זרע אברהם מט

א) בשלהי גיטין (דף צ.) ס"ל לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר ובתוס' שם מביאין דברי הירושלמי שהקשה דלמה לי קרא דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וכו' ת"ל מטעם סוטה ועיי"ש. ובפני יהושע הקשה דכמו כן יקשה למה לי קרא דגרושה אסורה לכהן ת"ל מטעם סוטה עיי"ש

ונראה דהא נ"מ שפיר למה דקיי"ל דהאומר פתח פתוח מצאתי דנאמן לאוסרה עליו והיינו מטעם שויא אנפשי' חתיכה דאסורא. וזה לגבי דידי' אבל לאחריני הא שרי וא"כ בכה"ג יכול לגרשה מטעם ערות דבר אבל לגבי אחריני שרי ולא הוי סוטה. משא"כ הירושלמי שפיר מקשה דלא יוכל בעלה הראשון וגו' למה לי הא אסור להחזיר סוטתו דלגבי דידי' ודאי דסוטה היא וא"ש

ובזה מיושב היטב קו' הגאון רע"א בגליון הש"ס על תי' הירושלמי דמשני לעבור עליו בשני לאווין דהא אין איסור חל על איסור. ולהנ"ל שוב משכחת לה בכה"ג וא"כ דרק לדידי' אסור משום סוטה ולא לה א"כ האיסור השני הו"ל איסור מוסיף דמיגו דחל איסור מחזיר גרושתו לגבי דידה חל נמי גבי דידי' כנ"ל

אך יש להעיר הא האחרונים תתעוררו דהיכי מהני באומר פתח פתוח מצאתי לאוסרה עליו הא מבואר בהר"ן נדרים (דף צ) דמש"ה אינה נאמנת לומר טמאה אני לך משום דמשועבדת לו וא"כ ה"נ היכי נאמן לאוסרה עליו ותי' הא היא בידו לגרשה משא"כ היא לא תוכל להפקיע את עצמה ממנו. ומה"ט גזרה התורה במוצש"ר ולו תהי' לאשה ולא אמרינן הא שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא משום דבזה ל"ש דבידו לגרשה ושוב אינו נאמן כנ"ל [איברא דתי' זה דחוק דהא ע"ז אנו דנין למה חייב לכונסה הא שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא ואיך נעשה מערכה מן דרוש] וא"כ לב"ש דאסור לגרש בלי ערות דבר ל"ש כנ"ל

וגדולה מזה נראה דלב"ש לא שייך הדין דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו דהא הטעם משום דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ומבואר בדברי רש"י כתובות (דף י) דאם הי' שונאה הי' מגרשה מקודם. והא לב"ש לא יתכן כן דהא בעי ערות דבר אם לא שנימא כהרשד"ם דבארוסה גם ב"ש מודה]. ובזה נראה לחזק פי שנים מה שהקשה בחדושי הרי"ם אה"ע (סי' כט) דלב"ש למה תקנו כתובה הא לא שייך הטעם שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה דהא בעי ערות דבר עיי"ש ולכאורה הא יוכל לומר וליטען פתח פתוח. ולהנ"ל שפיר הקשה דלב"ש לא יוכל ליטען פתח פתוח להפסידה כתובתה. וניחא ממילא מה שהקשה הבית שמואל לב"ש למה לי קרא דלא יוכל לשלחה כל ימיו גבי מוציא שם רע הא בלא"ה אסור לגרשה משום דבעי ערות דבר. ולהנ"ל הא נ"מ להאומר פתח פתוח מצאתי דנאמן עכ"פ לאוסרה עליו ושפיר צריך קרא

ב) אמנם בעיקר קו' האחרונים הנ"ל דהיכי יוכל לאוסרה בפתח פתוח להר"ן הנ"ל נראה דלא דמי כלל לדברי הר"ן הנ"ל דדווקא דדהיכי דכבר הי' השיעבוד כמו בההיא דהאומרת טמאה אני לך י"ל כנ"ל דהא משתעבדא לי' משא"כ היכי דלפי דבריו לא התחיל מעולם השיעבוד כמו בההיא דפתח פתוח מצאתי ושפיר נאמן לאוסרה עליו דשויא אנפשי' חתיכה דאסורה וא"כ קמו וגם נצבו ממילא דברינו הנ"ל. [אם לא שנימא לדברי רש"י הנ"ל דא"י להפסידה כתובתה אבל מכח דברי הר"ן הנ"ל הנה לא נגע ולא פגע בדברינו]. אך מה אעשה שבדברי התוס' רי"ד קדושין (דף יב) לא נראה כן. שהרי הקשה בהא דאמרינן שם גבי יהודית דביתהו דר"ח דאמרה לה אם קיבל בך אבוך קדושין כד הוי זוטרת דאמאי לא אמרינן שויא אנפשי' חתיכה דאסורה ותי' דהא משתעבדא לי' עיי"ש

הרי דאפי' בכה"ג דלדבריו לא התחיל כלל השיעבוד אמרינן ג"כ דלאו כל כמינה לאפקיע נפשה משיעבודא דידי' ול"א שויא אנפשי' חתיכה דאסורה ואכמ"ל

ובקושי' הפני יהושע הנ"ל מגרושה לכהן יש לומר דכבר העיר הח"צ (סי' ) בהא דמכות (דף טז) דדחיק לאשכוחי בטלו ולא בטלו באונס ולמה לא מוקי בעשה עצמו פצוע דכא ואי אפשר לכונסה עיי"ש וא"כ ה"נ משום סוטה משכחת לה בשנעשה פצוע דכא דמחיוב לגרשה משא"כ לכהן שריא אם לא משום גרושה אבל על מחזיר גרושתו שפיר פריך דאם נעשה פצוע דכא הרי ג"כ אסורה משום פצוע דכא או משום מחזיר סוטתו ודוק היטב

ג) עיין בקדושין (דף ה) ונקיש נמי יציאה להוי' מה הוי' בכסף אף יציאה בכסף ומשני אביי אין סניגור נעשה קטיגור ורבא אמר אמר קרא וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף עיי"ש והקשה בשו"ת הגרע"א (סי' ריט) א"כ אביי דלא דרש לקרא דוכתב לה כרבא יקשה לדידי' קו' הש"ס בקדושין (דף יד) דתהי' אשה מתגרשת בחליצה ומה דמשני אמר קרא ספר כריתות ספר כורתה וכו' לא יתכן לאביי דלא דרש לה עיי"ש

ונראה דהא התוס' שם הקשו נימא מה ליבמה שאין עלי' אלא איסור לאו ולכן יוצאה בחליצה משא"כ אשת איש דחמור דבכרת לא ותי' דמה לי איסור ומה לי איסור כרת עיי"ש

ולפ"ז הא מבואר שם (דף יב) אביי ורבא לא ס"ל הא דר"ח אם הקילו בשבוי' נקיל באשת איש עיי"ש ומפרש הרשב"ם בב"ב (דף קלה דהכוונה משום דשבוי' רק איסור לאו משא"כ אשת איש כרת וסקילה עיי"ש. הרי דאביי ורבא מחלקין שפיר בין איסור לאו לאיסור כרת. וא"כ ל"ש ק"ו הנ"ל מיבמה לאשת איש ומעיקרא לק"מ קו' הש"ס ומיושב קו' הגרע"א לנכון [ועי' יבמות קיט.]

ד) עיין גיטין (דף עז) במשנה כתבו ותנו אם לא באתי וכו' לימא קסבר ר"י כתב גט על תנאי כשר ופירש"י ואפילו אם לא נתקיים התנאי עיי"ש והוא תמוה דמ"ש מכל תנאים דעלמא דמודה ר"י דאם לא נתקיים התנאי בטל המעשה וכבר עמד ע"ז בדי"ח ותי' דס"ל אומר אמרו פסול והוי מלתא דליתא ע"י שליח דלא מהני בי' תנאי עיי"ש. וזה ליתא לשיטת הפוסקים דע"י שליח לא בעינן תנאים

אך נראה למה דמבואר במנחות (דף מב) בהא דאמרינן ש"מ צריך צביעה. ופי' התוס' שם דמש"ה האודרא פסילה כיון דספק היא שמא לא יהי' כשר' שוב הוי לשמו ושלא לשמו עיי"ש בד"ה מאי טעם וכו' יעו"ש

ולפ"ז י"ל דסבר ר"י דתנאי לא מהני בכתיבת הגט דכיון דספק היא בעת כתיבת הגט שמא לא יתקיים התנאי *) הרי לא הוי לשמו אבל בנתינה הא קיי"ל דלא