זרע אברהם ע

ז) ובעיקר קושיות הגינת וורדים הנ"ל דהיכי שייך מפני שמכשירו הא הוי שלא לרצון. נלע"ד למה דקיי"ל דידים הוי שניות ופוסלים את התרומה וקיי"ל דכל הפוסלים את התרומה מטמא משקין להיות תחילה. וא"כ הא המשקין שעל הלולב נטמאו מחמת הידים ומבואר במסכת מכשירין (פ"א משנה ב) דמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון כיון דהכשרו וטומאתו באין כאחת ועיין טורי אבן (דף כ') שכ' דיש פלוגתא אם כלי טמא חושב משקה ועי' שבת (יז.) ובפירש"י ותוס' שם ואכ"מ

ח) ואגב אכתוב מה שראיתי בפי' הר"ח הנדפס בש"ס ווילנא שפי' בהא דאמרינן מפני שמכשירו. היינו דמשוי לי מנא. עיי"ש. והיינו כדאיתא בחולין (דף קיח) פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמיא עיי"ש ולפ"ז ל"ש הטעם רק ביו"ט ולא בחול וזה דבר חדש

ט) עוד י"ל לקו' הגינת וורדים הנ"ל. משום דהא קיי"ל דמעשר פירות אינן אלא מדרבנן (וזה כוונת התוס' בדף לה בד"ה שכתבו ומאן דפסול היינו מדרבנן דלא ס"ל כהר"א ממיץ דמעשר שני לכ"ע היא מדאורייתא] ומה"ת מהני ההכשר *)

י) גם י"ל למה דמבואר בירושלמי שהביאו התוספות בעבודה זרה (דף נט) ד"ה בצר כו' וחולין (דף ו) בד"ה והתיר רשב"ג שלח לי' ריב"י אתרוג אמר לי' זה בא לידי מקסרין ולמדתי ממנו ג' דברים שהיא ודאי ושהוא טמא כלומר הוכשר. וכתבו התוס' שמרביצין עליו מים כדי שלא יכמוש. עיי"ש

ולפ"ז הוי שפיר לרצון דהא בכוונה מרביצין עליו מים שלא יכמוש. וי"ל דזה כוונת הש"ס מפני שמכשירו. היינו דודאי מכשירו

ומזה יש ראי' לשיטת התוס' (ודלא כנוב"י מהדו"ת או"ח (סי' קלא) והובא להלן דכבר הוכשר יוצאין בו אפילו לכתחילה. דאי לא כן מה נ"מ אם הוכשר או לא. ולהנ"ל אתי שפיר דסבר הטעם מפני שמכשירו. והכא שכבר הוכשר יוצאין בו וכדעת התוספות הנ"ל

יא) ובהא דאמרינן מפני שמכשירו או מפני שמפסידה יש להעיר. מהא דאמרינן לקמן (דף לט) הלוקח מחבירו לולב בשביעית מבליע לו דמי אתרוג. ומבואר דאתרוג של שביעית מותר. ולמה לא נימא מפני שמפסידו. ולאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. **) וצ"ע

גם בהא דאמרינן מפני שמכשרה קשה לי מאד מהא דחולין (דף לו) כגון שהי' לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ופירש"י ז"ל מפני העור שלו מעבירה בנהר כדי שיכול להפשיטנה מהרה. והא אסור לטמאות קדשים וגם לגרום טומאה ע"י הכשר אסור. וכמו כן קדשים דילפינן מתרומה. וכמו שפירש"י בחולין (דף ב:) גבי הא דאמרינן אבל במוקדשין לא ישחוט וצ"ע

יב) ואגב אכתוב במה שהאריך בשו"ת מהר"ם אלשיך לפסול אתרוגים מורכבים עיי"ש ולפענ"ד הרי מבואר בחולין (דף יז) שלשה פגימות הן וכו' פגימות מום בקדשים וראיתי ברבינו גרשום הגירסא בקרשים. והיינו בקרשי המשכן דכתיב בהו תמים. הרי דבקרשי המשכן בעינן תמים ולא חסר. ומ"מ מבואר בשבת (דף קד) קרש שנפל בו דרנא מטיל לתוכה אבר וסותמו הרי דמקרי תמים אף שיש בו גם ממין אחר אף דבקרא עצי שטים כתיב. וא"כ ה"נ לא שייך לפסול מורכבים מטעם שיש בו ממין אחר כנ"ל וזה לכאורה ראי' ברורה

יג) התוספות בסוכה שם בד"ה דהיכי דכבר הוכשר שוב מותר אפי' לכתחילה ליקח אתרוג של מעשר שני. דלא שייך מפני שמכשירה עיי"ש

וראיתי בספר תפארת ישראל שם שכ' דאדרבא אם כבר הוכשר דכ"ש דאסור דהא קיי"ל דהידים שניות הם ומטמאים את האתרוג ואסור לטמאות לתרומה והא דנקט מתני' מפני שמכשירה רבותא קמ"ל דאפילו להכשיר אסור עיי"ש

ונראה דלא כדבריו חדא דבמתניתין הא תני נמי אתרוג של מעשר שני. ובהדיא מבואר בחולין (דף לג) דר"מ סובר דכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מותר בחולין ובמעשר. ואפילו רבנן לא פליגי עליו רק לענין אכילה עיי"ש. וא"כ במעשר דווקא כשכבר הוכשר. וה"ה גבי תרומה דבהדי הדדי תניא

ועוד שהרי הרמב"ם בפ"ח מה' לולב (הלכה ב') כ' הטעם מפני שמכשירה וביאר החתם סופר שם דהיינו משום דלשיטתו אזל דפסק דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. ויכול ללקחו ע"י דבר אחר ולא יפסידנו עיי"ש מעתה כ"ש לענין שלא יטמא בידים הרי יכול ליקח ע"י דבר אחר. וי"ל דגם תנא דמתני' דסובר מפני שמכשירו. דווקא מפני שמכשירו. אבל אין החשש שיטמאנו דיכול לקחו ע"י דבר אחר

יד) ועיי' שו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא או"ח (סי' קל"א) שתמה על הרמב"ם שלא הביא חילוק של התוספות הנ"ל דבכבר הוכשר מותר לקח אפילו לכתחילה. ושמעתי מחכם אחד שאמר דבתיבות אם נטל כשר המבואר במשנה וברמב"ם ממילא נכלל דבהוכשר מכבר מותר לכתחילה לטול דאי לא כן מה לישנא דאם נטל כשר. הוי לי' למימר אם נטל יצא דכשר ופסול שייך למימר אם אנו דנין על האתרוג אם כשר לצאת בו אבל היכי דנטלו ואנו דנין על הדיעבד שייך לישנא דיצא ודווקא על האתרוג של דמאי דנקט במתניתין שייך לישנא דכשר אבל לא על הדיעבד. [ועיין בתפארת ישראל שכ' דאיידו דנקט באתרוג של דמאי כשר נקט נמי אם נטל. עיי"ש] וזה דקדוק עצום. אמנם לדברי התוספות אתי שפיר דהכי פירושו אם נטל כשר.