זרע אברהם מח

חפצא שלא יעשה בה תמורה ושלא יעבוד עמה. משא"כ בלאו דלא ירבה לו סוסים דהוא רק איסור גברא על המלך דלא שייך בי' איסור חפצא דבידו למכור כל הבהמות ולקנות אחרים תחתיהם ל"ש גופן מוחלקי' כיון דאין האיסור על הגופן ורק הוא דנזהר שלא להרבות סוסים אבל באיסור חפצא שייך גופן מוחלקים כמו באדם וז"ב

ובזה י"ל הפי' בכריתות (דף טז) אם אמרת בנדה שכן יש בה שתי אזהרות שהכוונה שהוא מוזהר על הנדה והנדה היא מוזהרת עליו. והיינו דמקרי איסור חפצא

ובזה ניחא מה שהקשה בחדושי הר"ן סנהדרין דלמה לא נימא בלאו דלא ירבה לו נשים דאינו עובר רק אם מרבה שתים עיי"ש ולכאורה תמוה דהא גופן מוחלקים. וא"כ ל"ל כנ"ל. ולהנ"ל מיושב לפ"מ שכתבתי במ"א דבלאו דלא ירבה לו נשים עובר רק המלך ולא היא דהיא אינה מוזהרת וכמו בעילה לכהן גדול. וגם בידו לגרש אחת ולכנוס זו ל"ש עלי' איסור חפצא וא"כ דהיא אינה מוזהרת ל"ש גופן מוחלקים וכנ"ל. ועיין במכילתא פ' משפטים שור אויבך או חמורו לחייב ע"ז בפני עצמו וע"ז בפ"ע יעיי"ש ומשמע משום דגופן מוחלקים ואכמ"ל

ב) ואגב אכתוב דברמב"ם פ"ג מה' מלכים איתא דהא דמותר לישא עד י"ח היינו בין נשים ופלגשים דלא יהי' יותר מי"ח בין שניהם ודעת הראב"ד שם דפלגשים יכול לישא יותר ורק נשים דהיינו בכתובה עד י"ח ולא יותר. וצ"ע לדעת הרמב"ם דהא מקרא מלא היא בדברי הימים (ב יא) גבי רחבעם שנשא נשים שמונה עשרה ופלגשים ששים ומבואר להדיא כהראב"ד. ואפשר לומר דהיינו דכ' עליו ועזב את תורת ד' אך מדחזינן דהקפיד דווקא על י"ח נשים ורק פלגשים נשא יותר דמוכח כהראב"ד וצ"ע

ג) ובעיקר הקו' הנ"ל דל"ל קרא דלעבור על כל סוס וסוס ת"ל דגופן מוחלקים נ"ל לפמ"ש בשו"ת מהרי"ט [הובא בשעה"מ פי"ד מה' איסורי ביאה] דדווקא בזה אחר זה אבל בבת אחת לא אמרינן גופן מוחלקים עיי"ש ועיין בכריתות (דף טו) קצר וקצר מה לי אמר רבי אליעזר וכו' הואיל ואי אפשר לערב ביאות עיי"ש

ולפ"ז משכחת לה שקנה ב' סוסים ביחד דמטעם גופן מוחלקין אין לחייבו

ד) ובעיקר הדבר אי אמרינן בבהמה גופן מוחלקים נראה לפע"ד ראי' מירושלמי פ"ו דנזיר (הלכה ) אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת עיי"ש וע"כ משום דגופן מוחלקים דאל"כ אטו אם אכל עשרה זיתים בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד [ועיין בב"מ (דף קטז) צמד של פרות פי' פרות החורשות יעיי"ש ות"ל דגופן מוחלקים]

אך לכאורה למ"ש האחרונים דמש"ה בשחט ה' זבחים בחוץ לא אמרינן גופן מוחלקים משום דאין שחיטה אלא בסוף ושוב לא הוי בעלי חיים ובשחוטין לא אמרינן גופן מוחלקים וא"כ למ"ש רש"י במכות (דף טז ) ואחד משום כזית נבילה שכשבולעו הוא מת וא"כ לא הוי בעל חי ואמאי חייב על כל אחד ואחד באכל ה' נמלים בהעלם אחד

ואולי י"ל למה דאמרינן בירושלמי שם (הלכה ד') הי' לפניו שני שפודין אחד של שחיטה ואחד של נבילה כו' התחיל לאכול בו. אמר לי' תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בה י' זיתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות מקבל התראה בדעת זאת. וא"כ י"ל דגם הכא מיירי בכה"ג ולא משום דגופן מוחלקים ועיין מכות (דף כב) גבי יש חורש תלם כ' שם הריב"ן ובהא לא קא עסיק שיהי' חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי נלקטים איסורים הרבה עליו דלכל הפחות קאמר וכו' עכ"ל. משמע מדבריו דאם חרש בכמה שוורים חייב על כל אחד ואחד ופשיטא דלענין כלאים אין חילוק אם חרש בשור וחמור אחד או חרש בשני שוורים ושור אחד וכמו לענין כלאי בגדים אין חילוק אם חוט אחד של צמר בפשתן או שני חוטין אך כוונתו דילקה על כל אחד משום לא תעבוד ומשום לאו דמעילה. הרי דגם הוא ס"ל דבבהמה אמרינן ג"כ גופן מוחלקים והתוס' רי"ד לאו יחיד היא בדבר הזה ואכ"מ ותן לחכם וכו'

ה) ואגב אכתוב בהא דאמרינן דתמחויין מחלקין נראה דהיא דווקא במידי דהיא איסור חפצא כמו חלב וחלב עיין כריתות (דף טז) אבל במה דהיא איסור גברא כמו ביום הכפורים אם יאכל שני כותבות בשני תמחויין כיון דהוא רק איסור גברא גם ר"י מודה

ובזה נראה כוונת הירושלמי שהביאו התוס' בשבת (דף צ) לא צריכה אלא לר"י שלא תאמר מינים הרבה יעשו כהעלמות הרבה עיי"ש גבי מוציא קופת הרוכלין. והיינו משום דשבת הוי רק איסור גברא ע"כ לא שייך בזה תמחוין מחלקין כמו בחלב ושאר איסורים

ואולי דבזה יתפרש ש"ס מנחות (דף ע) התבואה והקמחין והבציקות מצטרפין זה עם זה למאי הלכתא ר"כ אמר לענין חדש ר"י אמר לענין חמץ בפסח ר"פ אמר לענין מעשר שני דאי אכיל לה חוץ לחומה לוקה. ואמאי לא אמר בפשיטות לענין טבל או בתרומות ולמה בחר ר"פ לענין מעשר שני דווקא. ולהנ"ל א"ש דרצה להמציא גם לר"י דתמחוין מחלקין וה"ה דלא מצטרף דבין לקולא ובין לחומרא כמבואר בשבת (דף עא) וא"כ בטבל או בתרומות דהוי איסור *) חפצא בזה לא מצטרף לר"י זולת לענין חדש דרק הזמן גורם וכן חמץ בפסח ובא ר"פ ואמר דגם לענין מע"ש חוץ לחומה דגם זה לא מקרי איסור כיון דבאמת בפנים הוא מותר ואדרבא מצוה לאוכלו בזה אין תמחוי מחלק וה"ה דלא מצטרף ואכמ"ל

ועיין עוד בהא דשבועות (דף כב) שני קונמות מצטרפין שתי שבועות אין מצטרפין ובפי' הר"ח כגון האומר קונם בשר זה עלי ופת זה עלי כזית משניהן מצטרף כנראה מדברי הר"ח דדווקא בשני מינים אין מצטרף בשביעות. ועיין בירושלמי פ"ק דביצה. (הלכה ב) בין לביעורו בין לאכלו כזית דלא כן נתנו ל"ז כריתות בתורה. והיינו אם נימא דחמץ ושאור אין שיעורן שוה א"כ חייב על שאור בפ"ע ועל חמץ בפ"ע וכמו שפי' הק"ע שם ולכאורה הא מוקמינן סתם משנה דכריתות כר"י דתמחוין מחלקין א"כ שאור וחמץ שני מינים הם ואף לבית הלל חייב שתים וע"כ כנ"ל כיון דרק הזמן גרם ובזה לא אמר ר"י ופשוט: