זרע אברהם עט

חל על שבועה דאם נשבע שלא לשתות ואח"כ הדיר בנזירות דאתיא נזירות וחלה וקרא דכל אשר יצא מגפן היין היינו לאינו נזיר עד שיזיר מכולן אמנם לר"ע דס"ל איסור חל על איסור ע"כ קרא אתא לאיסורי נזיר שמצטרפין

אמנם כל זה לרבי יוחנן דס"ל בשבועות (דף כד.) דאמרינן כולל אפילו בבא מעצמו משא"כ לר"ל דל"א כולל בבא מעצמו לא הוי כולל א"כ ה"ה נזירות על שבועה לא חלה בכולל וא"כ לא מוכח כלל דר"ע לית לי' דר"ש מהא דס"ל בנזיר ששרה פתו וכו'. ומיושב שפיר מה דצריך להוסיף להוכיח מדר"ל דאל"כ לא מוכח אליבא דר"ל דר"ע ל"ל דר"ש ולכך הביא דאפילו לר"ל עצמו מוכח כן. והיינו מדברי ר"ל עצמו דמוקי בסתם ואליבא דר"ע הרי דלר"ע בעי שיעורא אפי' לר"ל. ומוכח לה מדמוקי מתניתין אליבא דר"ע ואתי שפיר

ויש להמתיק יותר דלר"ל אין ראי' מהא דנזיר ששרה וכו' לר"ל דל"ל כולל דלר"ל ע"כ גם ר"ע *) ל"ל כולל בבא מעצמו דהא לר"ל מתניתין דמכות (דף כב) גבי יש חורש וכו' ר"ע אמרה **) דהרי אמר שם אי לאו דקל כך גברא רבא הוי אמינא מתניתין ר"ע היא. והרי מבואר שם דלא תני שבועה משום דהאי תנא איסור כולל לית לי', ופירש הריטב"א דהיינו דלית לי' כולל בבא מעצמו יעיי"ש ומוכח דר"ע ל"ל כולל בבא מעצמו. ולא מוכח איפוא דע"ר ל"ל דע"ר ממה דס"ל איסור חל על איסור אם לא במה דמוקי מתני' דשבועות בסתם ואליבא בא דר"ע

ג) ודרך אגב אכתוב במה דראיתי להלח"מ בפ"ד מה' שבועות (הלכה ה') בהא דכתב הרמב"ם דאם נשבע שלא יאכל ואכל אוכלין שאינן ראויין דפטור דתמהו ראשונים דמ"ש מנשבע שיאכל ואכל עפר דפטור משום דאחשבי' לאכילה וכתב הלח"מ דכשנשבע מתחלה שלא יאכל אע"ג דאכלו אח"כ לא אחשבי' דחזקה דאינו עובר על שבועתו אבל אם לא הי' לו מקודם שבועה שלא יאכל שפיר אמרי' דכיון שאכל ודאי שחשובה אצלו האכילה ההוא יעו"ש וראיתי במנחת חינוך (מצוה רפא) דהעלה לפי"ז דאם אכל ביום הכפורים איסורי אכילות כנבילות וטריפות שלא כדרך אכילה חייב. מטעם דלכאורה קשה דבכל אכילות שלא כדרך אכילה נימא מדאכלי' אחשבי' לאכילה. וצ"ל דאדרבא דכדי שלא יעבור באיסור מוקמינן לי' בחזקת כשרות ואמרינן דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דלא אחשבי' לאכילת איסור כלל. ולפ"ז לדעת הש"א (סי' עו) דביום הכפורים חייב שלא כד"א. א"כ ס"ס עבר על איסור שוב לא שייך אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דומה למ"ש הרדב"ז בדין הבא על הנדה דל"א אין אדם עושה בעילתו ב"ז. ושוב חייב משום נבילה יעייש"ה

והנה זה דין חדש. ובזה מיושב מה דקשה בהא דשבועות (דף כב) תפשט דבעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה דהא נבילה כי עפר דמי והקשו דהיכי ס"ד דנבילה הוי אוכלין שאין ראוין כעפר הא ביומא (דף עד:) הוי ס"ד דדווקא בפיגול ונותר חייב ביום הכפורים ולא על אכילות היתר והא קיי"ל ביום הכפורים דאכל אוכלין שאינם ראוים פטור ביום הכפורים ושמעתי שכבר הערו בזה

ולהנ"ל מיושב היטב דשאני אוכלין שאינם ראוים דפטור דלא שייך מדאכלי' אחשבי' דאדרבא שלא לעבור על איסור אכילת יום הכפורים אמרינן דלא אחשבי' משא"כ בפיגול ונותר וטעמא דס"ס עבר על איסור פיגול ה"ה דחייב עלייהו משום יום הכפורים וכחנ"ח הנ"ל

אך באמת מוכח דלא כמנחת חינוך הנ"ל ואדרבא משם מוכח להיפוך משום דקשה טובא היכי ס"ד דדווקא בפיגול ונותר חייב דאם כן למה לי משום יום הכפורים תיפוק לי' משום פיגול. ומ"ש בגליון הש"ס דנ"מ לחייב ב' מלקיות. יקשה לרבי יצחק דס"ל אין מלקות בחייבי כריתות. וצ"ל דלדעת הש"א נ"מ בפשיטות דמצד פיגול ונותר פטור שלא כדרך אכילה ומשום יום הכפורים חייב ***) שלא כדרך אכילה ומוכח ממילא דפטור על איסור אחר באכל שלא כדרך אכילה

ועוד מוכח שלא כדבריו מהא דשבועות (דף כג) הא גופא קשיא אכל אוכלין שאינם ראוין פטור ושבועה שלא אוכל ואכל נבילות חייב. ומה קושיא הא י"ל דהואיל דחייב משום נבילה שוב חייב ג"כ משום שבועה משא"כ בעפר ****) וע"כ דליתא

ובעיקר הקושיא דהיכי ס"ד דחייב ביום הכפורים דווקא באוכלין של פיגול ונותר דת"ל משום פיגול. ולמה לי משום יום הכפורים. ונראה דלרבי דס"ל דיום הכפורים מכפר בלי תשובה. ומ"מ הא מודה רבי בכרת דיומא והיינו באיסור שרק מצד היום כמ"ש המפרשים וא"כ נ"מ דמשום פיגול הא יום הכפורים מכפר משא"כ משום יום הכפורים ודו"ק

ד) והנה אם נימא כסברת אחשבי' יובן נמי דברי התוס' ריש שבועות שהוכיחו דבהקפת הראש חייב אף במספרים מנזיר דאי כתיב ראשו לא הוי ידעינן אלא דאתי עשה ודחי ל"ת ואכתי בתער מנ"ל. ואם איתא הא שפיר ידעינן דאינו אלא בתער ועיי"ש שכתבו דאין לומר דבמלקט ורהיטני חייב דהא פשיטא דזה לא מקרי גלוח לענין מצורע ועיי"ש ולפי הנ"ל י"ל כיון דלענין הקפה חשוב גלוח שוב גם מחמת מצורע שפיר דמי. אמנם נראה דגם זה ליתא דהרי בנזיר (דף מא) פריך אי ס"ד כי עביד במלקט ורהיטני ש"ד הא אפשר לקיים שניהם וכו' והא אמרינן אחשבי' ומיגו דחשוב לענין מצורע חייב נמי משום השחתה וע"כ דליתא: