זרע אברהם סא

דווקא כגון הדס ולולב וכסוי הדם וכן בקדשים משא"כ בשור חולין דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימו ואינו מיוחד דווקא לקרבן לא שייך דחוי. ועיין בפרי מגדים או"ח (סי' תקפ"ו) דדן בנרות שהדליקו לפני עבודה זרה וכיבן אח"כ דאסורין אח"כ לבית הכנסת משום דנדחו ולפי הנ"ל הא נרות אינם מיוחדים *) דווקא למצוה

ד) כתב הרמב"ם פ"ח מה' לולב (הלכה) הי' ענביו מרובים מעליו כו' עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר. עיי"ש וכבר הקשה עליו הכ"מ דלמה לי אחד אחד כיון דלקטן לאכילה אפילו כמה ביחד נמי יעיי"ש וכבר ראיתי בספר ערוך לנר שחידש כיון דכל הטעם דאסור למעט משום דמתקן ולכך אין תיקון רק בענב אחד למשל אם יש לההדס ששים ענבים וחמשים עלים. גם כי מלקט תשעה ענבים אכתי אין כאן תיקון דהא אכתי יש אחד יותר מעליו ועל דרך זה יישב דברי הרמב"ם האלו יעיי"ש

ולפענ"ד דדבר זה תליא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בשבת (דף צד:) גבי תולש סימני טומאה וכו' איתמר אחת משתים חייב אחת משלש רב נחמן אמר חייב רב ששת אמר פטור רב נחמן אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה רב ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה ועיין בתוס' שם בד"ה אהני וכו' [ובשו"ת תרומת הדשן (סי' מח) עיי"ש] דבאחת מארבע כ"ע מודים דפטור יעיי"ש

הרי לך דאינו פשוט כ"כ דבלקט לאכילה שלא יאסר עד הענבה האחרונה. דגם אי נשתייר ב' ולקט א' אסור דאהני מעשיו דאי משתקלא האחרונה הרי אזלא לה הפסול. וכמו דבשבת חייב כה"ג ה"נ ביו"ט אסור ולוקה דאהני מעשיו לרב נחמן כנ"ל

ולכן נראה למה דאמרו בירושלמי פ"א דמעשרות (הלכה ב) וכל השחורין כגון ענבי ההדס וענבי סנה משינקידו כו' משיעשו נקודות נקודות שחורות עיי"ש

ובמנחות (דף כז.) ד' מינים שבלולב שנים מהם עושין פירות ופירש"י אתרוג ותמרים והרי גם ההדס עושה פירות דהא מחייב במעשרות

ולפ"ז אם נימא דהרמב"ם איירי בדאשחר ביו"ט וא"כ הא לא נגמר למעשר עד יום טוב ואין מעשרין ביו"ט. ולכן השכיל הרמב"ם וכ' במתק לשונו שלקטן אחד אחד לאכילה ומבואר כמה פעמים במעשרות גבי תאינה שעומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל עיי"ש. והובא בביצה (דף לד) ובבא מציעא (דף פט) הרי דאחת אחת הוי אכילת עראי ובכה"ג שפיר יכול לאכול בלי מעשר אך דלפ"ז צריך לומר דאשחור בערב יו"ט דאי ביו"ט כיון דנגמר מלאכתו ביו"ט מותר לעשר כמבואר בביצה (דף י"ג) ושם (דף לד) וכמו עיסה שנילושה בי"ט ואכ

" והנה שמעתי אומרים בשם גדול אחד שלא רצה לצאת בלול בין הגדילין במדינתינו לפי שאינם עושין פירות ובקרא כתיב כפת תמרים אמנם המעיין ברשב"ם ב"ב (דף סט) ד"ה הוצין וציצין שכ' גם הם מיני דקלים וכדאמרינן ציני הר הברזל כשירות. ויש מפורשים שאין אלו טוענין פירות עכ"ל הרי דציני הר הברזל אינן טוענין פירות ומ"מ כשרות ללולב ואכמ"ל

ה) ואגב אכתוב בהא דאמרינן בעירכין (דף ג) הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים וכו' כהנים איצטרכא לי' סד"א הואיל וכתיב תשבו כעין תדורו וכו' עיי"ש ולמה לא אמרו סד"א הואיל ולחם הפנים אוכלין חוץ לסוכה דהא אינו נאכל אלא בעזרה ובודאי דלא הי' סוכה ובפרט למה דאיתא בילקוט על קרא דלא תטע לך אשירה וגו' אפילו סוכה וכו' והוי אמינא דאישתרי אכילת חוץ לסוכה לגבייהו **) וצ"ע

ו) והנה בהא דקיי"ל דכל שבידו לא הוי דחוי ועיין בזבחים (דף לד) נראה לי דזה דווקא היכי דנראה ונדחה אבל היכי דהי' דחוי מעיקרא נהי דבכל דוכתי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה מ"מ לענין בידו עדיף טפי נראה ונדחה כיון דבידו הרי לא נדחה מעולם וכעין זה כתבו התוס' בנדה (דף כב' א"נ התם איירי בלחים ונתייבשו כו' כיון שיכולין לחזור כמו שהי' טמאין יעיי"ש

ובזה י"ל בבבא קמא (דף צד) גזז ראשון ראשון וצבעו מצטרף ואמרינן שם דשאני צבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון ולכאורה מה בכך שיכול להעבירו הא מ"מ נדחה ואינו חוזר ונראה אם נימא דיש דחוי אצל מצות אך הא בידו להעבירו וכל שבידו לא הוי דחוי. אך לפי הנ"ל דהיכי דלא הי' ראוי מעיקרא אף שבידו אינו מועיל והכא הא הוי דחוי מעיקרא כיון שמיד שגזז צבעו. וי"ל דמש"ה נקט גזז ראשון ראשון לא מבעיא אם צבעו לאחר גזיזת כולן דחייב ליתנו לכהן כיון שבידו להעבירו וכל שבידו לא הוי דחוי אלא אף דגזז ראשון ראשון ובכה"ג לא מהני בידו כנ"ל מ"מ אין דחוי אצל מצות אך באמת נראה כיון דיכול להעבירו ושוב לא הוי קנין דשינוי החוזר לברייתו היא וממילא שוב לא נדחה ופשוט

ז) ואגב אכתוב מה שהעיר הגאון מליסא בהא דר"ה (דף כח) דשופר של עולה אם תקע יצא דנפיק בחולין ע"י המעילה. דלמה לא נימא דחוי כיון דלכתחילה אסור לתקוע וכמו נקטם ראשו בערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט יעיי"ש ובאמת הא כתבו התוס' בסוכה (דף לב) דאין לנו לחושבו דחוי מחמת שאינו שלו וה"נ במעילה דהוי גררא דגזל וכמבואר במס' ב"ב (דף ) חמור גזל הדיוט משל גבוה ומלבד זה הא גם במקדש הי' תוקעין וכמבואר במשנה שופר מאריך וחצוצרות מקצרות