זרע אברהם פח

נדרים ונדבות כישראל דלמא חישב לעכו"ם ע"כ קושיותו ולזה י"ל דס"ל כר"ע במנחות (דף עג) דאין מקריבין אלא עולה בלבד. וכבר כתבתי דמדברי רש"י בחולין (דף ) משמע דהא דס"ל לראב"י זה מחשב וזה עובד הוא דווקא בשלמים דהבשר שייך לבעלים. ועכו"ם הא אין מקבלים מהם רק עולות ודוק

ד) ודע דאף דלר"ע בשר נחירה אישתרי במדבר. מ"מ קדשים ודאי דבעי שחיטה דהרי להדיא כתיב ושחט וז"פ

ולפ"ז נראה דבפסולי המוקדשין דאמרינן בקדושין (דף יג) אפסולי מוקדשין מעיקרא אית בהו מעילה כו' פרקינהו מעילה לית בהו גיזה ועבודה אסירו דגם לענין שחיטה דינם כמו קודם פדיון דהי' טעונים שחיטה. ולכך כתוב גבי פסולי המוקדשין תזבח ואכלת בשר להורות דגם באיפסלו אפי"ה לענין שחיטה דינם כקדשים ולא כחולין להתירם בנחירה בעלמא כנ"ל

ומיושב קצת בזה קו' התוס' בחולין (דף יז) דהקשו דהו"ל לאוקמא קרא דהיתר נחירה בבעל מום. ולהנ"ל אם נימא דלר"ע נאסר בשר תאוה והי' ענוש כרת אם שחטו בחוץ כמו שפירש"י (בחולין שם) א"כ כיון דכבר חל עליו שם קדשים וטעון שחיטה שוב גם אם נעשה בעל מום טעון שחיטה ואכמ"ל

ה) ודע דראיתי במדרש רבה (פ' אחרי) אהרן הי' נכנס בכל עת שירצה וביאר הגר"א מווילנא ז"ל דגם בכל השנה הי' רשאי ליכנס לפני ולפנים בכל עת שירצה ורק בקרבנות הללו עיי"ש

ויש להעיר לפי זה מהא דיומא (דף נג) שכתבו התוס' שם בשם רבינו מנחם דמעלה עשן לא הי' אלא בקטורת שנכנס בה לפני ולפנים ותמהו התוס' עליו דהא בהדיא אמרינן אין לי אלא ביום הכפורים בשאר ימות השנה מנין ת"ל וכסה והרי מקרא הזה ילפינן דהי' מעלה עשן ומוכח דה"ה בכל שאר ימות השנה נמי הי' נותן בה מעלה עשן עיי"ש

אמנם להנ"ל י"ל פירוש הש"ס אין לי אלא ביום הכפורים בשאר ימות השנה מניין והיינו אם אהרן נכנס בשאר ימות השנה נמי הי' נותן בה מעלה עשן תבל לעולם רק בלפני ולפנים [ועיין במשנה ריש שבועות שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר. דלמה לא תני יום הכפורים. ולהנ"ל הכוונה דהיכי דהוי תרתי שעיר הנעשה וגם יום הכפורים אז מכפר לאפוקי שאר ימות השנה בלא יום הכפורים אף אם נעשה בפנים אינו מכפר. ומוכח ממשנה כמדרש הנ"ל] אפי' בשאר ימות השנה

ומיושב עוד בזה מה שהקשו דמה פריך ות"ל משום ביאה ריקנות. הא לרבי דס"ל דיום הכפורים מכפר בלי תשובה. א"כ משום ביאה ריקנית הא יום כפור מכפר ומשום מעלה עשן הא הוי כרת דיומא דמודה רבי. עיין הקדמת ים התלמוד ולהנ"ל אין זה כרת דיומא דגם בשאר ימות השנה הי' מעלה עשן. ובאהרן שנכנס דגם בשאר ימות השנה נותן מעלה עשן כנ"ל. ועיין עוד ביומא (דף) ) אי נמי כהן גדול קמא היא דבעי פרישה ופירש"י ז"ל אהרן לבדו כל ימיו דלשון כל ימיו אינו מובן ולהנ"ל הפי' כל ימיו אפי' בשאר ימות השנה ולאו דווקא ביום הכפורים ואכמ"ל

ו) ואגב אכתב מה שיש לעיין בלאו דכל אדם לא יהי' באוהל מועד אם הוא פסול בקרבן ועבודתו פסולה או דהיא לאו על האדם שלא יהי' באוהל מועד ונ"מ אם הי' שם עכו"ם או גר תושב (אם נימא דאדם דווקא ואתם קרוין אדם ולא עכו"ם) ואם נימא דהוא פסול בקרבן א"כ לפי דברי הירושלמי [המובא בתוס' ישנים (דף י"ט) עיי"ש] משום דקטורת לא נעשית כהלכתו הי' רשאין לכנוס א"כ כיון דפסול עבודה שוב ליכא לאו ורשאי אחר לכנוס. ואתי שפיר מה דמוני המצות השמיטו לאו זה וכבר שמעתי שהגאון מקוטנא [מוהר"ר יהושע זצ"ל] עמד על זה מדוע השמיטהו ולהנ"ל אתי שפיר ואכמ"ל: חולין בעזרה סימן מט

א) הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שחיטה (הלכה ) כ' וז"ל אפילו בשר שחיטה או פירות או פת אם עבר והכניסן מותרים באכילה כשהיו עכ"ל עיי"ש

והנה מה דפרט בשר שחיטה נראה למ"ש הרב המגיד בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות (הלכה ) בדעת הרמב"ם ז"ל דדרני דבשרא אסורי אפילו אם התליעו אחר שחיטה משום דכיון דבהמה צריכה שחיטה ואם נעשה בה המתיר *) היא מתירה תמיד בכל רגע ורגע ואין זה כמו דגים ולכן אם התליעו אחר שחיטה אסורים עיי"ש: ונראה דזה היא בעיא דש"ס חולין (דף יז) באברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ. והיינו דאם נימא דהשחיטה מתיר בכל רגע א"כ עתה שהמה בארץ הרי עתה צריכין שחיטה. או דנימא כיון דכבר הותר הוי כדגים שא"צ שחיטה וגם עתה בארץ מותרים ופשוט

ולפ"ז דבשר שחיטה הוי תמיד כמו שנשחט עתה דהשחיטה הא מתרת בכל רגע ורגע הוי אמינא דאם הכניסן בעזרה דהוי כמו שנשחטו בעזרה ולכן קמ"ל