זרע אברהם פג

ואכמ"ל. וזה לא כביר העירני חמי הגנ"י ליישב דברי רש"י יבמות (דף ה) דנזירות הוי לאו שאינו שוה בכל משום דבכהן גדול דמצוה שלא יפרע ראשו א"א להיות נזיר ואכמ"ל בזה

ומצאנו מכתב בכת"י הגאון האדיר מרן מאיר שמחה כהן מר חמיו של הרב המחבר וז"ל שלום וברכה לראש חתני הרב המפורסם בשמו הטוב הר"ר אברהם שיחי'

הנה תוס' יבמות (ה') וב"מ (ל.) פלפלו אמאי אין עשה דהשבה דוחה ל"ת דטומאת כהן שאינו שוה בכל אף עשה ול"ת כמו בתגלחת מצורע ול"ת ועשה דאלמנה לכ"ג ופירשו דהיא ג"כ בכלל האיסור יעו"ש ולפי פסק רמב"ם דהמטמא כהן לוקה אם הכהן שוגג אם כן אינו דומה דשפיר טומאה הוי כשוה בכל דכל מי שמטמא לכהן עובר לא כן בתגלחת דאשה המגלחת פטורה ואכ"מ: דו"ש מאיר שמחה כהן עכ"ל: דין זונה לכהן סימן מז

א) בירושלמי יבמות פ"ו (הלכה ה') על הא דאמר ר"א פנוי הבא על הפני' עשאה זונה הדא אמרה כהן גדול שקידש אשה בביאה אינו כבא על הבעילה ועיי"ש במפרש שפירושו דחוק ואתיא מרחוק

ונראה למה שהקשה המל"מ (בפ"א מה' מכירה הלכה א) לשיטת הפוסקים דאף דכסף אינו קונה עד שיכתוב שטר מ"מ אם נשבע שלא יכתוב אז אמרינן דהוי כהתנה שיקנה בכסף לחוד. א"כ מה קאמר בקדושין (דף י') גבי איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה נ"מ לכה"ג שקידש בביאה. דהא כתבו התוס' שם בד"ה כל דהיכי דמפרש שיקנה בהעראה קונה בהעראה א"כ לשיטת הפוסקים הנ"ל נימא דמחמת האיסור הוי כמפרש וכמו בנשבע שלא יכתוב כנ"ל. ותי' בדו"ח דשאני הכא דאיסור רק עליו ולא עליה והיא אינה רוצית להתקדש כי אם בסוף ביאה עיי"ש

ולפ"ז לר"א דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה. ובודאי דגם בתחילת ביאה נעשית זונה דלא חילק בין ביאה לביאה וא"כ בזה שפיר אמרי' דמחמת איסור הוי כמפרש דהא בזונה גם היא מוזהרת כמו הוא כמ"ש התוס' בנדרים (דף צ) לדחות דעת הר"א ממיץ עיי"ש. ושוב מותר לקדש בביאה

ומובן דברי הירושלמי הנז' מדר"א דס"ל עשאה זונה מוכח דכהן גדול מותר לקדש בביאה. *) דהא נעשית זונה בתחילת ביאה. וא"כ הוי כמפרש שיקנה בתחילת ביאה. ושפיר אמר הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בביאה אינו כבא על הבעילה ודו"ק

ב) עיין יבמות (דף נט) תיפוק לי' דהוי לי' זונה דפנוי הבא על הפנוי' הא עשאה זונה עיי"ש והעיר בשו"ת נוב"י תנינא אה"ע (סי' ה) דאמאי לא פריך על ר"א גופי' דאית לי' בבתולי' בין כדרכה ובין שלא כדרכה ותי' דאיצטריך קרא שלא יקדש הכהן גדול בביאה אפילו שלא כדרכה דקיי"ל דכל הבועל דעתו אגמר ביאה ושוב לא הוי זונה דהא בעל לשם אישות עיי"ש

ובזה י"ל מה שהקשה הש"מ בכתובות (דף ל) בהא דמשני איכא בינייהו בעילה לכהן גדול. הא ר"ע ס"ל כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וכמבואר בסנהדרין (דף נא) א"כ ת"ל דהוי לי' זונה עיי"ש

ולפי הנ"ל ניחא דהא פי' התוס' דמיירי בכהן גדול שאנס את הבתולה וממילא דהוי בעילה עיי"ש וא"כ הא אמרינן בקדושין (דף מו) דמיירי בפיתה לשם אישות וממילא דלא הוי זונה

אמנם כל זה לפלפולא אבל לקושטא דמלתא הא ליתא דבהדיא מבואר בירושלמי פ"ו דיבמות (הלכה ) על הך דר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה הדא אמרה כ"ג שקידש אשה בביאה אינו כבא על הבעילה. וע"כ הכוונה כיון דהיא זונה ע"כ שקידש אותה בתחילת ביאה ולא אמרינן בזה כל הבועל דעתו אגמר ביאה וכמו בנשבע שלא לכתוב שטר דקני בכסף לחוד. הרי דגם בבעל לשם אישות אמרינן דעשאה זונה אי נימא דדעתו אגמר ביאה ודלא כדברי הנוב"י הנז'. ועוד הא מבואר בקדושין (דף ט) דהני מילי אחר אבל בעל אותה בעילה בבעילה שלא כדרכה. וא"כ כיון דבהך ביאה נעשית אשתו וא"כ הא נעשית בעילה כנ"ל

שוב נזכרתי דמה שבארתי דברי הירושלמי דמחמת איסור זונה בודאי דכיון לקדשה בתחילת ביאה. דזה נגד דברי הש"ס בבלי (דף י) בהך בעיא אי תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ואמר דנ"מ לכה"ג שקידש אשה בביאה. הרי דלא אמרינן דמחמת איסור בודאי דכיוון לקנותה בתחילת ביאה. וא"כ דברי הנוב"י יש להם מקום לדעת הבבלי הנז' ואכמ"ל

ג) הנה הדין דאשת איש בחנק ונערה המאורסה בסקילה. ונראה דאם נבעלה שלא כדרכה למה דאמרינן בקדושין (דף ט) דאפילו למ"ד דלא נעשה בעילה היינו דאין אחר עושה בעילה בבעילה שלא כדרכה אבל הבעל עושה אותה בעילה בבעילה שלא כדרכה. א"כ אם בא עלי' אחר אחר הבעילה של הבעל היא בחנק כמו בבא על אשת איש אף שהיתה בעילתו של בעל שלא כדרכה וכזה שמעתי מח"א בהא דאמרינן ביבמות (דף נט) א"ר נבעלה שלא כדרכה הרי זו פסולה לכהונה ושקיל וטרי הש"ס ובסוף מסיק אלא אמר ר"ז בממאנת עיי"ש והיינו דאחר שכיבת הבעל נפסלה לכהונה גם בשלא כדרכה משא"כ אם נבעלה מאחר שלא כדרכה עכ"ד

ולפ"ז יובן היטב תוספתא פ"י דסנהדרין בא עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה וכו'