זרע אברהם עד

כח) ובעיקר דברי הקצות החושן הנ"ל דלא משכחת לה הכשר רק אליבא דרבי יוסי הגלילי דס"ל קדשים קלים ממון בעלים. והביא מזה ראי' דהלכה כר"י הגלילי. נראה לפע"ד די"ל כיון דעל העור בודאי מהני ההכשר דהוי שלו וא"כ הא לכ"ע יש שומר להכשר כמ"ש התוספות. ואין ראי' מזה דהלכה כר"י הגלילי

ולפ"ז י"ל גם בסוכה (דף לה) ח"א מפני שמכשירה ותמה המנחת חינוך הא לר"מ לא מהני דממון גבוה היא. ולפי הנ"ל הא שם מיירי בקרא לה שם חוץ מקליפתה החיצונה וא"כ מהני ההכשר לענין הקליפה ושוב גם האתרוג הוכשר מטעם שומר

וי"ל עוד למה דמבואר במכשירין כל משקה שתחילתו לרצון אף שאין סופו לרצון מכשיר וא"כ כיון דניחא לי' שיפול על העור שוב אף בנפל אח"כ על הבשר שפיר דמי וכמ"ש רש"י ז"ל דחלק הבעלים אחר שחיטה לאו ממון גבוה וא"כ הוא גופא י"ל אף דממון גבוה מ"מ חלק הבעלים ממונו היא וה"נ לענין העור דמהני בי' ההכשר ה"נ לבשר וכעין זה בא"מ (סי' ב) בתשובותיו עיי"ש

וגם למ"ש במ"א דענין דאינו מכשיר שלא לרצון משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולפ"ז שותף דמצי אסור. וה"נ לענין הכשר. ולפ"ז בקדשים קלים דאית להו שותפות מצי אסור אך לא משמע כן בשילהי זבחים אי דאקדשינהו כו' ומשני כר"י הגלילי ולא משני באית לי' שותפות. ולדעת הרשב"ם ב"ב (דף צז) דבשאר משקין ל"ב רצון הבעלים י"ל דמשכחת לה שנטמא בירושלים בשאר משקין ואכמ"ל

כט) בירושלמי פ"א דתרומות (הלכה.) עכו"ם אין להם מחשבה כו' תמן להכשר יעיי"ש ובפני משה דמש"ה עכו"ם אין לו מחשבה להכשר משום דאין להם טומאה יעיי"ש

ולכאורה לפי זה בדבר דלא מקבל טומאה רק במחשבה אם חישב עליו עכו"ם לא מהני דמה שנא. ועיין פ"ח דטהרות (משנה ו') חישב עליו חרש שוטה וקטן טהור. וה"נ עכו"ם כנ"ל

ולפ"ז יש להעיר דמה פריך בכריתות (דף כא) גבי החותך מן האדם תעשה חתיכה שלו מחשבה. הא יש לומר דמיירי בחתכו עכו"ם דלא מהני מחשבתו וכן משמע ברש"י חולין (דף קכא.) בד"ה השוחט וכו' וז"ל ועכו"ם בטמאה לא מהני לה מחשבה בעודה מפרכסת דלא אשכחן היתר בדכוותה עכ"ל. ומשמע הא לאו הכי הי' מהני מחשבה דעכו"ם

אמנם י"ל דאף דעכו"ם אין להם מחשבה אבל מעשה יש להם. ולכן בחותך מן האדם דהוי מעשה מהני מחשבה דעכו"ם ג"כ וכמו לגבי חרש שוטה וקטן (עיין חולין דף י"ב) אבל מחשבה גרידא אין להם

אך ראי' ברירה דיש להם מחשבה. וזהו דבנדה (דף נ) תרנגולת שביבנה יוכיח. אמר לי' משם ראי' עכו"ם הי' שם וחשבו עליו לאכילה הרי בהדיא דמהני מחשבתם ויעיין בירושלמי פ"א דערלה עכו"ם שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק וכו' ובלבד דברים שהם באים במחשבה יעיי"ש בפ"מ דחרובי צלמונה אינם חשובים אלא אם כן חישב עליהם לאכילה ומשמע קצת דעכו"ם יש לו מחשבה ואכמ"ל

ויצא לנו דלש"ס דילן מהני מחשבתו דעכו"ם לענין הכשר וקבלת טומאה ואכמ"ל

ל) התוס' בריש ב"ב כתבו דהא דאמרינן נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידוש וחייב באחריותו דלא חשוב היזק שאינו ניכר דהא ניכר שהוא כלאים משא"כ במטמא אף שנגע בו שרץ מ"מ מי יודע שהוכשרו עיי"ש וכ"כ בב"ק (דף ק') יעיי"ש

ויש להעיר דא"כ בנתן עליו מים ונגע בו שרץ שראינו שהוכשרו נימא דחשוב היזק ניכר ויהי' חייב גם בשוגג. ובמזיד בלי הטעם שלא יהי' כל אחד הולך וכו' ולא משמע כן פשט הלכה והגמרא

אך י"ל הא דעת הרמב"ם דבהכשר בעינא נחותא דבעלים והובא בחדושי הרשב"א חולין (דף לא) עיי"ש [ומה שהקשה שם מהא דתנן ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות ופירות הרי הן בכי יתן ומשמע דאפילו אם הפירות אינן שלו ועיין בטורי אבן חגיגה (דף יט) י"ל למ"ש במ"א דלמ"ד דאדם אוסר דבר שאינו שלו מודה הרמב"ם דל"ב נחותא דבעלים וא"כ ניחא דסתם מתניתין ר"מ דסובר אדם אוסר וכו'] ואי דמשכחת לה בדאית שותפות בגוה דבכה"ג מהוי כמ"ש התוס' ב"מ (דף ל) הא בכה"ג לא שייך שלא יהי' כל אחד הולך וכו' כיון דגם הוא מפסיד כמ"ש התוס'. וא"כ שפיר חשוב היזק שאינו ניכר כיון דמיירי ע"כ באין לו שותפות ובעי נחותא דבעלים ומי יודע אם הוי נחותא לבעלים כנ"ל

לא) ואגב אכתוב דבמ"ש התוס' דבשותפות מצי אסר. וכבר בארתי דה"ה למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו. נמצא דבהפקר מהני הכשרו. וכ"ה נמי בירושלמי פ"א דתרומות (הלכה א) לענין דאין אדם תורם דבר שאינו שלו דהפקר שפיר יכול לתרום וה"נ לענין הכשר הפקר חשוב כשלו וביותר למה שמבואר בחינוך פ' שמיני שכ' דאין אוכלין מקבלין טומאה עד שיבא עליהם מים משום דכמו דאין הפירות נגמרים עד שיתמרחו כמו כן אוכלים כיון דדרכם להדיחם מעפרם מקרי לא נגמרו עיי"ש והרי בירושלמי פליגי ר"י ור"ל במרח פירות חבירו שלא מדעתו אי נטבלו הרי דבמירוח בעינן שלו כמו לענין הכשר וא"כ י"ל דכמו דהתם מהני בהפקר כמו לענין הרמה ה"נ בהכשר כיון דענינם אחד כנ"ל. ויותר נראה דבודאי גם לענין מירוח מהני בהפקר כמו לענין הרמה וראי' מירושלמי (פ"ב דפסחים) עשה כרי והשתחוה לו ומרחו דאיסור טבל אינו חל דהוי איסור קל על איסור חמור. ות"ל דאיסורי הנאה הא הוי כהפקר כמ"ש הרשב"א ולא מהני מירוח בדבר שאינו שלו אלא ודאי דבהפקר מהני המירוח וה"נ לענין הכשר דשוה לדעת החינוך הנ"ל ואכמ"ל

ואגב אכתוב בהא דכתב רש"י ב"ק (דף ד) דמנסך ליכא למימר שנסכו ביין נסך דא"כ לא מחסרי' מידי דיכול למוכרו בר מדמי יין נסך שבו ועיי"ש במוהרש"א שפי' דא"כ היינו מדמע עיי"ש ויש לעיין דלמא סבר כמ"ד מערב ואי דהיינו מדמע הא כבר הקשה כן הש"ס ומשני לה דקנסא מקנסא לא ילפינן וא"כ ה"נ לר"ח. אך נראה דהא לקמן פריך על ר"ח לימא קסבר היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק דאי שמי' היזק הא תני לי' נזק ומשני תני היזקא דמינכרי ותני היזקא דלא מינכרי ועיי"ש בתוס' דדחק כן כדי לאוקמא חזקי' בשיטת ר"ח אביו עיי"ש

ולפ"ז לא יכול ר"ח למיתני מערב דא"כ יקשה הא היינו מדמע ולא שייך תי' הש"ס דקנסא מקנסא לא ילפינן דהא לר"ח דס"ל שמי' היזק לא הוי קנסא ושפיר השכיל רש"י לומר דסובר ר"ח ע"כ מנסך ממש ודו"ק