זרע אברהם סג

בקדם מומין להקדישן וא"כ לא הוי אלא קדושת דמים עיי"ש. ויש לתמוה עליו הא בגיטין (דף נה.) אמרינן ותני עלה בחוץ ענוש כרת מבואר דאיירי בקדושת הגוף דאי לא כן לא שייך כרת. ועוד אי מיירי בקדושת דמים א"כ לחייב ג"כ משום מכירה וכמ"ש התוס' בב"ק (דף עט.) ד"ה גנב והוא מפורש בברייתא שם גנב והקדיש משלם ד' וה'

ד) ואגב אכתוב דבירושלמי פ' מרובה (הלכה ) בהא דמבעי' שם אי פדיון הוי כלקוח דקובע למעשר ומותיב ר"ל מגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר. ואי הקדיש כמכירה לחייב משום ההקדש. וקשה לי טובא הא ר"ל בעצמו מוקי לה בב"ק שם שהקדישו בעלים ביד גנב. א"כ הגנב לא הקדיש וצ"ע

ה) עיין תוספות כתובות (דף נט:) ריש העמוד ד"ה שדה שתמהו דמשמע מהכא שאינו יכול להקדיש שדה הממושכן ובב"מ (דף עג:) אמרינן רב מרי בר רחל משכן לי' נכרי ביתא אזיל נכרי זבני' לרבא וכו' הרי דיכול למכור ביתא הממושכן עיי"ש ויש להעיר הא קיי"ל דישראל מנכרי לא קנה משכון שוב מצאתי בהפלאה שהעיר כן. ותי' דהטעם דלא קנה משכון משום דעיקר קרא מיירי שלא בשעת הלואה דליכא דהוי מלוה ואף אי מלוה קונה מ"מ הפקעת הלואה מותר וליכא במה לקנות משא"כ בקרקע עיי"ש

ובזה י"ל בהא דעבודה זרה (דף עה:) איבעיא להו משכנתא מאי אמר מר בר רב אשי אבא משכין לי' נכרי כסא דכספא ואיטבלה ושתי בה ולא ידענא אי משום דסבר משכנא כובינא דמיא וכו' עיי"ש ולכאורה הא ישראל מעכו"ם לא קנה משכון. ולהנ"ל הדבר מבואר דהא התוס' בב"מ (דף מח) מסופקין אי סבר רב אשי מעות קונות או משיכה קונה ושפיר גם מר בר רב אשי מסופק אי נימא מעות קונות אז אינו קונה משא"כ אי משיכה י"ל דמשכנתא כזביני דלפ"ז גם ישראל מעכו"ם קנה משכון

ויש לעיין מהא דע"ז (דף נג) בצורף ישראל פליגי וא"כ איך אמרי' במתניתין משכנה רבי אומר ביטל *) הא ישראל מעכו"ם לא קני משכון ויש לומר דמזה ראי' למ"ש התוס' שם (עב) ד"ה דאי דמיירי שנשתקעה ויש לפלפל בזה הא בכה"ג דליכא מעות לכ"ע משיכה קונה וכמ"ש התוס' בע"ז (דף עא) ואכמ"ל

ו) ובעיקר קו' התוס' הנ"ל יש לומר דמשכון חשוב דבר שאינו ברשותו כמ"ש רש"י בפסחים (דף לא) דאפילו לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ אין בידו של הלוה להקדיש ועיין בקצות החושן (סי' קיז). וא"כ הא דעת הרשב"א דאף דאין יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ יכול למכור. וא"כ נהי דלא מצי לאקדושי שדה ובית הממושכנין מ"מ יכול למכור ושפיר מכר האי נכרי ביתא לרבא. אך יש להעיר דא"כ למה אמרינן בפסחים שם דכל היכי דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ והא עכ"פ יהני המכירה

אמנם יש לתרץ קו' התוס' למ"ש הריב"ש (סי' שכח) דקודם מתן תורה הי' הדין דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וא"כ ה"ה דנכרי מקנה דבר שלא בא לעולם **) ושפיר מהני המכירה של העכו"ם אף דהוי אינו ברשותו [ועפי"ז יש לומר בהא דישראל אמרו נעשה ונשמע הא הוי מחייב עצמו בדבר שאין לו קצבה. ולהנ"ל י"ל דקודם מ"ת דמחייב בדבר שלא בא לעולם ה"ה דבר שאין לו קצבה וכמ"ש בעה"ת הובא באחרונים] כנ"ל משא"כ ישראל שפיר א"י להקדיש ולמכור שדה ובית הממושכנין דהוי אינו ברשותו ואכמ"ל

ז) ובנדרים (דף טו) והא משתעבד לה מדאורייתא דכתיב שארה וגו' לה והקשה הר"ן הא קיי"ל דקונמות מפקיע מידי שיעבוד עיי"ש

ונראה כמ"ש הגאון רע"א בדו"ח דדווקא בשיעבוד דרבנן דמטלטלי לא משתעבדו אלא מדרבנן וגם אי הקנה לו בקנין אגב קרקע זה ג"כ רק מדרבנן