זרע אברהם עג

יכול להכשיר דבר שאינו שלו. וא"כ בפרת חטאת אי היתה הוקדשה מכבר אינו יכול להכשיר ולאסור. דהא הקדש אין לו בעלים כנ"ל ודו"ק

כד) עיין חולין (דף לג.) אמתניתין דהשוחט ולא יצא מהם דם וכו' דפריך ותו אי בקדשים כי לא יצא מהם דם כשרה הוא עצמו לדם הוא צריך. ותו אי בקדשים כי לא יצא מהם דם מי מכשירה וכו' מנין לדם קדשים שאינו מכשיר ותו וכו' לתכשרו בחיבת הקודש וכו' עיי"ש

ויש לעיין למה דקיי"ל ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וכמו שפסק בפ"ד מה' תמורה (הלכה ג) השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי הרי זה נאכל כבשר החטאת עיי"ש ולאו דווקא בן ד' דה"ה בן ה' וכמ"ש התוס' בתמורה (דף י"א) בד"ה וא"כ אם שחטו לבן פקועה הלזה דניתר בשחיטת וזריקת אמו פשיטא דכשר אע"פ שלא יצא ממנו דם ואם יצא ממנו דם מכשיר דהטעם דדם קדשים אינו מכשיר משום דאינו נשפך כמים דצריך להתקבל בכלי וכמו שכתב רש"י ז"ל ודם זה הא נשפך כמים ופשיטא דמכשיר

וכן לא שייך בזה חיבת הקודש. דלא שייך חיבת הקודש בשליל. וכמו שביאר חותני הגאון נ"י בספרו אור שמח פ"ו מבכורות דאינו צריך שריפה אם נטמא עיי"ש

ולפ"ז מה הקשה הש"ס שלשה קושיות הנ"ל. דעל כולן י"ל תירץ אחד דמשכחת לה בשליל דלא שייך ג' קו' הש"ס. דלא שייך הן הקושיא קמייתא דלדם הוא צריך. והן הקושיא האמצעית דמי מכשירה וכן הקו' השלישית דלתכשר בחיבת הקודש. והיינו דלוקמי' כנ"ל וכל הקו' מיושבת אחת בירך חברתה כנ"ל. ואי דיקשה חי' ועוף מאי איכא למימר היינו קושיא קמייתא תי' בקדשים מי איכא. ובלא זה קשה כנ"ל. וכיון דס"ד דלא ידע מזה למה לא מוקמא כנ"ל

ואפשר דדם של שליל אינו מכשיר דבחולין (דף עד.) פריך לא יהי' אלא דם התמצית. הרי דלא מקרי דם של בן פקועה דם הנפש. ודם התמצית הרי אינו מכשיר וכמבואר בפסחים (דף טז) ואכמ"ל

כה) והנה בהא דאמרינן שם הכא בחולין שלקחן בכסף מעשר עסקינן עיי"ש יש לעיין למ"ש הקצות החושן (סי' תו) שהבאתי לעיל (באות ב') דבקדשי קדשים לא מהני הכשר לשיטת הרמב"ם ז"ל דבעינן רצון הבעלים יעיי"ש וא"כ מעשר שני למ"ד מעשר שני ממון גבוה בדין הוא שלא יועיל הכשר וא"כ הדרא קו' הש"ס לדוכתי' אפילו יצא מהם דם מי מכשירה

ונראה למה דאיתא בתוספתא פ"ק דמעשר שני [ועיין הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מה' שאר אבות הטומאה (הלכה ה)] דמשגזרו דבשר התאוה מטמא את הידים אמרו דאין לוקחין חיה ועוף למעשר שני יעיי"ש דכיון שהוא מטמא את הידים אם יקח למעשר שני מקרי מטמא מעשר שני עיי"ש ואולם י"ל דזה דווקא אם הוכשר דשכיח בי' טומאה משא"כ בשלא הוכשר אין מקום לגזור דכיון דלא הוכשר הרי לא יטמא לעולם. ובכה"ג בודאי מותר ליקח אפי' חי' ועוף דכיון דלא הוכשרו הרי אין מקום לגזור דהא בודאי לא יטמאו את הידים כנ"ל ושפיר לוקחין כיון דלא יצא מהם דם ולא יטמאו לעולם כנ"ל

ולפ"ז שפיר משני דאיירי בחולין שלקחן בכסף מעשר והיינו שלקח בשר תאוה. ומיירי שלקחן אחר שחיטה. ובפרט למה דמבואר בסוכה (דף מ) דאין מתחללין אלא על השחוטין. ואם יצא מהם דם כבר הוכשרו קודם שלקחן ממעות מעשר שני דלא הי' עדיין ממון גבוה כנ"ל וזה כוונת הש"ס שלקחן בכסף מעשר וכו' ודווקא בלא יצא מהם דם דאל"כ הי' אסור ליקח. ובכה"ג לא הקשה כל קושי' הש"ס. ומיושב הכל ודו"ק

כו) עיין בקרית ספר להרב מבי"ט בפ"א מה' טומאת אוכלין שכתב הטעם דמש"ה משקה סרוח אינו מכשיר משום דאית לי' שם לווי דלאו מים סתמא מקרי עיי"ש וידידי הרה"ג הר"מ מפראגא שיחי' האריך בתשובתו בזה

ויש לדון דלפ"ז גם מי חטאת אינו מכשיר דאית לי' שם לווי דמי חטאת מקרי ובזבחים (דף כב) במים יצאו מי כיור שיש להם שם לווי עיי"ש ופשיטא דכ"ש מי חטאת דמקרי מי חטאת ויש להם שם לווי

ולפ"ז יש ליישב בזה דברי הברטנורה בפי"א דפרה שהבאנו לעיל (אות א) במשנה שם דשל תרומה טהורה לא זה וכ' הטעם מפני שמפסידה ולא כ' משום שמכשירה. דהא אנן קיי"ל כמ"ד בסוכה (דף לה:) מפני שמכשירה. ועמד בזה הכפות תמרים בסוכה שם

ולהנ"ל אתי שפיר דהא מי חטאת אינם מכשירים. ושפיר נתן הטעם מפני שמפסידה ודו"ק

ומיושב בזה הא דתנן במשנה שם דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת בין טמאה בין טהורה וכו' עיי"ש ולכאורה יפלא טהורה היכי משכחת לה הא נטמאה ממי חטאת. ולהנ"ל אתי שפיר דמשכחת לה שלא הוכשר עדיין ואי דהוכשרה ממי חטאת הא מי חטאת אינם מכשירים

ועיין עוד בקרית ספר פ"ז ממקואות דלענין הכשר מקוה הביא דברי התורת כהנים מים שאין להם שם לוי. עיי"ש ובאמת דברי התו"כ המה לענין הכשר לא לענין מקוה ותדע דהא משקה סרוח דכ' הקרית ספר הנ"ל דמקרי מים שיש להם שם לוי. לא פסול למקוה כמבואר בשבת (דף יד) דהי' טובלין במערות מכונסין וסרוחין הרי דמקוה לא פסול מים שיש להם שם לוי. ועוד מבואר בתענית (דף יג) דהי' טובלין בחמי טברי' ואין לך שם לוי יותר מזה [ויש לעיין לענין הכשר אם מי טברי' מכשירין] ודברי הקרית ספר נפלאים

כז) עיין פסחים (דף כ) האי בשר דאיכשר במאי אילימא דאיכשר בדם והא דם קדשים אינו מכשיר ועיי"ש בפירש"י דעל הקרא לא פריך דאיכא לאוקמא שנטמא בירושלים. ובצל"ח תמה הא בהדיא פריך בחולין (דף לב:) על קרא עיי"ש ועיין בקצות החושן (סי' תו) שכ' דלאחר שחיטה לא משכחת לה כיון דבעינן רצון הבעלים לשיטת הרמב"ם ולא משכחת לה רק בקדשים קלים ואליבא דר"י הגלילי ולאחר שחיטה גם ר"י מודה עיי"ש וראיתי מקשים הא משקין טמאין מטמאין אפילו שלא לרצון וא"כ משכחת לה בנטמא במשקים טמאים ומה פריך שם בחולין האי בשר דאיכשר וכו'

אך באמת בעזרה לא נמצאו משקין טמאים דמשקין בי' מטבחי' דכין לטמא אחרים ומשקין זב וזבה אינם נמצאים במקדש דהמכניס שרץ למקדש לוקה כדאיתא בעירובין (דף קד) וא"כ שם דהי' ס"ד דנטמא בעזרה פריך שפיר דאיכשר במאי. אבל הכא הא משכחת לה שנטמא בירושלים במשקין טמאים ודו"ק: