זרע אברהם נא

ובזה יש לישב קו' התוס' בקדושין (דף סב:) בהא דפריך אלא מעתה האומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחררך וכו' ותמהו התוס' דלא משני נהי דבידו לשחררה אין בידו לקדשה וכמו דמשני בהא דהאומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך עיי"ש. ובאמת בירושלמי משני כן עיי"ש

ולהנ"ל מיושב דבאמת הא בידו לגרשה ע"מ שתתקדש לו אח"כ ואם לא תתקדש לו לא תהי' מגורשת ואמנם אי נימא דבע"כ ל"מ לתנאי אין זה בידו לגרשה דהא דחשבינן גבי גירושין בידו גרשה היינו משום דיכול לגרשה בע"כ ואמנם בתנאי אין זה בידו וזה ניחא גבי האומר לאשתו ושפיר אמר דאין בידו לקדשה נהי דבידו לגרשה דלגרשה על תנאי שתתקדש לו הא לא מהני כנ"ל ע"כ לא הוי בידו לקדשה עכשיו כלל. אבל באומר לשפחתו שפיר בידו לקדשה היינו לגרשה על תנאי שתתקדש לו אח"כ דבידו לגרשה בע"כ על תנאי זה ושפיר צריך לשנוי מעיקרא בהמה וכו' ודוק

ואגב אכתוב מה דקשה לי לשיטת רש"י גיטין (דף עז) דגט נקנה אגב קרקע. א"כ מה פריך בגיטין (דף כא) בהא דאמר רבא נתן לה גט ביד עבדו וכו' והא חצר מהלכת היא ומה קושיא *) דלמא מטעם אגב היא ואי דקיי"ל דאגב לא בעי צבורין וא"כ למה לי ביד עבדו ז"א למ"ש הקצות החושן (סי') ליישב קו' הרשב"א דלמה לי ההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא דהא אגב לא בעי צבורין ותי' למה דאמרינן בפ"ק דמציעא גט בידה ומשיחה ביד אינה מגורשת דהגם דהוי נתינה מ"מ כריתות לא מקרי לכן בעינן צבורין כדי שיהי' הגט בידו עיי"ש וא"כ ה"נ בעי ביד עבדו ועיין בשו"ת הגאון רע"א (סי' רכ"א) שכתב דמוכח מירושלמי דבעינן שיהי' כל הגט בידה ואפילו אם הגליון יוצא חוץ מידה לא מהני עיי"ש

י) עיין גיטין (דף י) דמחובר פסול בגט וראיתי בהריטב"א טב"א שהעלה דאם כתב גט על האילן שיבש פסול דאכתי חשוב מחובר עיי"ש

ויש לעיין מדברי הירושלמי פ"א דערלה (הלכה ג) אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור חזקי' שאל פחות מכאן כתלוש השתחוה לו אסרו כותבין עליו גיטי נשים. הרי דבא"י יכול לחיות חשוב כתלוש וה"נ ביבש

וע"ע שם בריטב"א שאם כתב גט על קרן הפרה שמתה ומשייר את הפרה דכשר דווקא בחי' של פרה מקרי מחוסר קציצה כיון שמשייר אצלו העיקר שיש לו חיות עיי"ש

הנה כן משמע בירושלמי פ"ב דגיטין (הלכה ג) על דעתי' דרבי יוסי הגלילי ידות האוכלין כאוכלין כו' כתבו על קרן הצבי גדדו וחתמו כו' הא אם חתמו ואח"כ גדדו לא פי' דמיירי בצבי שחוט או מת דאי לא כן ת"ל דאין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים וגם הא בע"ח לא מקרי אוכל כמבואר בירושלמי פ"ט דשבת (הלכה ) מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא וע"כ בצבי שחוט ופסול מחמת דאין כותבין על האוכלין ומשמע דאם חתמו ואח"כ גדדו דפסול משום דמחוסר קציצה לריה"ג ומשמע דלדידן בכה"ג כשר דאין זה מחוסר קציצה יכריטב"א הנ"ל

יא) ואגב אכתוב בהא דיבמות (דף סח) ולתרומה לא חששו והתניא הרי זה גיטך שעה אחת וכו' אסורה לאכול בתרומה מיד עיי"ש

ונ"ל להמתיק הקושיא למה שאמר רב ליוחסין חששו ולתרומה לא חששו דאי לא כן לא יהי' רשאי לדור עמה מחמת איסור גרושה שמא היא שעה אחת קודם למיתתו. וע"כ משום דהיא איסור לאו לא חיישינן ודווקא לתרומה חששו שהיא איסור מיתה ופשוט

יב) במשנה כתובות (דף נא) ואם אמר הרי גיטה ותפדה עצמה אינו רשאי ונראה דקמ"ל דאף אם כבר הי' כתוב הגט קודם שנשבית ולר"ש דס"ל משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו לבעל פירות ופרקונה הא המה תחת פירות וס"ד דשוב אינו חייב בפדיונה קמ"ל

ובזה מיושב קושיות המפורשים שם שהקשו אמאי בהדירה רצה לומר דאינו חייב בפרקונה ואם נדרה היא וקיים לה אם הוא נותן אצבע חייב בפרקונה משום דאם הדירה מסתמא נתן עיניו לגרשה ואין לו פירות ומש"ה פטור מפרקונה אבל בנדרה היא וקיים לה דיש לו פירות דלא נתן עיניו לגרשה שפיר חייב בפרקונה

יג) ואגב אכתוב בגיטין (דף פג גבי נענה רבי יוסי הגלילי ואמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה וכו' פריך שם והרי תרומה וקדשים שאסורות לזה ומותרת לזה וכו' עיי"ש ויש לתמוה מה פריך אטו מי לא ידע הש"ס שיש כמה אסורים בתורה שאסורים לזה ומותרים לזה כמו לאוי דכהונה שאסורים לכהן ומותרים לזר וכדומה

ונראה פירושו דהפי' הכי דהיכן מצינו דמעיקרא הי' אסור לכל כמו אשת איש ואח"כ כשנתגרשה חוץ מפלוני אסורה לפלוני מחמת אשת איש ומותרת לכולי עלמא ולכן פריך מתרומה וקדשים דמעיקרא הי' אסורים לכל מחמת טבל וכן קדשים קודם זריקה ואח"כ כשמפריש תרומה אסור עדיין לזרים מחמת טבל דהיינו אותו איסור עצמו שהי' בתחילה כמבואר בתוס' יבמות (דף פו) ובירושלמי פ"ב דשבת (הלכה ב') וכן קדשים אחר זריקה נשארו לזר באיסורם הראשון ודוק

יד) ואגב אכתוב במה דתמהו עלה נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע (סי' סד) דלא מהני כשעשה שליח