זרע אברהם פד

המקבלת את בעלה בבית אביה ועדיין היא בתולה הבא עליה הרי זה בחנק ואין לו הבנה. ולהנ"ל פירושו ברור דבא עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה והיינו שבאו עלי' שלא כדרכה דלא נעשה בעילה שפיר כולן בסקילה אבל המקבלת בעלה בבית אביה ועדיין היא בתולה הבא עלי' בחנק שחזקתו שנבעלה שלא כדרכה ובעל הא עושה אותה בעילה גם בבעילה שלא כדרכה כנ"ל ולכך היא בחנק כדין בא על אשת איש כנ"ל

ד) ואגב אכתוב בהא דפירש"י בכתובות (דף מו) בד"ה כשרי בתולים עדים שיזימו או יכחישו את אלו ויעשו את בתך לבתולה גמורה עיי"ש ושמעתי מקשין הא בהכחשה עדיין הוי תרי ותרי ואף שכתבו התוס' בסנהדרין (דף ח) דלדעת ר"ת אם הוכחשו עדי הבעל משלם מאה סלעים. כבר כ' הר"ן שם דהיינו שהוכחשו את עצמם בחקירות משא"כ בהכחשה גמורה עיי"ש וא"כ קשה כנ"ל

אך למה דמבואר בעירובין (דף לו) התם תרי חזקה עיי"ש ומבואר דבתרי חזקה גם בתרי ותרי מהני. וא"כ הכא הא יש לה ב' חזקות חזקת כשרות וחזקת היתר לבעל וכמ"ש התוס' בכתובות (דף ט)

ה) עיין כתובות (דף ט.) האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך ואמאי ס"ס היא ומוקי לה באשת כהן וכו'. והקשו התוס' בריש כתובות (דף ב.) דאמאי תקנו דבתולה נשאת ליום הרביעי כיון דלכל נשים יש ס"ס ותי' משום אשת כהן דלא פליג רבנן עיי"ש

אמנם לולי דבריהם ז"ל נראה דלפי מה דמסיק לקמן דמתניתין מיירי בטוען טענת דמים א"כ י"ל דלא הוי ס"ס דהנה נודע קו' הגאון מטשעכענאווי זי"ע [והובא בזית רענן ח"א] דתמה דמ"פ והא הא הוי ס"ס שמא אין תחתו וכו' והא דעת התוס' בב"ק (דף יא) דס"ס דסתרו אהדדי לא הוי ס"ס ומשום דממ"נ נעשה איסור וא"כ ה"נ אם נתיר משום ס"ס זו. ה"נ אם ימות לא תהי' זקוקה ליבם ונימא ס"ס להיפוך שמא אין תחתיו והוי מקח טעות ואינה זקוקה ליבם ושמא ברצון היא אסורה מחמת סוטה וכמבואר ביבמות (דף יא) וממ"נ נעשה איסור עיי"ש

ונראה הא כל הטעם משום דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא א"כ אינו נאמן רק לגבי עצמו אבל לגבי יבם אינו נאמן לאסרו ושפיר הוי ס"ס ומיושב קו' הגאון הנ"ל

וכל זה בטענת פתח פתוח אבל בטענת דמים הא הוי טענה מבוררת דבודאי זינתה ונאמן בלאו הטעם דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא. וא"כ לא הוי ס"ס דהוי ס"ס דסתרו אהדדי ומיושב קו' התוס' אמתני' לא קשה מידי דהוי ס"ס ושפיר תקנו דכל נשים דנשאות ברביעי ודו"ק

ו) ובעיקר קו' הגאון מטשעכענאוי נראה דלק"מ דלא שייך ס"ס דסתרו אהדדי אלא באדם ומשום דממ"נ יעשה איסור אבל בשני בני אדם נראה דהוי ס"ס אפילו בכה"ג דהוי כשני שבילין וראי' משבת (דף לד) אמרו לו שנים צא וערוב עלינו את העירוב לזה עירב בבין השמשות ולזה נאכל עירובו בין השמשות דשניהם קנו עירוב ואמרינן דלזה [שעירב בין השמשות] הוי יום ולזה [שנאכל בין השמשות] לילה. משום דספיקא דרבנן לקולא וידוע דס"ס וספיקא דרבנן חדא היא. הרי דאמרינן ספיקא דרבנן וס"ס גם בסתרו אהדדי בשני בני אדם. וה"ה הכא ולק"מ קו' הגאון הנ"ל. ובזה נדחה גם מ"ש הטורי אבן בר"ה (דף כט) לתרץ מה שהקשו דאמאי טומטם אינו מוציא את מינו דהא הוי ס"ס שמא היא זכר ושמא גם חבירו נקבה ותי' כנ"ל ועיין בשו"ת הגרע"א (סי' ו) מה שדחה דבריו ולפמ"ש הא בשני בני אדם אמרינן גם ס"ס בכה"ג

והנה האחרונים הקשו דהיכי מצי לאסור עצמו עליה בטענת פתח פתוח הא משתעבד לה מדאורייתא דכתיב ועונתה לא יגרע. ושויא אנפשי' חתיכה דאסורה היא רק מצד נדר עיי"ש ולק"מ דאם הוא מצד נדר הא קיי"ל דקונמות מפקיע מידי שיעבוד ושפיר מצי אסר עצמו עליה. וגם גבי נטילה אני מן היהודים קיי"ל דיפר חלקו עיין נדרים (דף צ) וה"נ כנ"ל

ז) הנה כבר כתבתי דלא הוי ס"ס אלא בטענת פתח פתוח ולא בטענת דמים משום דהוי ס"ס דסתרו אהדדי כנ"ל

ונראה ליישב בזה קו' התוס' בכתובות (דף מו) בהא דפריך בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה. והקשו התוס' דלאיזה תועלת היא פרישת השמלה דע"כ שיש עדים שזינתה דאי לא כן מה בכך דלא נמצא בתולים דס"ס אין להורגה בשביל כך ואי דיש עדים א"כ גם בימצא בתולים אין להכחיש העדים בשביל כך עיי"ש

ולהנ"ל יש לומר כך דהא כבר הקשו האחרונים דלמה גזרה התורה במוציא שם רע ולו תהי' לאשה הא שויא אנפשי' חתיכה דאסורא עיי"ש

אך באמת משכחת לה באשת ישראל דיש ספק ספיקא דמותרת מטעם שויא אנפשי' חתיכה דאסורא

אמנם כל זה לענין טענת פתח פתוח אבל בטענת דמים דלא שייך ס"ס כנ"ל א"כ שוב שויא אנפשי' חתיכה דאסורא. ע"כ שפיר מהני פרישת השמלה דאם יש דמים על השמלה שוב שייך ס"ס כמו בפתח פתוח ומחיוב לקיימה מקרא דולו תהי' לאשה ואף שיש עדים שזינתה מ"מ הוי ס"ס כקו' הש"ס

ח) ביבמות (דף נו) אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה מתיב רבי זירא והיא לא נתפסה וגו' הא נתפסה מותרת הא אשת כהן כדקיימי קיימא. והקשה הרמב"ן שם דא"כ דבאונס לא מקרי זונה איך מפרישין המשנה דכתובות (דף טו) במעשה דתנוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה דאם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה וכו' והא התם אונס הוי יעיי"ש

ולכאורה הי' נראה למה דאמרינן בכתובות (דף נא) אמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון. ורבא פליג על זה שם וכבר כתבו המפורשים דטעמא דידי' משום דמוקמינן לה בחזקת היתר לבעלה וגם חזקת כשרות ולכן אף שרוב מתרצות לבסוף מותרת (וכבר מבואר בריב"ש (סי') דב' חזקות עדיפי מרובא] ועיי"ש בהפלאה שהאריך בזה יעיי"ש

ולפ"ז בפנוי' דליכא רק חדא חזקה שפיר אסורה לכ"ע דחיישינן סופה ברצון ויותר י"ל דאפילו חדא חזקה ליכא וכמו שכ' בהפלאה דמותר מטעם לא אפשר ולא קמכוין ואזדא לה אפילו חזקת כשרות ושפיר אסורה מעתה י"ל דאפילו לרבא דס"ל דבאונס לא מקרי זונה היינו באשת איש דיש לה חזקות היתר לבעלה ואמרינן דגם סופה הי' באונס משא"כ בפנוי' מודה דמקרי זונה ואתי שפיר מתניתין דמיירי בפנוי' ובפנוי' י"ל דמקרי זונה