זרע אברהם נט

דבעלמא לא הוי ממון מ"מ בעדים זוממים חייבים דהרי חזינן דחייב להו התורה ע"י גרמתם דהא לא הפסידו עדיין כלום לא כן בעלמא] אבל יקשה על הרמב"ם דפוסק דבגורם פטורין ולמה בעד מיתה חייב

ודאתאן עלה י"ל דלר"פ בלא"ה ניחא דהא כל הנשבעין ונוטלין דעת הרי"ף ז"ל דאם תפסו אין נזקקין להם וא"כ מהני תפיסה והפסידו לענין תפיסה וכמו דס"ל לר"פ במשחק בקוביא

ולעיקר הקושיא י"ל דהא קיי"ל דאין אדם פורע תוך זמנו. וא"כ למה צריכה אלמנה לישבע כשנפרעת מיתומים. וצ"ל משום דשעת מיתה הוי זמנו כמ"ש הפוסקים ז"ל וזה דווקא היכי שמת הכא אבל לא שהלך למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך דכה"ג הוי תוך זמנו ואין אדם פורע תוך זמנו וא"כ אינה צריכה לשבע בכה"ג ומיושב קו' הנ"ל (שוב הראה לי מופלג אחד דבשו"ת נוב"י מהד"ת חו"מ (סי' יח) מבואר כן ובשער המשפט (סי' קח) מפלפל בזה ונהנתי] אמנם לר"פ צריכין לתרץ כנ"ל דהא הוא סבר דאדם פורע תוך זמנו ואף דלא חייש לצררי כמבואר בב"ב (דף קעד) מ"מ בלא"ה חיישינן לפרעון ויש לפקפק עיין בחדושי רע"א כתובות (דף פז) ובתוס' ב"ב (דף קנח) דטפי חיישינן בהלך למדינת הים ואכמ"ל

ב) והנה יש להעיר דבירושלמי פרק שבועות הדיינים הלכה ו) ובתורת כהנים דאם תבעו הדלקת גדישו בשבת או אמר לו אביו חבלת בי פטור דאין בו כפירת ממון דקים לי' בדרבה מיני'. א"כ למה לא הביא זה המשנה דנקטה דווקא תביעה של קנס דפטור משום שאין בו כפירת ממון ה"נ כנ"ל

ונראה דהא קיי"ל דקים לי' בדרבה מיני' מחייבת לצאת ידי שמים ואף היכי דעבדינן החומרא דלא מהני תפיסה מ"מ חייב לצאת ידי שמים וכמ"ש הנתיבות (סי' כח) וכן משמע מהא דלקמן (דף לז) הזיד בשבועות הפקדון והתרו בו מהו פי' אי לוקה ומביא קרבן ואמאי לא אמרינן קים לי' בדרבה מיני' *) ובע"כ כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל) דבכפרה ל"ש קים לי' בדרבה מיני' והטעם דהא חייבי חטאות אין ממשכנין אותן אלא אם רוצה בעצמו אמרינן לי' זיל שלים והא הכא עבדינן החומרא ובע"כ דסכ"ס חייב לצאת ידי שמים וא"כ איכא כפירת ממון והתורת כהנים והירושלמי אפשר דקאי לר"נ בן הקנה ולדידי' כ' הצל"ח דפטור אפילו מלצאת ידי שמים. ויותר נראה דהא הקשה הש"ש שמעתתא ז' פ"ג דהא הפסידו לענין תפיסה כמו דמשחק בקוביא חייב לר"פ כמ"ש הרשב"א וא"כ אמאי בשבת פטורים וצ"ל הא במזיד דעבדינן החומרא לא מהני תפיסה וא"כ בשבועות הפקדון דמיירי בשוגג דבמזיד הא קיי"ל הכופר במלוה שיש עליו פטור וא"כ הא מהני תפיסה וחשוב כפירת ממון

אך יקשה בהא דמבעיא לן במשביע עדי קנס ובמשנה למלך תמה הא היכי דאין מחייב עצמו בכלום לכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. וצ"ל כמ"ש השעה"מ בה' עבדים דפלגא נזקא הא מהני תפיסה. וא"כ הא הפסידו לענין תפיסה וי"ל ואכמ"ל

ג) שבועות (דף מז) דעבד כרב ושמואל עבד והקשו בתוספות דהא משמע בכל מקום דקיי"ל דהלכתא כרבי אבא דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וא"כ אמאי אמרינן דעבד כרב ושמואל עביד עיי"ש וראיתי בספר מחנה לוי שתי' דלכאורה י"ל דטעם דאין אדם מוריש שבועה לבניו לא משום דאינם יכולין לשבע אותה שבועה שהי' נשבע אביהם אלא משום שאין זה אלא גורם לממון ואינו יכול להורישו לבניו ורק דשמואל לשיטתו דסובר בב"ק (דף קה) דמשביע עד אחד חייב וא"כ סובר גורם לממון כממון אבל לדידן שפיר י"ל משום שאין זה אלא גורם לממון עיי"ש

ויש לעיין א"כ מה קאמר ר"פ לקמן (דף ) הפוגם שטרו ומת יורשין נשבעין שבועת היורשין ונוטלין והא לא הוי אלא גורם לממון. ואף דר"פ י"ל דלשיטתו אזיל דס"ל בשבועות (דף לג) דמשחק בקוביא חייב. ומבואר בחדושי הרשב"א הטעם משום דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן והפסידו אותו לענין תפיסה עיי"ש ובארתי הטעם משום דאף דתפיסה הוי רק גורם לממון דאינו ודאי שיתפס מ"מ י"ל דר"פ סובר דגורם לממון כממון דמי. מעתה לר"פ שפיר י"ל דנשבעין שבועת היורשין ובזה י"ל מה דר"א אמר סתם רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני ור"פ מפרש רבותינו שבבבל רב ושמואל. והיינו משום דר"פ לשיטתו דסובר גורם לממון כממון ומוכח לדידי' שפיר דרב ושמואל לית להו דר"א לא כן ר"א לשיטתו בב"ק שם דגורם לממון לאו כממון אין הוכחה

] אמנם כן יקשה למה פסקינן כר"פ הא לדידן גורם לממון לאו כממון דמי והנה הא אין להקשות דהיכי משכחת לה שיתומים יגבו הא צריך שבועה דלא פרעתיך. די"ל כיון דאי לא טעין לא טענינן לי' וכמבואר שם (דף מא) וא"כ עדיין לא נתחייב שבועה. אבל בפוגם אפילו לא טעין טענינן לי' וכמו דאמרינן שם לר"פ גופא

ויש להעיר עוד אם נימא דאנן פסקינן כרב ושמואל משום דגורם לממון לאו כממון א"כ מה פריך מיורשין מזכירין כתובתה וכן מכמה ברייתות ואמאי לא משני דאתיא כמ"ד דגורם לממון כממון דמי

ד) ועיין בכתובות (דף פה) דמשמע התם דלר"פ מהני תפיסה לאחר מיתה עיי"ש ולפי הנ"ל י"ל דהיינו טעמא דלא מהני תפיסה לאחר מיתה משום דיורשין צריכין שבועה וזה לא הוי אלא גורם לממון וכמ"ש רש"י בשבועות (דף לב) ור"פ הא סובר דגורם לממון כממון דמי כנ"ל ע"כ שפיר מהני תפיסה כנ"ל ובזה נראה לפרש הירושלמי הגע עצמך שפטרה מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה והיינו דהירושלמי לשיטתו בב"ק פ' הגוזל הלכה) ) דמטלטלין מיני' גופא אינו אלא מדרבנן] והיינו דהא באמת אם פטרה משבועה א"כ כמו דאין לה אלא גורם לממון אם תתפוס כמו כן אין להם זכי' אלא לאחר שיזכו [וכה"ג כתבו האחרונים דהא דפריך בב"מ (דף ז) ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן והיינו דכמו דאין לו לכהן אלא גורם לממון אם יתפוס הא כמו כן אין להם לבעלים אלא גורם לממון אם יפול בו מום] וע"ז תי' דזה תורה והיינו