זרע אברהם פה

כנ"ל דיש רובא דמתרצות לבסוף כנ"ל ושפיר לוקה משום זונה ומיושב קו' הרמב"ן ודו"ק

ועיין באחרונים שכתבו דמה דאמרינן בכתובות (דף ט) ואי בעית אימא התם אונס הוי. היינו אם לא נימא כאבוה דשמואל. משא"כ לאבוה דשמואל שפיר אסורה לבועל דהא חיישינן שמא סופה ברצון. וגם לרבא י"ל דליכא חזקת היתר דהא נולד הספק בעודה אשת איש עיי"ש וזה ליתא דהא אמרינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. וא"כ כיון דלבעל מותרת שוב מותרת גם לבועל, ולפ"ז י"ל דבאונס מותרת לבועל כיון דלא נאסרה על בעלה. ובזה י"ל הא דהעיר המנחת חינוך (מצוה) בהא דאמר בירושלמי קינא לה משני בני אדם. דזה מן הנמנע וכמו שכתבו התוס' גבי שני נזירין. ולהנ"ל י"ל כיון דלבעלה אסורה מספק דלדידי' אפשר גם לבועל אסורה ודו"ק

ט) ואגב אכתוב מה שיש לעורר בקרא דלנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא וגו' והיינו משום דאנוסה הוי ות"ל הא בעינן שיתיר עצמו *) למיתה דאם התירה עצמה למיתה וגם היתה התראה לא שייך אונס

ונראה דהא אבוה דשמואל ס"ל תחילתה באונס וסופה ברצון אסורה ומבואר דאלו היתה גם תחילתה ברצון היתה אסורה לכ"ע. אף דלא תלי ברצונה שגם אי לא היתה מתרצית היתה נבעלת בעל כרחה מ"מ אסורה אי הוא מתרצית וכ"כ הפלאה בריש כתובות דאפילו למ"ד יש אונס בגיטין דמ"מ היכי דאף אם לא הי' לו אונס ג"כ לא הי' בא לא מקרי אונס ודווקא דלא בא בשביל האונס והוא הי' רוצה לבא לולי דאיתנס וה"נ אסורה כיון דמ"מ היא מתרצית

אמנם נראה דכל זה לענין לאוסרה על בעלה ומשום דמכל מקום מעל באשה וכמ"ש בשו"ת מהרי"ק דגם באומר מותר דבעלמא מקרי שוגג הכא נאסרה על בעל דלא כתיב ומעלה מעל בד' אלא ומעלה בו מעל עיי"ש אבל לענין מיתה בכה"ג אין ממיתין אותה דהא גם אי לא היתה מתרצית היתה נבעלת בעל כרחה וא"כ לא תלי ברצונה. ויש להוכיח זה מדברי רש"י ריש כתובות (דף ג) בהא דאמרינן דאיכא פריצות ופירש"י דעבדו ברצון ונאסרות על בעליהן. ואמאי לא פי' דמחייבות מיתה. אלא ודאי דרק לענין לאוסרה על בעלה חשוב רצון משא"כ מיתה אין ממיתין אותה כיון דס"ס היתה נבעלת שלא ברצונה. וא"כ י"ל דהכא נמי מיירי שזינתה ברצון וקיבלה התראה והיינו כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורסה והיינו הפי' דבשדה גם כי היתה צעקה אין מושיע לה לכן גם בנתרצית פטורה ממיתה

ובזה יובן התרגום יונתן שם אלהן בעלה יפטרה בגיטא ולכאורה הא כיון דהיתה אנוסה ואונס בישראל מישרי שרי למה יפטרה בגיטא ולהנ"ל א"ש דרק לענין מיתה חשובה אנוסה כיון דבשדה מצאה וגם צעקה אין מושיע לה משא"כ לענין איסור נאסרה על בעלה ולכך יגרשה ודו"ק

י) הדרן לדברי רמב"ן הנ"ל באות ג' יבמות (דף נו) שהקשה למ"ד דבאונס לא מקרי זונה. מהא דמס' כתובות (דף טו) במעשה דתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה אמר ר"י אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה וכו' והא התם אונס הוי וכו'. עיי"ש. וכבר כתבתי דס"ל כאבוה דשמואל דחיישינן שמא סופה הי' ברצון ותחילתה באונס וסופה ברצון אסורה ע"כ בעי רוב עיי"ש

ומה מאד יתיישב לפי זה קו' התוס' יבמות (דף ס"ז) דהא ר"י ס"ל דחיישינן למעוטי ומה אהני לן רוב עיי"ש

ולהנ"ל א"ש די"ל דהחשש שמא הי' סופה ברצון לא גרע מספק ושיטת הרמב"ם בפ"ט מטומאת מת (הלכה י"ב) דספקא דאורייתא מה"ת **) לקולא ורק מדבריהם ובאיסור דרבנן גם ר"מ מודה דלא חיישינן למעוטי ושפיר מהני רוב

ובזה יובן ירושלמי פ"א (הלכה ) על הא מתניתין מודה ר"י באנוסה. ואינו מובן הא לדעת התוס' אנוסה גרע דלא שייך בודקת ומזנה. וכבר עמד על זה השב שמעתתא שמעתתא פ' ולהנ"ל אונס לא הוי אלא איסור דרבנן או איסור עשה מכי תהי' אלמנה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה ובכה"ג מודה ר"י ואכמ"ל

יא) ואגב אכתוב מה שכתב רש"י ז"ל בכתובות (דף ב) ד"ה לא שמי' מתי' וז"ל ולא הוי גיטה ואם רצתה תינשא לאחר וגם לכהונה נפסלת מהיום עכ"ל ואינו מובן דאם הוי גט לענין שמותרת להנשא פשיטא דנפסלת מן הכהונה וגם לאיזה ענין פי' רש"י כן

אך נראה למה דאמרינן לקמן דמשום הכי אין אונס בגיטין משום צניעות ומשום פריצות ואמרינן דאפקיענהו רבנן לקדושין מיני' וא"כ יש להסתפק דאולי מותרת לכהן משום דהא מעולם לא היתה מקודשת דהא הפקיעו חז"ל ועיין בחדושי הרשב"א דאסורה לכהן מדבריהם אך רש"י ז"ל י"ל דס"ל דמותרת לבעלה הכהן ואולם הכא נפסלת מן הכהונה דהא אמרינן דשאני הכא דהוי לי' לאתנוי ואף אם נימא דבעלמא יש אונס הכא אין אונס ושפיר אסורה לכהן ואכמ"ל

יב) ואגב אכתוב באור דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יסודי התורה (הלכה ) פסק דכל הני עבירות שאמרו יהרוג ואל יעבור אם עבר עליהם אין עונשין אותו מפני שעבר באונס אמנם בחלאים דאמרו בכל מתרפאין חוץ מעבודה זרה וכו' פסק דאם עבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו. והקשו האחרונים ז"ל דידי' אדידי' דמה בין זה לאנסוהו לעבור על עבודה זרה דאם עבר שאינו נהרג מפני דאונס רחמנא פטרי' ה"נ אם הוא חולה וצריך לרפואה אין לך אונס גדול מזה עיי"ש

ונראה למה דאמרינן בבבא בתרא (דף מח) אמר ר"ה תלוהו וזבין זביני' זבינא תדע דהא כל