זרע אברהם פב

לסתמא דגמרא דאמרינן גם בשני שמות הואיל ואישתרי אישתרי מ"מ דדוקא באחות אשה ואשת אח ולא בעלמא ומיושב כל קושי' הנ"ל

ומיושב ג"כ מה דיש להעיר בהא דיומא (דף פג) גבי חולה ביום הכפורים דמבואר בשם דמאכילין אותו אפילו דברים טמאים. דאדרבא דברים טמאים עדיפי דבזה שייך לומר הואיל ואישתרי קודם יום הכפורים אישתרי נמי ביום הכפורים משא"כ דברים המותרים עיי"ש וכבר העיר בזה ביד המלך ולהנ"ל דבכה"ג דלא כיילינהו קרא והוי שני שמות גמורים לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ניחא

ב) ובעיקר קו' היד המלך נראה דבלא"ה לק"מ דהא חולה דחוי' היא ורק הואיל ואישתרי אמרינן והואיל ואדחי אדחי ל"א. וראי' מדברי הרשב"א בקדושין (דף כ) בהא דאמרינן גבי כהן גדול ביפת תואר דביאה שני' נמי מותרת מטעם דהואיל ואישתרי אישתרי והקשה הרשב"א לשמואל דס"ל ביאה שני' אסורה דמ"ש מיבום ותי' דשאני יבום דהואיל ואישתרי אישתרי משא"כ הכא לא דיברה תורה *) אלא כנגד יצר הרע ואטו אם נימא גבי חולה דמאכילין אותו עד שיאירו עיניו דגם אח"כ מותר מטעם הואיל ואישתרי עיי"ש וכוונתו דבמקום דהוי רק דחוי' לא אמרינן כן וה"ט דחולה דאסור אח"כ וא"כ מיושב קו' יד המלך הנ"ל

ג) ואגב אכתוב מה שהקשו בסוגיין היכי ס"ד דלכהן מותר טריפה ונבילה א"כ היכי נפרנס קרא דונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. הא אסור להם בני מעים כבחולין (דף לג) וטריפה פטור מן המתנות. עיין באחרונים

**) ונראה דלק"מ דלפי ס"ד דכהן מותר בטריפה ודאי גם טריפה חייב במתנות דהא לא שייך לדרוש תתן לו ולא לכלבו דהא גם לדידי' שרי ועיקר מה דטריפה פטור מן המתנות מהך קרא נפקא. ובפרט לפי המבואר בספרי מזובחי הזבח כמ"ש הב"י (סי' סא) דלס"ד הוי זביחה שפיר וע"כ דלא דרשינן הכא לפי הס"ד ומיושב לנכון

ד) מנחות (דף מה) סד"א הואיל ואישתרי מליקה אישתרי נמי נבילה קמ"ל עיי"ש והנה האחרונים האריכו בסוגיא זו דהיכי ס"ד דכהן יהי' מותר בנבילה דא"כ יקשה כמה קושיות. א) מה שהקשה בשו"ת ברית אברהם דא"כ הבני מעים יהי' אסורים להכהן כמו בנכרי עיין חולין (דף לג) והיכי אמרה תורה דינתן להכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ב) הקשו דהיכי אמרה לא תאכל וכל נבילה לגר וגו' ולמה לא תנתן לכהן ועוד כמה קושיות. והדברים עתוקים

אמנם חידוש על כולם שלא הביאו דברי רש"י שבת (דף יג:) שפירש דסד"א הואיל ואישתרי מליקת עוף אישתרי נמי מליקת חולין יעיי"ש ומבואר דס"ד רק מליקת חולין ובעוף דווקא הא בבהמה ונבילה ממש אפי' בעוף לא ס"ד דאישתרי וא"כ לק"מ כל הנ"ל

אך אי קשיא לי מהא דחולין (דף קכ.) דצריך הנפש לרבות השותה גבי חלב דאי אפשר למילף מחמץ ונבילה דהותר מכללו דחלב חי' מותר ופריך נבילה נמי הותר מכללו ופריך מה ניהו מליקה שאני כהנים דמשלחן גבוה קזכי עיי"ש. והשתא אי נימא דהותר להם גם נבילה גם אי נימא דהיינו דווקא מליקת עוף דחולין עכ"פ לא שייך משלחן גבוה קזכי וא"כ מוכח מקרא דהנפש דכהנים לא אישתרי להו רק מליקת קודש דמשלחן גבוה קזכו וא"כ ***) למה לי נבילה וטריפה וגו' לא יאכלו הכהנים וצ"ע

ה) ובש"ס מועד קטן (דף טו) והא כהן גדול דכל השנה כרגל דמי דתנן כה"ג מקריב אונן. וקשה איך משכחת דין מצורע בכהן גדול כיון דכל השנה כרגל ואין רואין נגעים ברגל ומצאתי שהעיר בזה בדול"צ [וקדמו בקושיא זו הריטב"א בחדושיו] ותי' דמשכחת לה בערב פסח שכל הכהנים הי' טמאי מתים ונעשה אחד מהם מצורע ונעשה כ"ג דאמרינן מתוך שהותר לטומאתו הותר לצרעתו עיי"ש

ולענד"נ למה דמבואר ברש"י הוריות (דף יב) ד"ה עבר וכו' וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה. עיי"ש וכן מבואר בבכורות (דף מה) בעלי נגעים טהורים ועיי"ש ברש"י וא"כ הא לא מצינו דכהן טמא שנעשה בעל מום דנימא הואיל ואישתרי אישתרי ויהי' רשאים לעבוד בקרבן צבור וראי' עוד מדברי המוהרש"א יבמות (דף לג) דמשכחת לה בע"מ ששימש בטומאה באיסור בת אחת כגון שמעיקרא הי' טמא והיתר בקרבן צבור ואח"כ נעשה בעל מום דחשוב איסור בת אחת עיי"ש הרי דל"א מתוך שהותר בטומאה הותר נמי במומו וע"כ כמ"ש התוס' ביבמות (דף ח) דבב' שמות לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ועיין נדה (דף לד) התם רגל הוי. וי"ל קצת כהנ"ל דהכוונה דהי' כה"ג וגבי כה"ג כל השנה כרגל