זרע אברהם פ

ה) ועיין תוס' פסחים (דף עה) הקשו התוס' דלמה לי קרא למעט אבר מעיקרו ת"ל דא"כ אמאי שריפת בת כהן אינה דוחה שבת הא יכול לשורפה באבר ולשיטת רש"י בביצה (דף כז) לענין שריפת נותר דאמרינן אחשבי' רחמנא לביעורו וחייב נמי משום יו"ט. וכ"ה ברש"י פסחים (דף מ"ו) א"כ ה"נ גבי בת כהן ואכמ"ל: התראת ספק סימן מה

א) ביבמות (דף פ:) אתמר אכל חלב מבן י"ב עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותו שעה ע"כ ומבואר דלרב נעשה גדול למפרע וקשה דא"כ למה לי הטעם דסריס אינו נעשה בן סורר ומורה משום דאינו נידון אלא בזקן דת"ל משכחת לה דהא כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים והשתא ממ"נ אם חטא אחר ג' חדשים והביא סימני סריס הא נעשה גדול למפרע ואי בתוך ג' חדשים הא הוי התראת ספק וכבר התעורר בזה המנ"ח יעו"ש

ובאמת הדבר מבואר בירושלמי סוף פרק האשה שהלך (הלכה ח') שהקשה כן לרב דנתרי בי' בתוך ג' חדשים ומשני דאין מקבלין התראה על הספק עיי"ש ומשמע דהיינו טעמא דאין נידון משום סורר ומורה משום דהוי התראת ספק

ובזה מיושב דברי הרמב"ם והחינוך שלא הביאו דין זה דלשיטתייהו אזלו דפסקו דהתראת ספק שמי' התראה ומזה מוכח דלא כמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ב חאה"ע דבמיתה לכ"ע התראת ספק לא שמה התראה ובאמת הסברא מוכחת כן דקטלא שאני. ועיין תוס' דאיגלאי מלתא למפרע ולא הוי התראת ספק דלכ"ע שמי' התראה. א"כ לכאורה לא יתכן דברי הירושלמי הנ"ל ומוכח דלא כהתוס'. וצ"ל גם בזה דקטלא שאני דלא *) מהני גם סברת איגלאי מלתא למפרע

ומיושב בזה קו' השער המלך מהא דחולין (דף יא) גבי חובשין אותו י"ב חודש והקשו התוס' דהוי ה"ס ולא תי' דאיגלאי מלתא למפרע. ולהנ"ל קטלא שאני כדמוכח מירושלמי הנז' ואכמ"ל

שוב ראיתי ברמב"ם פ"ז מה' ממרים (הלכה י"ב) דפסק דטומטם שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה סורר ומורה שנאמר כי יהי' לאיש בן עד שיהי' בן משעת התראה עכ"ל הרי דהתראת ספק לא שמה התראה הכא וה"ה סריס אינו נעשה בן סורר ומורה מהאי טעמא והדרא הקו' לדוכתא למה לא הביא הרמב"ם דין זה וצ"ע ושמעתי מח"א שהביא ראי' דע"כ סריס נעשה בן סורר ומורה דאל"כ למה לי קרא בטומטם שנקרע ונמצא זכר ת"ל דאפילו בנמצא זכר סריס היא כמבואר בבכורות (דף מ"ב) ובע"כ דלא קיי"ל כן ויפה כ'. ולדבריו מיושב דברי הרמב"ם והחינוך לנכון

ב) ועיין תוס' חולין (דף יא) הקשו בהא דפריך וכי תימא דבדקינן לי' הא הוי התראת ספק עיי"ש והקשה השעה"מ הא התוס' עצמם ביבמות (דף פ.) תי' דלא הוי התראת ס' באכל ואח"כ נולדו לו סימני סריס משום דאיגלאי מלתא למפרע ה"נ דכוותה ומה הקשו ולמה צריכין לתרץ דאתיא כמ"ד התראת ס' שמי' התראה עיי"ש

אך נראה פשוט למ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד (סי' ט) דמה דסתרו התוס' עצמם להא דנדה (דף מו) דתי' דרוב מביאין ב' שערות בזמנם ולא תי' משום דאיגלאי מלתא למפרע משום דבאמת דמ"ש התוס' בנדה משום רוב כוונתם נמי משום איגלאי מלתא למפרע וכן מ"ש ביבמות דאיגלאי מלתא וכו' כוונתם נמי משום רוב דרוב שאין מביאין שתי שערות בזמנם סריסים המה נמצא דתירוצם בנדה ותירוצם ביבמות אחד הוא יעיי"ש

ולפ"ז בחולין לס"ד דלא ידעינן רוב לא שייך תי' איגלאי מלתא למפרע דהיא נמי בצירוף רוב ולס"ד הא לא ידעינן רוב וז"פ

ובזה ניחא הא דסנהדרין (דף סט.) ובד"נ לא אזלינן ב"ר והא תנן בת שלש שנים ויום א' וכו' וחייבים עליה משום אשת איש ואמאי דלמא איילונית היא וכו' עיי"ש וקשה דלמא מיירי דחובשין אותה עד שתגדל ואי לא תמצא איילונית יהרג **) ואי דהוי התראת ספק