זרע אברהם עה

א) פסחים (דף מו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה עיי"ש:

וראיתי מקשין הא רבי אליעזר סובר בפ"ק דחלה והובא בסוטה (דף ל) דחלה נטילת מן הטהורה על הטמאה וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' בכורים (הלכה יד) עיי"ש וא"כ הא בידו ללוש עוד עיסה טהורה ולהפריש עליה והוא קו' עצומה

ולענ"ד י"ל למ"ש התוס' בבכורות (דף יב) בהא דפרכינן שם דאמאי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה נימא כיון דאילו נטמא בת שריפה היא וכו' והקשו תוס' הא יכול להפריש מעיסה שאינה של שביעית וכיון כאן שאינו יכול להפריש מגופה חשוב כמו מחיוב על הפטור עיי"ש והיא מהירושלמי פ"ב דפסחים (הלכה ג') דהפריש חמץ על המצה אף דשיריים ניכרים מ"מ הוי מחיוב על הפטור כיון דמינה אינו יכול ועיין שם בדו"ח ובצל"ח שתמהו בגמרא דפסחים (דף לג) וכפי הנראה במחכת"ה הי' בהעלם דבר מהם דברי הירושלמי הנז'

ולפ"ז ה"נ בדין הפרשת חלה בטומאה ביו"ט דמינה ובה אינו יכול להפריש מצד איסור ה"נ ממקום אחר עליה. וכמו דא"י להפריש חמץ על מצה כיון דמינה עלי' א"י ה"נ כנ"ל וז"ב

ב) עוד ראיתי מקשין בסוגיין למה דחקינן במאי דפליגי ר"א ור"י. נימא דפליגי בזה. דר"א לטעמי' דס"ל המזיק מתנת כהונה חייב וכדאיתא בחולין (דף קל) מדר"א ליקום וליתוב עיי"ש וא"כ הא יש בי' אחריות פשיעה דפושע כמזיק וכמו שהיא דעת הרמב"ם דאפילו הני שנתמעטו מתורת שמירה מ"מ בפשיעה חייבים דפושע מזיק היא. ולהכי עובר לר"א בב"י משא"כ ר"י י"ל דס"ל דהמזיק מתנת כהונה פטור וה"נ פושע כנ"ל

ונראה דבפשיטות לק"מ די"ל דמה דדחקינן היינו לרב חסדא דלית לי' הואיל וכו' ורב חסדא הוא המ"ד דס"ל דהמזיק מתנת כהונה פטור כדאיתא בחולין שם (קל.) והמעיין שם בגמרא יראה דלדידי' ה"נ ס"ל בן בתירה דהרי פרכינן שם מר"י בן בתירה דאמר משפט מלמד שהמתנות דין ומשני לה עיי"ש ומדלא אמר דב"ב ס"ל כר"א. הרי דלא ניחא לי' לאוקמא ב"ב כר"א וא"כ תקשה נמי אמאי אמר בן בתירה תטיל בצונן ומשמע דס"ל בהא כר"א כמ"ש הר"ן ולדידי' הא המזיק מתנת כהונה פטור. ושפיר צריך לאוקמא פלוגתא דר"א ור"י במילי אוחרי ואכמ"ל

ג) עוד ראיתי להעיר בסוגיין דהנה בשו"ת הגאון רע"א (סי' ה) ובדו"ח שלו יצא לדון בדין הואיל היכי דאסור המאכל מדרבנן אם שייך מדאורייתא הואיל אי מקלעי לי' אורחים חזו להו מה"ת או כיון דס"ס האורחים לא יאכלו מפאת האיסור דרבנן לא שייך הואיל יעיי"ש שהביא דברי השאגת ארי' (סי' ס"ד) עיי"ש

ובטורי אבן סוף חגיגה כתב דלר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת אמרינן הואיל גם בדבר האיסור כיון דחזי לאכול פחות מכשיעור וגם לר"י הא חזי לאכול שלא כדרך אכילה עיי"ש הרי דדעתו דאיסור דרבנן שייך בי' הואיל דהא ח"ש לר"ל ושלא כדרך אכילה לר"י עכ"פ מדרבנן אסור ואפ"ה אמרי' הואיל

אמנם קשה עליו מירושלמי פ"א דביצה (הלכה ג) דר"ל גופא אמר שם דבישל ביו"ט נבילה לוקה עיי"ש הרי דלא אמרינן הואיל וחזי בפחות מכשיעור עיי"ש ולפמ"ש בגינת וורדים (כלל ) דבנבילה גם לר"ל אסור ח"ש מה"ת דאכילה דרשות לכ"ע כ"ש משמע ועיין בפרי מגדים בפתיחתו ליו"ד ריש ה' שחיטה ובחדושי רע"א ליו"ד וא"כ אין ראי' מהירושלמי הנ"ל דשאני התם דאפילו לר"ל אסור. אמנם יקשה דהא מותר שלא כדרך אכילה אפילו בנבילה כמו כל איסורים יעיין בפסחים (דף כד:) ואי דאסור עכ"פ מדרבנן עכ"פ מוכח דבאיסור דרבנן לא אמרי' הואיל. גם עיין במל"מ פ"ה מיסוה"ת דדייק מדברי התוס' קדושין (דף נז) [שהקשו דתהי' מקודשת משום דחזי להנות שלא כדרך אכילה] דשלא כדרך אכילה *) מותר לגמרי ויקשה מדברי הירושלמי הנז' ומוכח דאסור מה"ת שלא כד"א גם מוכח מהא דפסחים (דף ו) דשני דברים אינם ברשותו של אדם ואלו הן בור וחמץ והא חזי לי' שלא כד"א. וע"כ דשלא כד"א אסור מה"ת. וזה אין לומר הא חזי לי' פחות מכשיעור לר"ל דס"ל מותר מה"ת דהא מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות (הלכה א) דמודה ר"ל באיסורי הנאה ועכ"פ מוכח מזה דשלא כד"א אסור מה"ת ואכמ"ל

ד) והנה יש להביא ראי' דאמרינן הואיל גם היכי דאסור מדרבנן מהא דאמרינן בביצה (דף ד.) אתא לקמי' דר"י מהו לטווי האידנא ולאכול למחר עיי"ש והקשה בספר שמחת יו"ט בשם הגאון בעל אורים ותומים זצ"ל הא מה דמותר לבשל ביו"ט מיו"ט לשבת ע"י עירוב תבשילין היא או משום דאמרינן הואיל או משום דמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט כדאמרינן בפסחים (דף מו:) והיינו משום דקדושה אחת היא כמו שפירש"י וא"כ הכא דסובר דב' קדושות דאל"כ הא אסור ביצה שנולדה ביו"ט לשבת כדאמרינן בהדיא שם וא"כ ע"כ אין ההיתר רק משום הואיל והכא הא לא שייך הואיל דהא אסור עכ"פ לבו ביום יעיי"ש

אמנם אי נימא דאיסור דרבנן שייך בי' הואיל דמדאורייתא חזי ניחא דהא מוקצה אינו אסור רק מדרבנן וא"כ דגם בו ביום אינו אסור רק מדרבנן שפיר שייך הואיל ומותר לבטל מיו"ט לשבת ודו"ק

ועוד יש לומר דאף אי נימא דאסור מדרבנן לא יאכלו האורחים. מ"מ שייך הואיל באיסור דרבנן לשיטת הרשב"א יבמות (דף קו ד) דאיסור דרבנן ספינן לי' לקטן בידים. וא"כ שייך הואיל אי מקלע לי' קטן חזי לי' ואף דהרמב"ם בסוף ה' מ"א ס"ל דגם על איסור