זרע אברהם סו

האברך וכו' מו"ה יצחק מאיר נ"י לדעת הטו"ז שם דאפילו שלא ידע מי שנתבטל בשבילו אסור א"כ בבבא דמה שעשה עשוי דמיירי בעירב עם רוב פירות של בעה"ב יהי' אסור ולהנ"ל לענין ביטול דינו כשאר אדם ולא חשוב מזיד ואכמ"ל

ד) עיין חולין (דף מא) בחצי קנה פגום. והקשה בכו"פ (סי' כא) דלרב אדא בר אהבה דס"ל בחולין (דף כח) דושט ולא קנה וס"ל בע"ז (דף נד) דאדם אוסר דבר שאינו שלו. במאי מוקים לה דלדידי' לא מתוקמא בחצי קנה פגום דהא ס"ל ושט ולא קנה עיי"ש

ונראה דבכו"פ (סי' ד) תמה דמה מקשה הש"ס מהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דאי אמרת כיון דשחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא לחייב דמחתך בעפר בעלמא היא דהא יש לאוקמא בשוחט להר דהעובדה בסייף ולא נאסרה. וכן הקשה בהגהות הגאון רע"א בלקוטים

אך נראה דיש להקשות לרב דס"ל בשבת (דף עה) דשוחט חייב משום צובע ואמר שם דאף משום צובע וא"כ אמאי לא תני ד' דשוחט בשבת לבד חייב שתיים משום נטילת נשמה ומשום צובע. וצ"ל הא מבואר שם דאמר רב צובע במאי ניחא לי' כי היכי דליתווס בית השחיטה דמא ולייתי אינשי ולזבני' מיני' וא"כ הכא דאסור בהנאה אינו חייב משום צובע

ולפ"ז הא ר"ה תלמיד רב *) ובכל דוכתי פריך מרב על ר"ה ועיין בסנהדרין (דף ו) וא"כ אי אפשר לאוקמא בשוחט להר דאינו נאסר דא"כ יקשה אמאי לא חשוב שחייב ד' אף משום צובע כיון דלא נאסר בהנאה משום ע"ז

ומיושב ממילא קו' הכו"פ הנ"ל מרב אדא בר אהבה די"ל דמוקי לה בשוחט להר דאינו נאסרה בהנאה וא"כ לק"מ דמחתך בעפר היא. ואי דלא תני ד' י"ל דס"ל כשמואל דשוחט חייב רק משום נטילת נשמה ומיושב היטב

ה) ובעיקר קו' הכו"פ הנ"ל דלוקמא בשחט להר דהעובדה בסייף ואינו נאסר יש לתרץ עוד דהנה יש להקשות למה דמוקי לה בחצי קנה פגום א"כ הוי מום ומצאתי קו' זו בלקוטי הגאון רע"א וניחא לי' דהא אין תמות וזכרות בעופות ועיין חולין (דף כג) עיי"ש וא"כ ניחא דליכא למוקמא בשחט להר דא"כ למה נקט חטאת ליתני זבח עיין בגמ' ואכמ"ל יותר ודו"ק

ו) ואגב אכתוב במה שהקשו התוס' בפסחים (דף ע"ג) דאמאי לא אמר דתיקן להוציא מידי נבילה וכמו דאמר גבי השוחט ונמצא טריפה בסתר עיי"ש ונראה פשוט דל"ש תיקן להוציא מידי נבילה דהא גם בלא שחט כלל לא היתה נבילה ורק למ"ש רש"י בחולין (דף כ) דכל שוחט מכי שחיט פורתא אם לא גמור הוי נבילה וא"כ בסוף השחיטה הוא מתקן וא"כ בשוחט חטאת בשבת למאי דמוקי לה בחצי קנה פגום ובמשהו בעלמא גמור השחיטה ל"ש תיקון להוציא מידי נבילה

ונראה הא דמדמה שחיטה לטבילה לענין כוונה עיין חולין (דף לא) היינו כמו דבטבילה צריך כוונה להסיר הטומאה מעליו כן בשחיטה מכי שחט פורתא הוי נבילה אם לא גמר ולכך צריך כוונה בגמר השחיטה ובפרט למ"ד אין לשחיטה אלא בסוף נראה דא"צ כוונה רק בגמר וגם דרך סכין לנועצה בכותל ולא שחיט רק סימן אחד ואח"כ גמר שחיטתו עד שלא שהה שיעור שהי' כשר ולפ"ז בעוף בחצי קנה פגום י"ל דא"צ כוונה דלא דמי לטבילה ואכמ"ל

ז) ועיין בכתובות (דף לד) כיון דשחט בה סימן אחד אסרה עיי"ש ועיין בפתח הבית שהעיר דלמא ס"ל כמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו יעיי"ש ועיין בשער המשפט (סי' שנ) מ"ש בזה

ולענ"ד **) הא מבואר בתוס' שבת (דף נח) דאיסור הנאה חשוב כמו שינוי וחשוב שלו ושוב מצי לאסור וכעין זה בב"ק (דף סז) הגנב והגזלן הקדשן הקדש דמעיקרא חולין והשתא הקדש וכתבו שם הרשב"א והריטב"א אף דאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו דיאוש לא קני מ"מ כיון דאי חל ההקדש שוב הוי שלו ומהני הקדישו וה"נ דכוותי' ומה"ט נראה דאם גזל נר חנוכה שפיר יצא כיון דהשמן נאסר בהנאה שוב הוי שינוי מעשה וקני מטעם שינוי ועיין ברש"י ע"ז (דף נ"ב:) ד"ה דכתיב וכיון דנפיק לחולין וקנינהו בהפקרא והוי להו דידהו ומזה משמע דבשל הפקר אינו יכול לאסור וכן מבואר בהר"ש (פ"ז דכלאים משנה ה') הזורע כרמו בשביעית אינו נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואכמ"ל: דם סימן לט

א) עיין תוספות זבחים (דף מה.) שהקשו דלמאן דס"ל אין איסור חל על איסור למה לי קרא למעט דם מנותר ופיגול עיי"ש ובגליון הש"ס להגרע"א ז"ל הקשה דלשיטת התוס' בכמה דוכתי דדם שבשלו אינו עובר עליו צריך קרא להיכי דבשלו עיי"ש ובאמת דכן הוא בירושלמי פ"ה דיומא (הלכה ו) אמר ר' זעירא הקריש דם איכא ביניהון. מאן דאמר אין לך אלא כפרת נפש בלבד וזה הואיל ואין בו כפרה יש בי' מעילה עיין פני משה] מאן דאמר אין לך בו אלא כרת נפש בלבד וזה הואיל ויש בי' כרת אין בו מעילה. והיינו דר' זעירא לשיטתו דס"ל במנחות (דף כא.) דדם שבישלו אינו עובר עליו ומשמע מהירושלמי הזה דדוקא משום לאו דדם קדשים אינו עובר אם הקריש. (וכמבואר בפ"ק דכריתות (דף ד) דיש לאו מיוחד על דם קדשים] אבל מ"מ יש בי' כרת. ושפיר