זרע אברהם עו

דרבנן לא ספינן לי' מ"מ י"ל דרש"י סובר כהרשב"א ומיושב קו' הנ"ל

ה) ואגב אכתוב דבשו"ת הגאון רע"א שם הביא ראי' לדברי התוס' ביצה (דף ד.) דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן. דאל"כ לאחרים דמקלע יו"כ ושבת בזה אחר זה עיין שבת (דף קיד.) א"כ בשבת בתר יום הכפורים יהי' אסור כל המאכלים דהוקצה בין השמשות וע"כ דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן יעיי"ש. וצ"ע דהא כתבו התוס' בביצה (דף ו) דאיירי דלא כלו לי' חדשיו ולהכי הוי מוקצה דלא חזי לי' בין השמשות. וקשה הא שיטת התוס' עצמם דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן. ומצאתי שהעיר כן בשעה"מ ה' יו"ט והוכיח מזה דס"ל לתוס' דבאיסור דאורייתא אמרינן מוקצה גם מחמת יום שעבר ודווקא בדרבנן כתבו דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר עיי"ש וא"כ בשבת שאחר יום הכפורים דהוי מדאורייתא הדרא קו' לדוכתא. ועיין מוהרש"א שם דאם נולד עגל קודם יו"ט ויום ח' שלו היא ביו"ט אסור משום דלא חזי בין השמשות. והא הכא הוי מדרבנן דרוב אינם נפלים ובדרבנן הא לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ועיין נוב"י מהדו"ת או"ח (סי' יט) ובחיו"ד (סי' ד') ובשו"ת הגרע"א (סי' קצה) ואכמ"ל

ו) ודרך אגב אכתוב במה דראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק ח' או"ח (סי' טו) דכי שייך אחשבי' רחמנא היינו דווקא בשריפת קדשים דכל מי ששורפו מקיים מצוה לפיכך שייך אחבשי' אף שלא עשה מלאכה משום דמיגו דחשובה מלאכה לענין מצוה וכו' משא"כ בחמץ לא שייך אחשבי' דבאחר דלא עשה מצוה הרי לא שייך אחשבי' וא"כ לא עשה מלאכה ולא מצינו מה דיהי' מלאכה לזה ולא לזה יעיי"ש

ולכאורה יש לתמוה על זה *) דאם נימא דנשים אינם מצוים על מצות עשה דשריפת קדשים א"כ לדידהו לא הוי מלאכה. וא"כ ה"נ לאנשים לא להוי מלאכה ועיין בשער המלך ה' פסולי המוקדשין דקדק מדברי החינוך דנשים אינם בעשה זו וקשה כנ"ל אך מדברי התוס' דקדושין (דף לד) מבואר דנשים חייבות בעשה זו שכ' דא"כ יהי' נשים רשאות לשרוף בשמן שריפה דהא לדידהו ליתא לעשה דיו"ט עיי"ש וקשה הא גם העשה דשריפת קדשים ליתא לגביהו וע"כ דנשים חייבות בעשה דשריפת קדשים **) אף דפטורות מעשה דיו"ט ועיין בפני יהושע שתמה כן אדברי התוס' דהא כמו כן פטורות מעשה דשריפת קדשים ומ"מ מדברי התוס' נראה דחייבות בעשה זו כנ"ל

ויש להביא ראי' לדברי הנוב"י הנ"ל מהא דפסחים (דף יג) תרומות טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין. וכתב רש"י ז"ל שאם לא ימצאו להם אוכלין יאכילום למחר לכלבים עיי"ש. ותמוה דהא כ' רש"י עצמו דהיכי דחשוב ביעור ע"י כלבים ה"נ אסור וא"כ ה"נ נימא אחשבי'. וצ"ל כנ"ל דהא בתרומה טהורה איירי דאין מצוה לשורפו רק מטעם איסור חמץ ובחמץ לא שייך אחשבי'. אך יקשה מתליות דלכאורה שייך גבי' אחשבי' ואכמ"ל

ומ"מ יש לתמוה על הנוב"י הנ"ל מדברי המרדכי פ"ק דחולין שכתב לתרץ דברי רבינו אלי' דצריך לקשור קשר של תפילין בכל יום. והקשו תוס' בחולין (דף ט.) דא"כ לא הוי קשר של קיימא ולמה אסור בשבת. וע"ז תי' המרדכי דהואיל דהתורה אמרה וקשרתם ומקרי קשר לגבי תפילין ה"נ לגבי שבת. עיי"ש וע"כ היינו משום דאחשבי' רחמנא וקראו קשר. וא"כ הא נשים דלא מצטוות בתפילין ולדידהו לא הוי קשר וא"כ מצינו מלאכה לזה ולא לזה ומוכח מזה דאמרינן אחשבי' גם כה"ג

ז) ועיין בפר"ח או"ח (סי' ) דמש"ה לא אמרינן בשריפת קדשים מתוך משום דרחמנא אחשבי' וכו' יעיי"ש ויש להעיר מי גרע ממלאכה גמורה דמותר משום מתוך וה"נ אחשבי' אינו עושאו יותר ממלאכה וצ"ע

הדרן עלך לדברי הנוב"י דמחלק בין קדשים לחמץ. דאף דשייך אחשבי' בקדשים דהכל מצוים לבערו מ"מ בחמץ לא שייך אחשבי'. ונראה ליישב בזה קו' הכ"מ שהביא הרב הפלאה בכתובות (דף ד) דהקשה על התוס' שתמהו דלמה המוציא חמץ ביו"ט כופה עלי' את הכלי. ולמה לא נימא מתוך. והקשה הכ"מ הא לא הוי צורך קצת דצורך מצוה לא חשוב צורך קצת דמה"ט אין שורפין קדשים ביו"ט אף דשייך בי' מתוך משום דלא הוי צורך קצת יעי"ש

ולהנ"ל י"ל דשאני קדשים משום דאמרינן אחשבי' ולא משום דהוי שלא לצורך די"ל דמצוה חשוב לצורך ועכ"פ חשוב צורך קצת ומותר משום מתוך. ורק משום דאחשבי' וכו' וא"כ בחמץ דלא שייך אחשבי' מהראוי שנימא בי' מתוך ואכמ"ל

ח) ואגב אכתוב בהא דפסחים (דף לז.) אין אופין