זרע אברהם נ

בעי לשמה כמבואר בגיטין (דף פ) גבי שנים שנתערבו שני גיטין

ה) הנה קיי"ל דכיון דשנתן עיניו לגרשה שוב אין לו לבעל פירות. ולפ"ז נראה דלמה דקיי"ל דפרקונה תחת פירות כל היכי דאין לו לבעל פירות שוב אינו חייב בפרקונה

ובזה יש לפרש האי דכתובות (דף נב) הב"ע כגון שנדרה איהי וקיים לה הוא עיי"ש כל הסוגיא והוא תמוה דבתחילה רצו לפרש במדיר הוא דבזה ודאי הוא הגורם ואפ"ה ס"ל להש"ס דלכ"ע אינו פודה ואח"כ מסיק דפלוגי בנדרה היא וקיים לה הוא ומה בכך שהוא נותן אצבע בין שיני' וכי גרע ממדיר הוא וכבר עמדו בזה. אמנם להנ"ל יש לומר דבמדירה אמרינן דבטח נתן עיניו לגרשה דאי לא כן לא הי' מדירה ושוב אין לו פירות ופטור מפרקונה לא כן בנדרה היא וקיים לה הוא אף אם נימא דהוא נותן אצבע בין שיני' מ"מ כיון דהוא לא הדירה יש לו פירות וחייב בפרקונה ואכמ"ל

ו) והנה שם איתא (דף קז) האשה שהלכה היא ובעלה כו' גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ועיי"ש בפירש"י דמתפרנסת אם אינה רוצה ליטול כתובתה ונוח לה ליטול מזונות שאם יבא בעלה תהי' כל כתובתה קיימת עיי"ש וכבר תמה הריטב"א דאיך תיטול מזונות הא בעצמה אומרת דנתגרשה עיי"ש

עוד הקשו בתוס' שם (דף פט) דאיך תטול מזונות שמא בעלה הי' אומר לא גרשתיך והוי טוענו חטין והודה לו בשעורין עיי"ש

ויתכן דאמרה גרשני בעלי והי' ספק קרוב לו ספק קרוב לה. וקיי"ל כ"מ שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונות אולם זה דווקא בחיי הבעל אבל לאחר שמת אין היורשין חייבים במזונותי' וכמבואר שם (דף צז) ולכן שפיר כ' רש"י ז"ל שאם יבא בעלה יהי' כל כתובה קיימת דאז יש לה מזונות וכן אם יאמר לא גרשתיך יש לה מזונות דהא גם לפי דברי' יש לה מזונות ולא הוי כטוענו חטין והודה לו בשעורין. וי"ל דאומרת כך לאסור על היבם ואיננה רוצה להפסיד מזונות אומרת דספק גרושין גרשני ואכמ"ל

ז) ואגב אכתוב בהא דכתובות (דף י) בתולה וגרושה וכו' מן האירוסין כתובתן מאתים ופירש"י שהרי בחזקת בתולה נשאת לו ואינו מובן דפשיטא דיש להו מאתים ונראה דכוונת רש"י דאפילו ביהודה דהי' מתייחד עמה אינו יכול להפסידה כתובה ויש לה מאתים דהא בחזקת בתולה נשאת לו ובפרט דיש לה מיגו דאי בעי אמרה באירוסין בא עליה וכמ"ש התוס' שם (דף טו) ואכמ"ל

ח) וברמב"ם ז"ל פ"ג מה' גירושין (הלכה)) דמש"ה באמר ללבלר כתוב גט לאשה לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט משום שלא היתה בת גירושין בשעת הכתיבה ונמצא שנכתב שלא לשמה יעיי"ש

ולכאורה קשה לי מהא דאמרינן בגיטין (דף מ) הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וכו' במאי קמיפלגו באומר לה צאי בו והתקדשי בו ר"מ סובר יש בלשון הזה לשון שחרור עיי"ש ברש"י ואיך מהני הא בשעת כתיבה עדיין אינה בת קדושין ולא הוי לשמה ושטר אירוסין הא בעינן לשמה כמבואר בקדושין (דף ט.). ובשלמא לרבנן דזכות הוא לו י"ל דעדיו בחתומיו זכו לו ונמצא דבשעת כתיבה היתה בת חורין. אבל לר"מ דס"ל בגיטין (דף יא) דחוב היא לי ומה"ט אינה משוחררת עד שתבא לידה וא"כ בשעת הכתיבה איננה עדיין בת חורין ולא נכתב לשמה כיון דלא היתה בת קדושין

ונראה דהא בלאו הכי צריך לבאר הא דאמרינן בגיטין (דף מ"ה.) לא תסגיר עבד וכו' ר"א בלוקח עבד ע"מ לשחררו היכי דמי דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והא גם שחרור בעי לשמה *). ובע"כ לרבי כיון דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי לשמה. וא"כ לר"מ לשיטתי' דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם שפיר מהני ולרבנן י"ל משום דזכות הוא לו כנ"ל

ובזה י"ל הא דפליגי רב ושמואל בסוכה (דף יא) בציצית שתלאן ואח"כ פסקן דרב סובר קציצתן זו היא עשיתן. והיינו כיון דתלי' בעי לשמה וא"כ בשעת תלי' דעדיין מחובר היא שוב לא חשוב לשמה ואמנם רב לשיטתו דס"ל ביבמות (דף צג:) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וחשוב לשמה משא"כ לשמואל. וי"ל ג"כ דהיכי דתרווייהו אתו בהדדי שפיר חשוב לשמה וכן בהא דקיי"ל דכתבו על אסורי הנאה פסול עיין גיטין (דף כ) א"כ בהא דאמרינן המדיר את אשתו מלהנות לו וכו' מכאן ואילך יוציא ויתן כתובה והא לדידה אסור בהנאה ועיין בהפלאה שהעיר כעין זה ולפי הנ"ל ניחא הא איתא שם דלא הדירה אלא בעודה תחתיו א"כ בשעה שמגורשת שוב הוי שלה וגיטה וכו' באין כאחת ודוק

ט) עיין בשו"ת ברית אברהם (סי') דמחדש דאינו יכול לגרשה בע"כ על תנאי דלזה לא נתנת לו התורה רשות שתהי' אגודה בי' ושיהי' פטור מכל מיני חיובין והביא ראי' מדברי שו"ת הרא"ש דבגט מאוחר אינו יכול לגרשה בע"כ עיי"ש וכן ראיתי בהגהות הגאון רע"א בש"ע אה"ע (סי' קמ"ז) שהביא כן בשם שו"ת רשב"ש עיי"ש

וכן נראה להוכיח דהא חזינן בספק מגורשת הבעל חייב במזונות והיינו כיון דעדיין אגידא בי' ושתהי' מגורשת בספק ותהי' אסורה להנשא וגם יהי' פטור מחיובי הבעל לאשתו ע"ז לא נתנה לו התורה רשות וה"נ בתנאי דהוי עדיין ס' [אמנם מירושלמי יבמות פרק ר"ג (הלכה ד) דבעי אי גט ביבמה מהני בע"כ כמו חליצה עיי"ש דתלי לה בפלוגתא ות"ל הרי גט ביבמה אינו מתיר אותה ואדרבא אוסר אותה להתייבם ומ"מ מהני בע"כ וצ"ע]

אמנם בעבד כנעני נראה דיכול לשחררו בע"כ על תנאי ול"ד לאשה כיון דקיי"ל דיכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך ופשיטא דיכול לשחררו על תנאי. וגדולה מזה כתבו התוס' בגיטין (דף יב) גבי אי בעי זריק לי' גיטא דהכוונה דיזרקנו ס' קרוב לו ס' קרוב לעבד ויהי' אסור בתרומה ובשפחה ובבת חורין עיי"ש הרי דמהני שחרר כה"ג במקום שיהי' אגוד בי' ויהי' פוטר מחיובים כנ"ל: