זרע אברהם פא

נימא איגלאי מלתא למפרע ולפי הנ"ל ניחא דבד"נ דלא אזלינן בת"ר לס"ד לא שייך איגלאי מלתא למפרע כנ"ל

ג) ודע דמ"ש התוס' כתובות (דף טו) דהיכי דהוא אינו יודע אם יבא לודאי איסור כמו זרק אבן לגו לכ"ע לא שמי' התראה ודווקא בנותר דיודע שיבא לודאי איסור אם יותר. וכן בהכה את זה וחזר והכה את זה וכו' עיי"ש דנראה ברור דה"ה אם יודע שיבא לידי איסור מכח רוב דחשוב כמו יודע שיבא לודאי איסור דהא רוב היא כודאי וזה נראה ממה דאמרינן שם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ות"ל דאם נמי לאו כמחצה הא הוי התראת ס' וע"כ דאי כרוב לא חשוב התראת ס' למ"ד התראת ס' שמי' התראה דהא יודע שיבא לודאי איסור מכח הרוב ואכמ"ל

ועיין בנוב"י מהדו"ת (סי' ע"ז) דאף דקיי"ל התראת ס' שמי' התראה היינו דווקא במלקות אבל במיתה לכ"ע לא שמה התראה. וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל במכות (דף טז) אי מחלקינן בין מיתה למלקות ולר"י מחלקינן ע"כ י"ל דמודה ר"י במיתה. יעיי"ש

ובזה יש ליישב מה שהקשה במנחת אהרן בסנהדרין (דף עז) מה דתימא התראת ס' היא גבי זרק צרור בכותל והא רבא ס"ל דהלכתא כוותי' דרבי יוחנן בכל דוכתי בר מהני תלת כמבואר ביבמות (דף לו) ור"י הא ס"ל התראת ס' שמי' התראה עיי"ש ולהנ"ל ניחא דבמיתה מודה ר"י ורבא הא פסק לכל מילי כר"י וא"כ ג"כ לענין זה דמלקות אינו כמיתה ובזה נסתר מ"ש הקצות החושן (סי' לח) ושם (סי' כח) דרבא פוסק כר"ל בדין חייבי מלקיות שוגגין דהא רבא דידי' פסק בכ"מ כר"י בר מתלת דמפרש שם. וצ"ל דשם רק מפרש טעמא דר"ל ולא ס"ל כאשר פסק ביבמות כר"י בכל מילי

ובעיקר קו' המ"א הנ"ל הא המעיין בחולין (דף פא) בהא דאמר שם אלא אמר רבא וכו' אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים וכו' מ"ט דהוי התראת ספק וכו' ואזדא רבא לטעמי' וכו' הרי דאפי' במלקות ס"ל לרבא דהתראת ס' לא שמה התראה. כמ"ש בח"ס אבל צ"ע הא רבא פוסק כר"י ולר"י לא שמה התראה במלקות עכ"פ כמבואר במכות גבי שבועה שאוכל ככר זה היום וצ"ע

ד) ואגב אכתוב בהא דש"ס סנהדרין (דף עח) דהקשו התוס' אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בסנהדרין (דף סט) דהולכין בדיני נפשות בתר רוב עיי"ש ובדברי המהרש"א שם דהקושיא לרבנן דס"ל דהאחרון לא מחייב דסברו דבעינן עד דאיכא כל נפש א"כ הראשון שעשאו גוסס יהי' חייב יעו"ש

ונראה דאימתי אמרינן דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב היינו ברוב שבא קודם המעשה וכעין שכתב הרמב"ם ז"ל לענין עד אחד שאמר שזה חלב דמוחזק האיסור על פיו ולוקין ועי' ירושלמי סוטה פ"א יעו"ש. וכעין מקלל אביו שכבר הוחזק מחמת הרוב שזה אביו אבל הכא בא הרוב אחר שעשאו גוסס דנימא רוב גוססין למיתה בכזה לא אזלינן בתר רוב בדיני נפשות ועי' בשב שמעתתא שמעתא ד' פ"ח יעוש"ה ומיושב קושית התוס'

ה) ועיין מנחת חינוך (מצוה שא) דבזמן הראי' במקומות הרחוקים אם עשה מלאכה ביום טוב א' ואח"כ נתברר שיום חול הי' אינו לוקה דהוי התראת ס' אם נימא דבכה"ג לא הוי ה"ס וזה תליא בב' תרוצי תוס' שביבמות (דף פ) ונדה (דף מו) היכי דאיגלאי מלתא למפרע אי הוי ה"ס עיי"ש

ובאמת זה מבואר בירושלמי יבמות פי"א סוף הפרק דנקט אם עשה מלאכה בב' יו"ט של גליות אי לוקה דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל אי מקבלין התראה על הספק עיי"ש ולמה לא נקט אם עשה ביום טוב א' מכלל דזה לא נכנס בגדר התראת ס' ודווקא בעשה מלאכה בב' יו"ט. ודמיא להכה זה וחזר והכה את זה דהכה שניהם וממ"נ עשה איסור אמנם ביום טוב א' לא הוי התראת ס'. וזהו למה שכתבו התוס' בסנהדרין (דף עט) בהא דאמרינן אי בחמשה ישראלים וחמשה כותים ס' נפשות להקל והקשו התוס' הא למ"ד התראת ספק שמי' התראה אי נתברר שישראל הרג נהרג ותי' דשאני הכא דאינו יודע אם יבא לידי ודאי אסור ומשמע דדווקא בהכה את זה וחזר והכה את זה דגם הוא יודע שעשה ודאי איסור אלא דהוי ס' למתרה וגם למותרה באיזה הכאה עשה איסור לא כן דגם הוא אינו יודע בשעת האיסור אם עשה כלל איסור א"כ אף שאח"כ נתברר שעשה איסור אין זה התראה ולכ"ע לא שמה התראה ולכך נקט הירושלמי דנקט מלאכה בב' ימים דדמי ממש להכה את זה וחזר וכו' דבודאי עשה איסור משא"כ ביום א' לא הוי התראה לכ"ע ואכמ"ל

ועיין עוד שם דבתשרי דאיכא רוב דמימות עזרא לא מצינו אלול מעובר אם עשה מלאכה והתרה בו בודאי לוקה עיי"ש ונראה דגם זה בכלל דברי התוס' דביודע שעשה ודאי איסור לא מחשב התראת ס' וה"נ עפ"י רוב הוי כודאי ואכמ"ל: הואיל ואישתרי סימן מו

א) עיין יבמות (דף ח) דהיכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי הואיל ואשתרי אישתרי וכו' עיי"ש ויש להעיר בהא דאמרינן שם (דף עט) כגון שנפלה לו ואח"כ נפצע ולכן סובר ר"ע דסריס חולץ ואמאי לא נימא דמותרת אפילו להתיבם מטעם הואיל ואישתרי אישתרי וכעין זה הקשו האחרונים דאמאי שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול דלא יכנוס כמבואר ביבמות (דף סא) דנימא הואיל ואישתרי אישתרי עיי"ש [ובאמת דלפ"ז יתיישב קו' המהרש"א ביבמות (דף לג) שהקשה דאמאי לא משכחת בת אחת דטומאה הא הותרה בצבור ובנעשה בעל מום באין איסור טומאה ואיסור בעל מום בבת אחת ולהנ"ל י"ל דהואיל ואישתרי אישתרי דאפילו בשני שמות ס"ל לסתמא דגמרא דהואיל ואישתרי אישתרי]. וא"כ קשה ה"נ נימא כנ"ל וכן יקשה לכאורה דכהן הדיוט שמת לו מת ונתמנה להיות כהן גדול נימא הואיל ואישתרי אישתרי

אך י"ל דהבדל יש בין אחות אשה וכה"ג. דדווקא באחות אשה הואיל דכיילינהו קרא לענין כרת חשוב כשם אחד אבל בעלמא לא ועי' בלקוטי הגאון רע"א שכתב כעין זה

ולפ"ז י"ל דה"נ לענין הואיל ואישתרי אישתרי דאפילו