדין שיאסר

ב) ואגב אכתוב מה שראיתי למחבר א' שכתב דגם טבל דהתרומה מתיר אותה כן היא דהיא מתיר בכל שעה וכמבואר בתרומות פ"ו דיש בחולין זיקת תרומה

ויתיישב בזה מה דתנן בחלה פ"ג הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואמאי לא תני דאם יש בה טעם דגן חייבת כולה בחלה וכמו בנוטל שאור מעיסת חטין ונתן לתוך עיסת אורז ובפרט דהיא דבר המחמיץ וע"כ משום דתרומה דהיא מתיר לעולם אי אפשר שתעשה טבל להעיסה שהורמה חלתה משא"כ בעיסת אורז ודו"ק

ג) עיין בפרי מגדים בפתיחתו לתערובות שהעיר ע"ד הצמח צדק שכ' דאם הביא אשם תלוי אף שאח"כ נודע לו ששומן אכל לא הוי חולין בעזרה. וכ' ע"ז הפרי מגדים להעיר דמה נ"מ ואי בנודע קודם זריקה אפשר דאינו קרב עיי"ש ותמהני ע"ז הא גמרא ערוכה היא בכריתות (דף כה) דאם נודע קודם זריקה הבשר ישרף

ד) דעת רש"י בכריתות (דף כו) דחולין בעזרה ליכא אלא בשחיטה ולא במליקה והקשה הרי"ט אלגאזי מתמורה (דף כג) שכ' דאין מכניסין שום דבר בעזרה וא"כ ה"נ מליקה עיי"ש

ויש ליישב בפשיטות דהא באמת דברי רש"י תמוהים מנזיר (דף כט). וע"כ הכוונה דחולין בעזרה דאסורין באכילה ליכא אלא בשחיטה דכתיב וזבחת ואכלת בקירוב מקום אתה אוכל. אבל מפאת איסור הבאה אין חילוק כלל ואפילו פירות אסור להביא לעזרה וא"ש דברי רש"י ומיושב ג"כ מנזיר דשם איירי לענין הבאה ודוק חליפין סימן נ

א) דעת הר"ן בפ"ק דקדושין דהנאה חשוב ככלי ולכן אם הקונה אדם חשוב מהני אם נתן לו המקנה מנה בתורת חליפין עיי"ש ויש להעיר א"כ מה פריך בע"ז (דף סג) והא מחסרה משיכה ואמאי לא נימא דיש הנאת ביאה וחשוב ככלי ותקנה בתורת חליפין. אך יש לומר אם נימא דחליפין לא מהני בעכו"ם. ובזה יש לומר מה דקשה דתהי' שפחה כנענית נקנית בביאה מטעם חליפין ואכמ"ל

אך עיין בקדושין (דף כה) לר"ש פיל במאי יקנה ומשני בחליפין או בשוכר את מקומו. וקשה לפ"ז עכו"ם במאי יקנה פיל הא חליפין לא מהני בעכו"ם ושוכר את מקומו לא מהני דחצר משום שליחות ואין שליחות לעכו"ם *) ומה דמבואר בע"ז (דף סג ותקני לי' כליו י"ל דהיינו לרב אשי דאנן לדידהו יש שליחות לעכו"ם וכמ"ש הקצות החושן ובע"כ דקונה בחליפין

ב) עיין תוס' קדושין (דף ג) תמהו דלמה לי קרא דמכסף מקנתו דאין עבד עברי נקנה בחליפין ת"ל הא מקשינן עברי לעברי' ועברי' הא איתקשה לאשה מהיקשא דאחרת ואשה הא אינה נקנית בחליפין עיי"ש

ונראה למה דמבואר בקדושין (דף לד) דנשים חייבות במזוזה ולא מקשינן מזוזה לתלמיד תורה משום דכתיב למען ירבו ימיכם ואטו נשי לא בעי חיי הרי דבאיכא סברא שלא להקיש לא מקשינן **) ולפ"ז הא כתבו התוס' לקמן (דף כז.) ד"ה ומקומו דכל דבר שאין בו קנין הגוף כגון שכירות אינו נקנה בחליפין עיי"ש וכבר חדית לן הריטב"א שם (דף יט) דאף דאמרינן דעבד עברי גופו קנה מ"מ אמה העברי' אין גופה קנוי דדווקא עבד עברי שיש לו עליו שני קנינים קנין ממון וקנין אישת דמותר בשפחה כנענית משא"כ אמה העברי' עיי"ש

ולפ"ז ליכא למילף עברי מעברי' שלא יהי' נקנה בחליפין כמו אמה מהיקשא דעברי לעברי' כיון דבדידה יש טעמא אחריני משום דאין בה קנין הגוף. ואולי התוס' לשיטתייהו דנראה מדבריהם לקמן (דף יט) ד"ה במלוה דאין חילוק לדידיהו בין עבד עברי לעברי' שהרי הוכיחו דע"ע אין גופו קנוי דאי גופו קנוי מה ענין זה אצל מלוה שיש עלי' וכו' אין כאן משכון אלא מקדשה בהקנאת גופה וכו' עיי"ש ומה ראי' מאמה לעבד עברי ושפיר הקשו אמנם לדברי הריטב"א הנ"ל לק"מ קו' התוס' הנז' וכאמור

ג) ובעיקר דברי הריטב"א הנ"ל יש לעיין דלמה לי קרא דלא תצא כצאת העבדים דאינה יוצאה בראשי אברים הא בלאו הכי כיון דלית בה אלא קנין פירות והוי כעבדי נכסי מלוג דאין יוצאין לאיש וכמבואר בב"ק (דף צ). ועיין בפנים יפות פ' משפטים עיי"ש

אך יש להוכיח כדברי הריטב"א מהא דקדושין (דף יח.) יש בעברי' מה שאין בעברי וכו' ומפדין אותה בע"כ ועיי"ש דסבר רבא למימר דכותבין לו שטר על דמיו עיי"ש ולכאורה א"כ גם בעבד עברי אמאי לא מהני.