זרע אברהם סט

א) סוכה (דף לד:) של תרומה טהורה לא יטול [אתרוג]. ובגמ' שם (דף לה:) פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר מפני שמכשירה [לקבל טומאה] וחד אמר מפני שמפסידה [קליפתה נמאסת במשמוש היד ואסור לגרום טומאה לתרומה] מה בנייהו וכו' עיי"ש

ולכאורה קשה לשיטת התוספות בפסחים (דף לג:) ד"ה לאימת וכו' דלכ"ע לא מקבל הכשר בפחות מכביצה. א"כ אמאי של תרומה טהורה לא יטול דעכ"פ אתרוג שהוא פחות מכביצה יטול ואמאי פסיק ותני של טהורה לא יטול

אך באמת אנן קיי"ל כרבי יהודה דס"ל שם דאתרוג הקטן כביצה וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מלולב (הלכה ח). ושפיר אמרינן דשל תרומה טהורה לא יטול ומיושב *) לפ"ז קושיות הכפות תמרים שם בהא דאמרינן בפרק י"א דפרה (משנה ז) של תרומה טהורה לא יזה. וכתב הר' עובדי' ברטנורה הטעם משום שמפסידה ואמאי לא אמר מפני שמכשירה. דהא אנן קיי"ל כטעם שמכשירה כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' לולב (הלכה ב') עיי"ש

ולהנ"ל אתי שפיר. דבאיזוב דלא בעינן כביצה ואדרבה הא כתב שם התוספות יו"ט דמיירי ע"כ שהוא פחות מכביצה. דאי לא כן הא מטמא למי חטאת. ובפחות מכביצה לא מקבל הכשר כנ"ל ושפיר נקט הטעם מפני שמפסידה ואתי שפיר

ועפ"ז יש לתרץ מה שעמד המנחת חינוך (מצוה ק"ס) דלרבי מאיר דס"ל מעשר שני ממון גבוה היא אמאי של מעשר שני לא יטול. דלא שייך מפני שמכשירה דהא הוי ממון גבוה ואנן בעינן שיהי' רצון הבעלים לשיטת הרמב"ם ז"ל ונשאר בצ"ע

ולהנ"ל הדבר נכון מאד דלר"מ לשיטתו דס"ל אתרוג הקטן כאגוז. בודאי דס"ל הטעם משום שמפסידה. וע"כ לא פליגי אלא ברבי יהודא אבל לר"מ לכ"ע הטעם כנ"ל. וא"כ שפיר של מעשר שני לא יטול ואתי שפיר

ב) עוד יש ליישב קו' המנחת חינוך הנ"ל למ"ש בתשובות שבספר אבני מלואים (סי' יח) ליישב קושיות הגינת וורדים שהקשה דהא בלאו הכי לא הי' לרצון ותי' דמשקה שתחילתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר והכא דהלולב הי' לרצון אע"פ שהאתרוג לא הי' לרצון מכשיר עיי"ש

ולפ"ז מה בכך דאינו ברצון הבעלים. הא בלא"ה לא הי' לרצון כלל אפי"ה מכשיר. וה"ה אם לא הי' ברצון הבעלים דלא גרע מאלו לא הי' לרצון כלל וז"ב ופשוט

ג) ועיין שם באבני מלואים שהביא דברי הרשב"ם ב"ב (דף צז) דבז' משקים לא בעינן לרצון כלל אלא דווקא במים דכתיב כי יותן וכו' עיי"ש והקשה מהא דשבת (דף יז.) גבי בוצר לגת דס"ל לשמאי הוכשר ופריך הא ניחא למ"ד כלי טמא חושב משקין שפיר אלא למ"ד אין כלי טמא חושב משקין מאי איכא למימר הרי דגם ביין בעינן ניחותא דבעלים ולפי דבריו מיושב בפשיטות גם זה

ד) ועיין בחדושי חתם סופר שם שכ' דלכך פסק הרמב"ם כמ"ד מפני שמכשירה משום דאזל לשיטתו דפסק דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה. וכדאיתא שם (דף לו). וא"כ ודאי לא יפסידה במשמוש הידים שיוכל ליקח ע"י דבר אחר וע"כ הטעם מפני שמכשירה עיי"ש: ולפ"ז צ"ע דברי הרע"ב הנ"ל שכ' גבי איזוב הטעם מפני שמפסידה. והא שם ודאי דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה וכמו דאמר שם רבא בסוכה (לז.) וצ"ע

ה) ועיין עוד בחתם סופר בתשובה יו"ד (סי' לט) שכ' דלמ"ד היתר אכילה קיל לי' לר"מ מדרבנן דלרבנן עכ"פ לכתחילה לא יטול מפני שמכשירה ולר"מ לא מהני הכשר כיון דלא מהני הכשר בלא הכשר בעלים. [וי"ל דלמ"ד היתר אכילה ואתרוג מע"ש חשוב שלו. אף לגבי הכשר מהני כמו אית לי' שותפות בגוה דמצי אסר עיין חולין (דף מ.) ואכמ"ל]

ו) והנה במנחת חינוך שם האריך לתמוה על הפני יהושע פסחים (דף לח) שכ' דמותר לגרום טומאה למעשר שני לא מצינו איסור אלא לתרומה וקדשים דכתובי קראי והא בהדיא מבואר בסוכה שם דאסור דמה"ט אתרוג של מעשר שני לא יטול וכמ"ש רש"י שם דקודש איקרי. וגם על רש"י ז"ל שכ' דאי בעי מטמא לי' הקשה עיי"ש

ולחומר הנושא נ"ל ע"ד דרש"י לא כ' אלא למ"ד מעשר שני ממון גבוה וכמבואר בקדושין (דף נג) דמזה יליף ר"מ דמעשר שני ממון גבוה היא. אבל למ"ד ממון הדיוט היא ודאי חולין היא לענין זה. וכ"כ האחרונים [עיין דורש לציון דרוש ד] בהא דאמרינן בזבחים (דף נ) מעשר דגן חולין בעלמא היא. והיינו משום דמעשר שני ממון הדיוט היא אבל אם נימא ממון גבוה היא קודש מקרי לכל מילי עיי"ש וה"נ לענין גרם טומאה י"ל דתליא בהנ"ל, ומ"ש רש"י דקודש מקרי היינו אם נימא ממון גבוה. וא"כ אתי שפיר נמי מ"ש רש"י דאי בעי מטמא לי' דהרי שם קאי למ"ד ממון הדיוט היא וכמבואר שם בגמרא להדיא ולדידן שפיר אסור ודו"ק

ואגב אכתוב מה שיש לי להעיר ע"ד הרשב"ם הנ"ל דבשאר משקים לא בעינן נחותא דבעלים מהא דחולין (דף פז) דאמרינן כל שיש בו מראית דם מכפרין ומכשירין ופריך אי דם אכשורי מכשיר אי מיא מכשיר. ולהנ"ל נ"מ טובא דביין ושאר משקים הא לא בעינן בעלים משא"כ מצד מים וצ"ע

גם יש להעיר עליו מהא דכריתות (דף יג) דמבואר להדיא דגם בחלב בעינן לרצון אף דהוי משקה ודברי הרשב"א צ"ע גדול: