זרע אברהם מז

דהשבאי קונה אותו ביאוש משעה שהפקירו רבו דיאוש הוי כהפקר. והקשה הפני יהושע דהא קיי"ל דיאוש כדי לא קני. גם היכי מועיל יאוש מצד הפקר הא אין אדם מפקיר דבר שאינו ברשותו כמו שאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו

ונראה למ"ש הקצות החושן (סי' שסא) דלהכי אינו מועיל יאוש בגניבה משום דאין לו במה לקנות ולרבי יוחנן דס"ל מעות קונות ורק היכי דליכא מעות קונה משיכה מה"ת. ומ"מ כתבו התוס' בע"ז (דף עא) דכל זה היכי דבא לידו בהיתרא. וא"כ בגניבה וגזילה דאתא לידו באיסורא אינו מועיל יאוש דבמה יקנה הגנב והגזלן הגניבה והגזילה ההיא עיי"ש

ולפ"ז כל זה במטלטלין. אבל עבדים שנקנים בחזקה שפיר קונה ביאוש וגם הא עכו"ם מישראל או להיפוך קונה בכסף לר"ל וה"ה לר"י במשיכה ושפיר קני השבאי את העבד ביאוש

ומה שהקשה דאינו ברשותו י"ל למ"ש הש"א (סי' צב) וקצות החושן (סי' לז) דלגזלן בעצמו יכול להקדיש יעיי"ש וא"כ ניחא דמועיל יאוש בגניבה וגזילה ולא הוי אינו ברשותו ושפיר קנה השבאי את העבד כנ"ל

עוד י"ל דמש"ה מועיל יאוש בעבדים מטעם הפקר אף דהוי אינו ברשותו. למה דחדית לן הקצות החושן (סי' קיז) לדעת רש"י דקדושת הגוף יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו ג"כ. ומה דאמרו גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש דווקא קדושת דמים שאינם מפקיעים מידי שיעבוד משא"כ קדושת הגוף דמפקיע מידי שיעבוד יעיי"ש

ולפ"ז הא קיי"ל דשחרור מפקיע ג"כ מידי שיעבוד. וכמו כן חל על דבר שאינו ברשותו כמו קדושת הגוף. וכמו שחל מה"ט על דבר שלא בל"ע וכמ"ש הפלאה כתובות (דף יא) ה"נ דבר שאינו ברשותו. וכמו דחל קדושת גוף מה"ט מחמת דחל על דבר שלא בא לעולם כמ"ש הקצות החושן הנ"ל: ההההההה גלות סימן כז

א) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' רוצח (הלכה ו') הרב המכה את תלמידיו ושליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע לבא לדין והמיתו בשוגג אינו גולה והראב"ד השיג עליו דלא מצינו אלא בשליח ב"ד המכה יותר ממה שאמדוהו

ונראה דמקור דברי הרמב"ם מהא דב"ק (דף כח) וקצותה את כפה פרט לשליח ב"ד ועיי"ש דרש"י מפרש דשליח ב"ד פטור מבושת אמנם הרמב"ם מפרש לה לענין גלות. וכן מבואר בפני משה בביאורו לירושלמי פ' החובל (הלכה ) דמש"ה לא מייתי הרמב"ם דפטור מבושת משום דאפילו מגלות פטור כ"ש מבושת. הרי דהרמב"ם מפרש לה לענין גלות ויליף בושת מיני' בק"ו. ובאמת דברי הראב"ד תמוהים דהא מבואר במכות (דף כג) הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה ע"י הרי דאדרבא דבמכהו יותר ממה שאמדוהו גם שליח ב"ד גולה

אך נראה דהא דעת הרמב"ם בפט"ז מה' סנהדרין דלהכי אינו לוקה כי אם ל"ט שאם יוסיף לו רצועה אחת נמצא שלקה מ' עיי"ש וא"כ באמדוהו לעשרים פשיטא דאינו לוקה כי אם י"ח. דהא כ' אי אפשר שמא יוסיף לו ונמצא שלקה יותר מהאומד ואם ילקה י"ט הרי בעינן מלקות הראוין להשתלש ע"כ אינו לוקה כי אם י"ח

ולפ"ז נראה דבכה"ג דהוסיף לו רצועה אחת ומת אינו גולה דהא בדין הוא שילקה עד כ' אלא משום דבעינן שראוין להשתלש וגם מחשש הוספה יותר על העשרים לוקה י"ח. וי"ל דבכה"ג כיון הראב"ד ז"ל. אבל אה"נ דאזיל ומודה היכי דהכהו יותר מהאומד דגולה וכש"ס הנ"ל

ואולם צ"ע לפי זה היכי משכחת לה להא דהוסיף לו רצועה אחת הרי זה גולה כיון דלעולם פוחתין לו שמא יכהו יותר מהשיעור ונמצא דבהוספת רצועה אחת לא הכהו לעולם יותר מן מה שאמדוהו

ב) במנחת חינוך (מצוה מח) מסתפק באחד שהרג את אביו בשוגג אי חייב גלות דיש לפוטרו מחמת חייבי מיתות שוגגין. ואף דגלי קרא דאינו פוטר שוגג מ"מ י"ל בנתערב עמו איסור אחר דלא גלי פטור עיי"ש ובמחכ"ת אישתמיט תי' דברי הש"ס מכות (דף ח) דמפורש דהבן גולה ע"י האב והאם גולה ע"י הבן ועיי"ש בגמ' דלר"ש אינו גולה דשגגת סייף נתנה לכפרה ושגגת חנק לא ניתנה לכפרה ואכמ"ל: גופן מוחלקין סימן כח

א) המשנה למלך פ"א מה' איסורי ביאה (הלכה ) הביא בשם תוספות רי"ד שחידש דלאו דווקא באדם אמרינן גופן מוחלקים אלא אף בבהמה וכו' יעיי"ש וכבר הקשו מהא דקיי"ל אכל נותר מחמש זבחים אינו חייב אלא אחת. וכן מהא דחולין (דף קג) אכל אבר מן החי מן שתי בהמות יעיי"ש

ומצאתי בשיטה מקובצת [הנדפס בש"ס ווילנא] שהאריך בזה שם וכ' דשאני אבר מן החי כיון דאסורו בחתיכה אחת מן הבהמה ולא צריך כל הגוף להאיסור לכן לא אמרינן גופן מוחלקין דחתיכות מוחלקים לא אמרינן משא"כ לענין אותו ואת בנו דאיסורו שייך בכל גוף הבהמה אמרינן גופן מוחלקים עיי"ש

אך עדיין יקשה מה שהקשו מסנהדרין (דף כא:) בלאו דלא ירבה לו. סוסים דצריך קרא לעבור על כל סוס וסוס ות"ל דגופן מוחלקים

ונראה דלא אמרינן גופן מוחלקים אלא כגון בתמורה דמבואר ברמב"ם והוא מש"ס דתמורה (דף כז) דעובר על כל בהמה ובהמה. וכן מה דמבואר בריב"ן שהביא רש"י מכות (דף כב) דאם עבד עבודה בהרבה בהמות מוקדשין עובר על כל אחת ואחת דבכל הני הוי איסור