זרע אברהם נו

א) בירושלמי פ"א דקדושין (הלכה ג) הילך כסף על מנת שתצא עבדך לחירות [כן צ"ל] אמר לי' יצא על מנת שתצא שדך להפקר לא יצאה וכו' זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהי' חרש אמר לי' איש הגע עצמך שהי' קטן אמר לי' דרכו להגדל וכן היא בתוס' כתובות (דף פג) ד"ה קנו מידו דבקנין לא מהני אם מפקיר אותו לכ"ע יעיי"ש

והנה לכאורה מכאן ראי' דהפקר מדעת חשוב דעת אחרת מקנה אותו דהא משמע דמחלק בין שדה לעבד דבשדה כה"ג לא מהני ובעבד מהני אף אם הוא חרש או קטן והיינו משום דדעת אחרת מקנה אותו וכמ"ש הפ"מ

אמנם י"ל דר"ז לשיטתו אזיל דס"ל בירושלמי פ"ב דקדושין (הלכה א) נעשה החנוני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל ואמרינן שם הי' הפועל חרש על דעתי' דר"ז חשש. וא"כ הכא נמי מה בכך שהעבד אינו בר שליחות מ"מ האדון נעשה שלוחו לזכות לעבד רק כלפי מה דאמר לו דבעינן שיזכה לבן דעת פריך לי' מחרש והשיב דמכל מקום איש הוא. והנה לא שאל לו משוטה היינו די"ל דכמו דשוטה אינה מתגרשת דבעינן משלחת ואינה חוזרת כמו כן עבד שוטה אינו משתחרר דילפינן לה לה מאשה [ועיין במכילתא פ' משפטים אין לי אלא שיכול להשתלח אינו יכול להשתלח מניין וכו' משמע דדווקא בשן ועין הדין כן ואכמ"ל]

אך נראה דכל מה דילפינן לה לה מאשה היא דווקא אם שיחררו בשטר אבל אם שיחררו בכסף לא בעינן דיני גיטין. וכה"ג איתא בירושלמי פ"ג דקדושין (הלכה א) הדא דאת אמר בקידשה בכסף אבל אם קידשה בשטר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין *) מה וכו'

ובזה ניחא דמהני משחרר חצי עבדו אף דאין לך משתלח וחוזר ומשתעבד יותר מזה ובגט לא מהני מגרש חצי אשה משום דבכסף מהני אף מה דלא מהני בגיטין ואף דאיכא למ"ד דאף בשטר מהני י"ל דהיינו בשני שותפין דמשותף זה שפיר משתלח חלקו ואינו חוזר אליו עוד כנ"ל ואכמ"ל

ב) במשנה דגיטין (דף יא) האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרר זה לעבדי וכו'. עיי"ש. **) והקשה בשו"ת הגאון רע"א (סי' קצד). הא קיי"ל בגיטין (דף לח) דהמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו. וא"כ הא אין שליח לד"ע דבשלמא לרבנן דסברו דזכות היא לעבד שיצא לחירות י"ל דהוי שליחו של העבד. אבל לר"מ דחוב הוא לו ע"כ דהוי שליחו של האדון ונימא דאין השליחות מהני כיון דהוי לד"ע. וכן הקשה בשו"ת נוב"י מהדו"ק אה"ע (סי' עו) עיי"ש

וראיתי בספר תפארת ישראל שכ' דנהפוך היא דלר"מ ליכא קושי' דהוי כמו עירוב ששלחו ביד עכו"ם דלא שייך אין שליח לד"ע דמעשה קוף בעלמא היא דעביד. וכו' עיי"ש. ובאמת הדין עם הגאון רע"א הנ"ל דהא קיי"ל דטלי גיטך מעל גבי קרקע דלא מהני. ומסתמא ה"ה בגט שחרור [ועיין בחדושי הגאון רע"א גיטין דף י"ג עיי"ש] מעתה אם נימא דאין שליח לד"ע ומעשה דידי' הוי כמו שאינו דמעשה קוף בעלמא היא א"כ העבד לא קיבל הגט מרבו. והוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע דל"מ בשחרר כבגט

והנה אין להקשות דלפ"ז דטלי גט שחרר מעל גבי קרקע לא מהני כמו בגטי נשים א"כ אמאי לא חשוב במשנה (דף ט.) דשוה גיטי נשים לשחרורי עבדים לענין טלי גיטך מעל גבי קרקע דלא מהני בשחרור כמו בגט. דהא לקמן מסקינן דמילתא דאיתא בקדושין לא קתני. וטלי קדושך מעל גבי קרקע הא לא מהני גם בקדושין כמו בגט ומש"ה לא קתני מעתה קו' הגאון חזקה דכיון דל"מ טלי גט שחרר מע"ג קרקע נימא אין שליח לד"ע והמעשה בטל כיון דבעינן בזה מעשה כנ"ל

ולכאורה עלה על לבי דיש להקשות אפילו לרבנן דס"ל דזכות היא לעבד שיצא לחירות. והיא די"ל דאין עבד רשאי לקבל גט שחרר מרבו דהא עובר על לפני עור וגו' דבודאי האשה מצטוית על לפני עור וה"ה עבד דכל מלתא שהאשה חייבת גם העבד חייב ועיין בתוס' ב"מ (דף י) דמשום לפני עור אמרינן ג"כ אשלד"ע. א"כ גם לרבנן קשה

אך הדרנא בי דהא מבואר בע"ז (דף ו) דלפני עור ליכא אלא היכי דקאי בתרי עברי דנהרא. וא"כ הא בידו של האדון לזרוק לו גט בע"כ. ואף דטלי גיטך ל"מ בידו לכופו לקבל ממנו גט. וא"כ דבידו של האדון ליתן לו גט שחרר גם אם לא ירצה ליכא לפני עור ול"ק לרבנן

ומ"מ אם נימא דגם באיסור דרבנן אין שליח לד"ע כמו שמסתפק המל"מ והביא ראי' מב"ק (דף נא) דגם באיסור דרבנן אשלד"ע. וא"כ למ"ש הטורי אבן בחגיגה דעכ"פ מדרבנן יש לפני עור גם היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא עיי"ש וא"כ גם לרבנן קשה כנ"ל

***) וראיתי בהגהות הגאון מהר"ש שתי' דכיון דגמרינן לה לה מאשה לכל מילי גמרינן. וכמו בגיטי נשים גלתה התורה דמהני שליחות ה"ה בשחרר וכמו לענין מעילה דיש שליח לד"ע מגזירת הכ' ה"נ מגז"ש דלה לה וגו' עיי"ש: