זרע אברהם עז

פת עבה ביו"ט דברי ב"ש ובית הלל מתירין ומסיק מה פת עבה מרובה וכתבו התוס' שם דאתיא כר"א בר"ש ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת יעיי"ש. ויש לומר דאזלו לטעמייהו למ"ש השעה"מ דהא דממלאה אשה התנור פת אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת היינו משום דקיי"ל דאמרינן מתוך ורק דבעי צורך קצת ולהכי כיון דהפת נאפה יפה כשהתנור מלא חשוב צורך קצת יעיי"ש וא"כ י"ל דזה לטעמייהו דס"ל מתוך משא"כ ב"ש דלית להו מתוך שפיר ס"ל דאין אופין פת עבה ביו"ט וז"פ: הפקר סימן מג

א) בכריתות (דף כד.) אמר ר"י שור הנסקל שהזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו. וראיתי במנ"ח שנסתפק בהפקר וכדומה דצריך כוונה לקנות ועודר בנכסי הגר וקסבר שהיא שלו לא קני אי אמרינן בי' איגלאי מלתא למפרע כמו בשור הנסקל שהוזמו עדיו דכל הקודם בו זכה בו מהפקר. אם זכה בו קודם שהוזמו עדיו אם צריך לחזור ולזכות בו יעיי"ש

ונראה לפשוט הספק מהא דב"מ (דף כד) מצא חביות יין בעיר שרובה נכרים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה בא ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתי' למוצאה עיי"ש ולכאורה הא כיון דהי' בחזקת יין נסך לא הי' מהני הזכי' דאין זכי' באסורי הנאה. וא"כ צריך לזכות בו מחדש ועתה היא של ישראל ואי אפשר לזכות בו. וע"כ דאיגלאי מלתא למפרע דהי' מהני' הזכי' דעכשיו הא איגלאי מלתא שהי' יין דהיתרא

אך י"ל כיון דאמרינן מותרת משום מציאה והיינו לקנקנה א"כ כיון דהכלי הוא שלו ממילא *) כליו קונין לו אף שלא מדעתו וא"צ כוונה כדאיתא בירושלמי מאימתי אדם זוכה בפירות שביעית משיתנם לתוך כליו. והספק הנ"ל הא הוי משום דהוי כמו שלא כיון לקנות וא"כ הא כליו קונין גם בלא כוונה

אמנם בב"מ (דף קמב) גבי שאני התם דרפוי מרפיין בידיהו משמע בהדיא דלגבי כוונה לקנות לא אמרינן איגלאי מלתא למפרע

ויש לעיין במצא דבר של שני שותפין והאחד נתייאש קודם שמצאו ולגבי שני הוי יאוש שלא מדעת אם זכה המוציא בהחצי דהא כבר כתבו האחרוני' דיאוש מהני לחצי חפץ מדברי התוס' כריתות (דף כד) ואכמ"ל

ב) עיין תוס' גיטין (דף לב.) ד"ה מבוטלת וכו' דביטול הגט הוא מטעם הפקר עיי"ש וקשה דא"כ מה פריך בקדושין (דף נט) לר"ל דס"ל דלא אתי דיבור ומבטיל דיבור מהא דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל אלמא אתי דיבור ומבטל דיבור דשאני התם דאמר לשון ביטול והפקיר את הגט וממילא דלא מהני כמ"ש הפוסקים וכבר העיר בזה בספר ברית אברהם ותירץ דאינו יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו עיי"ש

אך יקשה לר"ל דהא ס"ל בב"ק (דף סט) כצנועין דמהני הפקר בדבר שאינו ברשותו וא"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתא

ונראה דלדעת הר"ן בפ"ק דפסחים דהפקר על ידי שליח לא מהני. וביאר בספר הנ"ל דהטעם משום דבהפקר הא בעינן שיהי' הפקר לכל. והכא השליח לא מצי לזכות בו דהא בעינן שיצא הדבר מרשותו עיי"ש. ובאמת דכ"ה בירושלמי פ"ו דפיאה (הלכה א) דאם הפקיר לעניים ולא לעשירים דלא מהני עיי"ש דכן ס"ל לר"ל. וא"כ שפיר פריך דהא במשנה מבואר או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל היא. וא"כ לר"ל לשיטתו הא לא מהני הפקר ע"י שליח ושפיר פריך. ומיושב קו' הברי"א הנ"ל

עוד י"ל למה דאיתא בירושלמי (ריש פרק השולח) דביטול בפני שנים והשליח עולה משום עד עיי"ש וא"כ הא קיי"ל דהפקר בפני שלשה בעינן והכא ליכא שלשה אך למה דמבואר בבלי (דף לג) דס"ל לר"ל דביטול בפני שלשה שפיר יקשה לר"ל לשיטתו ואכמ"ל

ג) עיין תוס' תענית (דף ח) שכתבו ומה שנתרבה בשביל הברכה אין להם רשות למשקל דהיינו כמו הפקר שאין לשום אדם זכות בו עיי"ש. ולכאורה אמאי לא קני לי' חצרו. אך עיין בתוס' ב"מ (דף כו) בד"ה דשתיק דבדבר שאפשר שלא ימצא לא קני חצר ועיין בספר פנים יפות פ' ראה על הקרא דעשר תעשר. ונראה דכשהברכה קודם המדידה הרי הברכה היא טובת המעשר שבמה שנתרבה הגורן כמו כן היא נתרבה המעשר ולמ"ש תוס' דהוי הפקר א"כ פטור מן המעשר ועיין תוס' שבת (דף נ) ד"ה הטומן דאם נתרבה שלא ע"י הקרקע פטור ממעשר

ובזה י"ל מה דנסתפקו בנר חנוכה אי יוצאין בשל הפקר אי דבעי שלו דווקא והרי חזינן דגם במנורה שנתרבה ע"פ נס ולהנ"ל הא מה דנתרבה ע"פ נס הוי הפקר. וה"ה בנר חנוכה. ויש ראי' ג"כ דפטור ממעשר דאל"כ הא הי' צריכין לעשר דאין מדליקין בטבל. ואולי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכמבואר בירושלמי דאם אין לו שמן אחר מותר להדליק בשמן שריפה. ומוכח מזה דגבי מנורה לא בעינן ממשקה ישראל ודווקא מנחות ונסכים אין מביאין מן הטבל אך להמבואר בירושלמי דגם בשמן שריפה נותן בו שמן כ"ש דמדליק א"כ הא הי' בו להדליק יום אחד ואכמ"ל

ד) בב"מ (דף ל) ומי הוי הפקר כה"ג והתנן אינו הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים כשמיטה עיי"ש וראיתי בספר אחד שהקשה דלמא מיירי שהפקירו לכ"ע ע"מ שלא יזכה בו האי גברא ואם יזכה בו האי גברא יהי' פקע ההקדש והוכיח מזה כשיטת התוס' גיטין (דף פג) דבכה"ג לא עבר על תנאי עיי"ש: