זרע אברהם נב

לגרש בעל כרחה ותמהו מהא דגיטין (דף יא) בשליחות בעל כרחה דבקידושין ליתא ובגירושין איתא הרי דמהני שליחות דע"כ בגט

ונראה פשוט דטעם דלא מהני תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים היכי דעשאו שליח הוא משום דאין שליח לדבר עבירה וכמ"ש הפנ"י. ומהאי טעמא חדית לן הקצוה"ח דהיכי דעשה שליח סתם והוא גירש בעל כרחה דמהני לפי הנ"ל. ולפי"ז י"ל ה"נ הכוונה היינו בשליחות בע"כ דהשליח גירשה בע"כ אבל הבעל לא צוה לזה ובזה לא שייך תופס לבעל חוב כנ"ל ואכמ"ל: גיד הנשה

א) עיין חולין (דף קא.) דהאוכל גיד הנשה של נבילה עיין אינו חייב אלא אחת. ומוקו לה כרבי יוסי הגלילי דס"ל איסור כולל. ויש להעיר דהא ביומא (דף לו:) בלאו דנבילה קמיפלגי עיי"ש ומבואר דלריה"ג ליכא לחיובי' משום נבילה דהוי לאו הנל"ע א"כ בלא"ה ליכא לחיובי' משום נבילה

אך הא בלאו הכי יקשה דריה"ג הא ס"ל בפסחים (דף כג:) דגיד הנשה אסור בהנאה. וא"כ למה בגיד הנשה של עולה מחייב תרתי משום דהוי מוסיף או חמור משום הנאה והא לרבי יוסי הגלילי גם גיד הנשה אסור בהנאה וליכא מוסיף וע"כ צ"ל דהכוונה דהאי תנא ס"ל כרבי יוסי הגלילי בזה ולא לענין איסור הנאה דגיד וא"כ ה"נ לענין לאו הנל"ע יש לומר הכי. ועיין שעה"מ בה' מ"א שכ' באמת דהכוונה דהאי תנא ס"ל כרבי יוסי הגלילי לענין כולל בחמור על קל ולא לענין איסור הנאה עיי"ש וא"ש קו' הנ"ל

ובפשיטות י"ל כיון דרבי יוסי הגלילי סובר דגיד הנשה אסור בהנאה וצ"ל הא דהוי חמור בעולה ושור הנסקל. היינו כמ"ש בטעם המלך שם דנבילה מטמא ועולה עכ"פ לוקה על הנאה וגם אפילו בשוה פרוטה באין בו כזית עיי"ש שהאריך. וא"כ לא הוי נל"ע דהא הטעם משום דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור וגו' וזה ל"ש לרבי יוסי הגלילי בגיד הנשה של נבילה כיון דגיד אסור בהנאה וז"פ

ב) ואגב אכתוב דבס' מנחה בלולה תמה דאמאי לא מוקי לה בחולין דהאי תנא דהאוכל גיד הנשה של נבילה דאינו חייב אלא אחת ומודים וכו' היינו רבי יהודה דהוא בר פלוגתי' דר"מ בכ"מ עיי"ש ושותא דידי' לא ידענא הא מבואר בחולין (דף ק.) דר"י אפי' חמור בעלמא אית לי' וכ"ש כולל. והאי תנא ל"ל כולל ואכמ"ל

הדרינן להנ"ל דלרבי יוסי הגלילי לא לקי אלאו דנבילה דכתיב לגר אשר וגו' ויש להעיר א"כ מנ"ל לר"א בפסחים (דף כא:) דכ"מ שנאמר לא תאכל וכו' דא' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע מדהדר קרא דלגר וכו' דלמא אהדרי' קרא למימר שיהי' לאו הנל"ע. וכ"ת דרבי אבוהו לא קאמר אליבא דרבי יוסי הגלילי א"כ מה פרכינן בפסחים מרבי יוסי הגלילי הא ר"א לא אמר לרבי יוסי הגלילי דרבי יוסי ע"כ דלא כר"א וצ"ע אם לא שנאמר דר"א לא ס"ל כר"י אלא כאביי ביומא שם דלרבי יוסי ג"כ לקי בנבילה ואכמ"ל

ג) ובעיקר הקו' י"ל בפשיטות דהא רבי יוסי הגלילי ס"ל כשהותרה נבילה הוא הותרה חלבה וגידה לא הותרה. הרי דגיד אינו בכלל לגר אשר וגו' דגיד אינו בכלל בשר. אמנם היא היא דממילא גיד אסור בהנאה ולא הוי ניתוק לעשה

ובזה נדחה מ"ש הצל"ח בפסחים (דף מז.) ליישב קו' התוס' שם דלחשב גיד הנשה של נבילה. ותי' די"ל דס"ל כריה"ג דאין לוקין על לאו דנבילה ולהנ"ל גיד לא הוי נל"ע. ובלא"ה הא חשוב בשר בחלב דאסור בהנאה ומה שהקשה הצל"ח שם דאמאי לא חשוב יום הכפורים יש ליישב בפשיטות הא רבי יוסי הגלילי סובר כרבי נחוניא בן הקנה כמבואר בפסחים (דף לב). וא"כ כרת פוטר ממלקות

ועיין אור חדש פסחים תמה לרבי יוסי הגלילי למה קרא דחלב נבילה וחלב טריפה וגו' דילפי' מזה דאמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב דלמה נ"מ הא ס"ס אינו לוקה על נבילה. עיי"ש וראיתי שתי' בס' ברית אברהם דנ"מ לענין שמאכילין אותו הקל. ותמוה דהא ס"ס חל לענין איסור וכמבואר ביבמות (דף לב) לקוברו וכו' וא"כ אף בלי גזה"כ דיבא איסור נבילה ויחול כו' ג"כ חל לענין איסור ופשוט

ד) הנה קיי"ל דאסורי הנאה אין בידו למוכרו דהנה מאיסורי הנאה. ובזה נראה ליישב שיטת הרמב"ם דספק בפ"ח מה' מ"א דגיד הנשה מותר בהנאה ותמהו דהא מבואר בפסחים (דף כב.) דלמ"ד אין בגידין בנו"ט גיד הנשה אסור בהנאה דקאמר מאן שמעית לי' דאמר אין בגידין בנו"ט ר"ש ולר"ש ה"נ דאסור. וא"כ לרמב"ם דפסק בזה כר"ש דאין בגידין בנו"ט למה גיד מותר בהנאה. ועיין כו"פ (סי' סה)

ונראה לפי הנ"ל דאיסורי הנאה לאו בני מכירה נינהו. וקשה לפ"ז א"כ מוכח דגיד מותר בהנאה דאל"כ היכי משכחת לה וטבחו או מכרו דהא אם מכרו חוץ לאחד ממאה שבו פטור וכמבואר בב"ק (דף עח) ואי גיד אסור בהנאה הרי לא מכר להגיד. ואיסור הנאה שלו מקרי רק דא"י למוכרו וא"כ הוי לי' שיור עיי"ש וכבר התעורר בזה בס' זית רענן

אך י"ל לפמ"ש הבית אפרים בהקדמתו דאיסור גיד אינו חל מחיים וא"כ שפיר מכור אף הגיד דהא מחיים אינו חל איסור הנאה כיון דלא חל לענין אכילה וכשיטת הרמב"ם בנקודה הנפלאה. ושפיר ס"ד דגיד אסור בהנאה

ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דלכאורה הא שפיר חל מחיים ואי דאסור משום אבר מה"ח הא קיי"ל דאכלו אע"פ שאין בו כזית חייב. ואבר מן החי בעי כזית *) ולא שייך בזה אין איסור חל על איסור. וצ"ל דהא ר"ש לשיטתו