זרע אברהם נז

וגם זה ליתא דכיון דמשכחת לה בהיתר והיינו לדבר מצוה כמ"ש שם ועיין בקצות החושן (סי' קפ"ח) ומלבד זה הא משכחת לה שהי' שוגג דל"ש אין שליח לד"ע כמ"ש התוס' ב"ק (דף עט). ומנ"ל דגם בעבירה מהני שליחות ושאני מעילה דע"כ גזירת הכ' דגם בעבירה חל השליחות. ועיקר קושיותם כיון דתני סתם דמהני משמע אפילו היכי שעבר על העשה ובכה"ג נימא אין שליח לד"ע

ומה שהקשה הגאון רע"א דנימא אי עביד לא מהני *) יש ליישב לפי דברי התוס' בתמורה דאתקיש גירושין למיתה דמהני אפילו באיסור. א"כ שוב גמרינן לה לה מאשה דאפילו בשחרור מהני באיסור. כמו דמהני באשה אם גירשה בעבירה ורק דהתם עכ"פ צריך להחזירה עיין קצות החושן (סי' רח) אבל בעבד לא שייך זה ואכמ"ל

ג) בקידושין (דף ח) בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ופריך וכו' ואי דלית בהו שוה פרוטה מה איריא תבואה וכלים וכו' עיי"ש ומבואר מזה דעבד נקנה בפרוטה וקשה לי הא מבואר לקמן (דף יא) דאין אמה העברי' נקנית בפחות מדינר כדי שיוכל לקיים בה מצות גרעון ומסתמא דה"ה בעבד עברי וקשה מהכא ומצאתי אח"כ במקנה שהעיר בזה

אך י"ל הא הקשו האחרונים במה דאמרינן שם מפרוטה מי מגרעה הא קיי"ל דגם בפחות משוה פרוטה אסור לגזול א"כ אם תצא תהי' **) צריכה להחזיר לו החצי פרוטה עיי"ש וצ"ל הא קיי"ל דעבד עברי גופו קנוי וה"ה אמה העברי' וכמ"ש התוס' בקדושין (דף יט) ד"ה במלוה וכו' וא"כ אם תצא הא צריכה קנין ואין קונה את עצמה בפחות משו"פ ושפיר פריך הש"ס מפרוטה מי מגרעה דבמה תקנה עצמה

אמנם בעכו"ם דקיי"ל דאין קונה לישראל כי אם למעשה ידיו שוב אף בפחות מפרוטה יכול לגרוע דא"צ קנין רק לפרוע חוב. ומיושב לנכון

שוב ראיתי דבלא"ה לק"מ דהא מה דאמרינן דכל היכי דלא חזי לגרעון לא חזו לזבוני היינו משום דמקיים בזה מצות עשה דגרעון. והיינו שאינו חושב לו המותר משום שכר המתנת מעותיו וכמו שביאר המזרחי ובחינוך (מצוה מד) עיי"ש [ועיין ברי"ט אלגאזי סופ"ק דבכורות שהביא בשם ספר תוספות חיצוניות דפדי' אינו מצוה והיינו דמדמה לה לטריפה דדעת הראב"ד דאינו מצוה כי אם קנס דהא הוי אפילו בע"כ עיי"ש] וזה לא שייך בעכו"ם דלאו בני מעביד מצוה נינהו וי"ל דבאמת צריכה לשלם לו אף שכר המתנת מעותיו. ועיין מנחת חינוך שם שכ' באמת דמה"ט סגי בע"ע בפרוטה עיי"ש והוא כדברינו הנ"ל. וא"כ לק"מ קו' הנ"ל בפשיטות ואכמ"ל

עכ"פ הרווחנו בזה ליישב דברי התוס' שם (דף י"ד) שהקשו דלמה צריך קרא דוהפדה גבי אמה העברי' ת"ל הא אתקיש עברי' לעברי ועברי מנמכר לנכרי דכתיב מכסף מקנתו ותי' דנ"מ לגרעון כסף ודבריהם אין להם באור עיין במוהרש"א שם ובמנחת חינוך שם

אמנם למה שכתבנו מיושב דאי ילפי' מנכרי הוי אמינא דסגי בפרוטה כמו בנכרי ובאמת בעברי' בעי דינר כנ"ל ולכך צריך קרא מיוחד ולא ילפינן לה מכסף מקנתו ומהיקשא דעברי' לעברי דאיירי בנמכר לנכרי ואכמ"ל

ד) עיין גיטין (דף יט) על יד של עבד ונותן לה את העבד וכ' הרבינו ירוחם דמיירי בכפות עיי"ש ותמוה דדווקא בהך דלקמן (דף כא) דמיירי שנתן לה גט ביד עבדו וכ' לה שטר מתנה עליו דפריך והא חצר מהלכת ע"ז משני דמיירי בכפות ודווקא התם שקנתה הגט מתורת חצר אבל הכא הא העבד עצמו הי' הגט ולא קנתה אותו מתורת חצר גם אמאי לא פי' גם על הך בבא דכתב גט על קרן של פרה

אך נראה דהא מבואר בקדושין (דף כב) תקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו ופריך וקראו לא והא תניא כיצד במשיכה קורא לה והיא באה וכו' ומשני בהמה אדעתא דמרה אזלא עבד אדעתא דידי' קאזיל עיי"ש

ולפ"ז ניחא דבריו דהא קיי"ל דטלי גיטך מעל גבי קרקע לא מהני דבעינן ונתן והיכי שיש סיוע מאחר לא חשוב ונתן. וא"כ עבד דאדעתא דידי' אזיל לגבה לא חשוב ונתן לכך פי' דמיירי בכפות והיא נטלה את העבד. משא"כ בקרן של פרה דבהמה אדעתא דמרה אזלה וא"כ שפיר חשוב נתינה גם אי אזלה לגבה וכמו דחשוב משיכה משא"כ בעבד הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע וכמו דל"ש משיכה וז"ב: גרדומי מצוה סימן לג

א) עיין בסוכה (דף לו) רב חנינא מטביל בי' [באתרוג] ונפיק בי' עיי"ש

ובתוס' שם (דף מו) הקשו האיך מטביל בי' הא הוקצה למצותו ואף למאן דס"ל הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים יוצא באחד ואכלו לאלתר מ"מ קודם שיצא בו פשיטא דאסור. עוד הקשו איך אכל קודם שבירך הא אמרינן אם התחיל מפסיק עיי"ש

והנה בלאו הכי יש לתמוה נהי דחסר כשר ביום טוב שני מ"מ משום הידור מצוה פשיטא דהי' לו להניח מלאוכלו עד אחר יום טוב. דהא קיי"ל הידור מצוה עד