זרע אברהם סח

דהא הוי מין במינו דלא בטל לר"י. והניחא לשיטת התוס' במנחות (דף כב) דיבש ביבש בטל לר"י אבל הא דעת רש"י אינו כן ועיין תוס' יבמות (דף פב) דמבואר בהדיא דאתיא כר"י וצ"ע. ועי' כו"פ (סי' קט)

ג) דעת המרדכי שהביא הרמ"א ביו"ד (סי' קב) דאיסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב בטל גם בדבר שיש לו מתירין כגון ענבים שבגיגית דבטל היין שזב בשבת בהיין שזב מהגיגית בערב שבת משום דתחילתו בא לעולם בתוך התערובות. אמנם הגאון רע"א הביא בדו"ח דברי הר"ן בנדרים (דף נח) גבי אף אני לא אמרתי אלא בביעור אבל באכילה בנו"ט וכ' הר"ן משום דהוי דבר שיש לו מתירין אף דשם הגדולים לא הי' ניכרים קודם שנתערבו אפ"ה לא בטל בדבר שיל"מ

ונראה לפ"מ שכתב בשו"ת הגרע"א (סי' קפט) דסברת המרדכי יתכן רק אם נימא כשיטת רש"י משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ לטעם הר"ן משום לתא דמין במינו מה בכך דלא ניכר האיסור מקודם וא"כ הר"ן לשיטתו שפיר כתב כנ"ל משא"כ אנן הא קיי"ל כטעם דרש"י ודו"ק

ד) בכסף משנה פ"א מה' חמץ תמה למה חמץ בטל משש שעות ולמעלה הא הוי דבר שיל"מ ודעת הרמב"ם דאפילו בחוזר ונאסר לשנה הבאה הו"ל דבר שיל"מ וא"כ ה"נ בע"פ

ונראה פשוט לפמ"ש בכו"פ (סי' ק"ב) דלהכי ס"ל לרבי יוחנן דחמץ בנותן טעם משום דבאמת לשיטת הר"ן נדרים (דף נב) דדבר שיל"מ ל"ב משום דהוי מין במינו א"כ חמץ דנאסר לשנה הבאה הא הוי מין בשא"מ. אמנם לדידן דגם באינו מינו אסור בחמץ משום חומרא דפסח גם זה אסור אבל ר"י הא אינו מחמיר בא"מ בפסח ולכך ס"ל דבטל עיי"ש

ולפ"ז למה דקיי"ל דלא החמירו באינו מינו כ"א בתוך הפסח אתי שפיר דבערב פסח ל"ש דבר שיל"מ ל"ב דהוי א"מ כיון דחוזר ונאסר ונכון הוא

ה) הפרי מגדים יו"ד (סי' קב) נסתפק בנדר שלא לאכול נבילות ונתערב אי בטל אף דבעלמא ל"ב היינו דאין צריכין לבא לביטול ולכך ל"ב דהוי דבר שיל"מ משא"כ הכא אסור בלא"ה משום נבילה וכן נסתפק בשו"ת הגרע"א (סי' ס"ה) ועיי"ש שכ' דהכא ל"ש דמצוה לאשאולי עלה דהא ס"ס אסור משום נבילה וא"כ נדר לקיים מצוה דלא הוי מצוה בשאלה. ואולי משום דס"ס לענין נבילה בטל ה"נ לענין שבועה עיי"ש ועיין בצמח צדק הקדמון (סי' סט)

ונראה למה שראיתי במנחת חינוך (מצוה רפד) שיצא לדון למה דמבואר בשבועות (דף כז) דאכלה כולה אין נשאלין עלי' והיינו משום דלא מהני השאלה היכי דאינו אסור עתה ע"י הנדר. וא"כ לכאורה היכי הוי דבר שיל"מ ע"י שאלה דאדרבא נימא דכיון דכבר נתבטל שוב ליתא בשאלה ואי דנימא הואיל דלא בטל הוי דבר שיל"מ שוב אינו בטל א"כ אתה עושה סיבה מהמסובב ובשלמא לשיטת הר"ן נדרים (דף נב) משום דהוי מין במינו שפיר אמרינן דלא בטל הגם דעכשיו אין לו מתירין מ"מ הואיל דמעיקרא קודם התערובות הי' מין במינו ממילא לא מהני התערובות להבטל משא"כ לשיטת רש"י הא עכשיו באמת אין לו מתירין ול"ש עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אמנם אם נשאר קצת ולא נתערב כולו שפיר י"ל דהוי דבר שיל"מ גם לשיטת רש"י הנז' עכ"ד יעיי"ש

היוצא לנו מדבריו דלשיטת הר"ן הוא דהוי נדר דבר שיל"מ גם בנתערב הכל משא"כ לשיטת רש"י היכי דנתערב הכל לא הוי דבר שיל"מ כלל

ולפ"ז בחתיכה שיש עליה שני איסורים איסור שבועה ונבילה הלא כבר חדית לן הצל"ח בביצה (דף ד.) דליכא בה משום לתא דמין במינו דס"ס הוי מין בשא"מ מחמת איסור השני. ורק מכח טעם דרש"י ל"ב בכה"ג. וא"כ בנדר דל"ש טעם דרש"י ובמקום דהוי עלי' עוד איסור אחר ממ"נ בטל. אי לטעם הר"ן הא הוי מין בשא"מ מחמת איסור השני ולדעת רש"י הא הוי כמו אכלה כולה. ואי דהשאלה יהי' על הנשאר הא בהנשאר שוב אין מצוה בהשאלה ולא הוי דבר שיל"מ. וממ"נ הכל בטל

ו) דעת הרמב"ן דנכרי שהביא דורן היינו טעמא דאסור אם יש במחובר אף דהוי ספיקא דרבנן שמא הביא מהתלוש משום דהוי דבר שיל"מ. והקשה עליו הגאון רע"א בדו"ח דהא ר"פ הוא מרא דהאי שמעתתא דנכרי שהביא דורן ואיהו הא לא ס"ל דספקא דרבנן אסור בדבר שיל"מ מדלא משני בביצה (דף צ) כרב אשי ונשאר בצ"ע

ולחומר הנושא נראה לי דהנה המרדכי הקשה בהאי דמנחות (דף סח) דאיתא שם דר"פ ורב הונא ברי' דר' יהושע אכלו חדש בשיתסר נגהי שיבסר דקסברו חדש בזמן הזה דרבנן והוי ספיקא דרבנן ולקולא והא הוי ספקא דרבנן בדבר שיל"מ. ומה שתי' שם דחוזר לאיסורו בשנה הבאה תמה עליו הפר"ח ביו"ד (סי' ק"ב) סק"א דזה לא חשוב חוזר לאיסורו דתבואה זו הא שוב לא תאסר. ונשאר רק תי' השני משום דהוי ספק בקביעא דירחא ואנן הא לא מספקא לן ולהכי אזלינן לקולא עיי"ש ועיין צל"ח ריש ביצה

עכ"פ חזינן דר"פ סבר דהיכי דהספק היא בקביעא דירחא. אזלינן לקולא אפי' בדבר שיש לו מתירין. וא"כ י"ל דבעיקר הדין דבדבר שיל"מ אמרינן ספיקא דרבנן לחומרא גם ר"פ מודה ומה דלא מוקי בביצה כרב אשי דספיקא אסורא משום דהוי דבר שיל"מ היינו משום דבברייתא סתמא קתני וספיקא אסורא ומשמע אפי' ביו"ט. שני. ונהי דזה ל"ק אמאי ודאי אסורא אפי' ביו"ט שני כדמוכח מביצה הנ"ל דמיירי אפי' ביו"ט שני ועיין בשעה"מ ה' יו"ט שכ' ליישב בזה דברי רבינו שמחה עיי"ש משום די"ל דחכמים עשו חיזוק כדי שלא לזלזל ביו"ט אבל עכ"פ ספיקא אמאי אסור הא הוי ס"ס והתם בחדש אפי' בספק א' מקילין אפילו בדבר שיש לו מתירין ומש"ה מוקי לה בספק טריפה אבל בעיקר הדין דרב אשי דבדבר שיש לו מתירין לא אמרינן ספקא דרבנן לקולא גם ר"פ מודה. וכן משמע מהמרדכי דאל"כ מה מקשה. ובאמת תמה הצל"ח מה הקשה המרדכי ואטו גברא אגברא קרמינן. ואמנם לדברי הרמב"ן הנ"ל יש לומר דקו' המרדכי מכח ההוא דינא דר"פ דנכרי שהביא דורן דע"כ ס"ל דין דבר שיל"מ בספק. ותדע לך דאל"כ יקשה לר"פ קו' התוס' בביצה (דף יא) דאמאי לבטל. ומה שתי' דבע"ח חשיבו יקשה לשיטת הפרישה שהבאתי לעיל דאין איסור קביע בטל. וע"כ דהוי דבר שיל"מ ומוכח דלכ"ע אמרינן דדבר שיל"מ ספקא לחומרא ואכמ"ל יותר: