זרע אברהם נה

ההיא דהוי קרי לי' בר ארמאה אמר ריב"ל מי לא טביל לקרוי עיי"ש והקשה המוהרש"א דע"כ מיירי שאמו ישראלית היתה דאל"כ מה מהני מה שטבל לקריו הא הולד כמותה. וא"כ הא ריב"ל ס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולמה קרי לי' בר ארמאה. עיי"ש

אמנם אם נימא דצריך גירות עכ"פ א"ש מה דקרי לי' בר ארמאה נהי דהולד כשר אבל מ"מ הולד צריך גירות. וזה שאמר דמי לא טבל לקריו וחשוב גר כנ"ל

ובזה ניחא הא דקדושין (דף סט) ואם איתא דלכתחילה נושא ממזר לשפחה] ממזרת נמי תינסב לעבדא ומשני עבד אין לו חייס. וקשה דעכ"פ יקשה דתינסב לעכו"ם דבודאי אם בעבד מותרת [משום דקרא דלא יהי' קדש בישראל כשר כתיב ה"ה הלאו דלא תתחתן וגו'] ה"ה בעכו"ם דמה שנא ועיין בתוס' יבמות (דף טז:) ד"ה נכרי עיי"ש אמנם להנ"ל ניחא למ"ש בשו"ת חמדת שלמה (סי' ב) דדווקא מנכרי צריך גירות משא"כ עבד דאין לו חייס א"צ שחרור ומיישב בזה קו' המוהרש"א דדברי רש"י סותרים זה את זה למ"ש שם (דף עו) ועיי"ש שכ' דזה דעת הר"ן דנכרי הבא על בת ישראל הולד אסור בממזר והיינו כיון דצריך גירות ובגירותן לית להו חתנות ושוב הולד אזיל בתר דידה ואסור בממזר עיי"ש [ועיין ברש"י גיטין (דף מא.) ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לעז על בניו משמע דצריך שחרר וצ"ע ועיין בגליון הש"ס]

ובזה מיושב מה שהקשה הרי"ט אלגאזי (דף מז) ושער המלך מרש"י קדושין (דף ע:) ד"ה כל דאמר וכו' דמסתמא הורדוס לאו בנות ישראל נסיב והיינו דאל"כ הא הולד כשר דנכרי ועבד הבא וכו' והא מ"מ צריך גירות לשם יהדות ולהנ"ל בעבד מודה רש"י דא"צ

ולפ"ז שפיר אמר ממזרת נמי תינהב לעבדא ותהי' הולד כמותו. משא"כ לעכו"ם הא צריך גירות ושוב אין הבן מתייחס אחר אביו דאחר גירות הא פקע כח האב והולד ממזר כמותה ולא הועילה מידי משא"כ בעבד שפיר פריך דא"צ גירות כנ"ל

ואגב אכתוב מה שנסתפקו האחרונים ביבם שייבם את הממזרת אי הולד הוי ממזר דיש קדושין ואין עבירה עיי"ש ותמהני שלא הביאו דברי המוהרש"א בח"א ביבמות (דף עז) דמפורש בדבריו דהולד הולך אחר הפגום דמש"ה אמר הגואל פן אשחית את נחלתי דלא מפני האיסור דעשה דוחה ל"ת עיי"ש ומבואר דגם היכי דמותר מצד דחי' הולד הולך אחר הפגום אך יש לעיין דהא ביבום לא שרי אלא בהעראה וכידוע *) ואי אפשר להתעבר

ב) ואגב אכתוב בהא דהעיר בריט"א (דף ט) שהקשה דמה בעי בש"ס ריש תמורה אי קדשי עכו"ם עושין תמורה והא אמרינן שם כי קא מבעיא לי' היכי דהקדיש עכו"ם ונתכפר ישראל. וקשה הא דמהני מפריש קרבן בעד חבירו היא רק מטעם שליחות דהא קיי"ל דצריך דעת המתכפר וא"כ הא אין שליחות לעכו"ם. עיי"ש

ונראה דשם קאי אליבא דר"ש ולשיטתו דס"ל בקדושין (דף מא) דעכו"ם שתרם אין תרומתו תרומה עיי"ש וא"כ י"ל דמה דאמרינן דאין שליחות לעכו"ם מאתם גם אתם הנאמר בתרומ' היינו במלתא דליתא בדנפשי' כמו תרומה משא"כ בקרבנות דקיי"ל איש איש שנודרים נדרים ונדבות כישראל י"ל דלא שייך בזה אין שליחות לעכו"ם

ובזה מובן דברי התוס' כתובות (דף יא) דהקשו על מה דאמרינן שם גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד והקשו דהא אין שליחות לקטן ואין שליחות לעכו"ם וכתבו שם דמה"ת לא משכחת דהא אין שליחות להני רק מדרבנן דיש לו זכי' כמו בהאי דב"מ (דף עא) עיי"ש והקשה הפלאה הא בהדיא מבואר ביבמות (דף ס:) דגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום א' מותרת לכהונה ונפקא לי' מדכתיב וכל הטף בנשים החיו לכם והרי פנחס עמהם ומבואר דמשכחת לה גר קטן מה"ת עיי"ש

ולהנ"ל מהתם אין קושיא דשם מרא דהאי דינא היא ר"ש ור"ש לשיטתו דמלתא דאיתא בדנפשי' משוי שליח משא"כ לדידן ל"מ גר קטן מה"ת דאין שליחות לעכו"ם ודוק

ג) ובעיקר הקושיא נראה עוד לפ"מ דחדית לן בקצות החושן (סי' קצה) דקנין סודר שנותנין העדים כדי דהקונה יזכה לאו מטעם שליחות היא. דבודאי אי הי' הקונה נותן הסודר הי' מטעם שליחות אבל כיון דהעדים נותנים הסודר אינו מטעם שליחות אלא מדין עבד כנעני המבואר בקדושין (דף ו) אך דהתם לא בעי דעתא של עבד ובד"מ בעינן ואם זה רוצה קונה הקונה עיי"ש היטב

ולפ"ז נמי הכא כי שייך שליחות היינו היכי דהישראל צוהו לנכרי שיקדיש עבורו אז היא מתורת שליחות אבל הכא הא איהו לא קנה מעולם הבהמה זו אלא דהי' מחיוב בקרבן והוא פטר אותו וע"ז ל"ש שליחות ועיין בשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' שכא) מחלק ג"כ לענין מילי לא מומסרין לשליח בין היכי דמחיוב רק שלא הפריש דאז מהני שליחות כמו בתרומה עיי"ש וה"נ הכא ואכמ"ל

ד) ואכתוב מה שיש להעיר בפ' בא דכתיב וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. ואינו מובן לכאורה אם בא להזהיר על זכרים שנולדו לו לאחר גירותו פשיטא הא לא עדיף מישראל דמילת זכריו מעכבתו מפסח ואם הכוונה על הזכרים שנולדו בהיותו נכרי הא כי נתגייר לית להו חייס ואמאי מעכבתו מפסח

ונראה ביאורו למ"ש הרמב"ם פ"ט מעבדים דעכו"ם מוכר בניו ובנותיו שנאמר מהם תקנו עיי"ש ובכ"מ הרי דעכו"ם יש לו קנין הגוף בבניו ובנותיו דיכול למוכרם אף דישראל אין לו קנין בבנו אלא בבתו קטנה. וי"ל דמש"ה הדין בב"נ דבע"ח יכול לקח בניו לעבדים כדכתיב והנושה בא לקחת ילדנו לעבדים. ולפ"ז אף אם נתגייר נהי דפקע ממנו היחס מ"מ קנין ממונו לא נפקע והוי כמו מילת עבדיו דמעכבין את האדון מפסחו ולכן אמרה תורה המול לו כל זכר אף הזכרים שנולדו בהיותו עכו"ם ופשוט: