זרע אברהם מה

אך כפי הנראה מדברי הה"מ הנ"ל לא ס"ל כסברת האחרונים הנ"ל דהא כ' דח"ש בגזל אסור מה"ת ומוכח דלא כנ"ל

ז) ודע דמדברי רש"י סוכה (דף כז) משמע דמה דלא שוה פרוטה לא מיקרי לכם מדכ' דראי' דסוכה שאולה כשר מדכל ישראל יוצאין בסוכה אחת והרי לא מטי שו"פ לכל חד והאריך בזה המנחת חינוך (מצוה שכה) דלפ"ז גם כזית מצה ובדי ערבה צריכין להיות שוה פרוטה [ובזה יש ליישב קו' המנחת חינוך (מצוה תעג) על השיטה מקובצת ב"מ (דף נב) דמעשר שני שאין בו שוה פרוטה מותר לאוכלו חוץ לחומה מה"ת עיי"ש והקשה המנחת חינוך א"כ אמאי מצה של מעשר שני אינו יוצא דאין לה היתר בכל מושבות הא פחות משוה פרוטה יש לה היתר עיי"ש ולפי הנ"ל ממ"נ אינו יוצא דשוה פרוטה הרי אין לו היתר בכל מושבות ובפחות משוה פרוטה הרי לא הוי שלו ולא חשוב מצתכם ודוק] אך כתב דמ"מ כיון דאסור לגזול פחות משוה פרוטה חשוב שלו דהא אסור לגזול ממנו יעיי"ש

ובאמת אם נימא כן מיושב לנכון קו' התוס' בסוכה (דף ט) ושם (דף כט) שהקשו דלמה קרא דלולב הגזול וסוכה גזילה דאינו יוצא ת"ל דהוי מצוה הבא בעבירה עיי"ש

ולהנ"ל נ"מ בגזל פחות משו"פ דמחיל לי' כש"ס הנ"ל ולא הוי מצוה הב"ע אמנם מטעם לך אינו יוצא דלא הוי שלו. ובשוה פרוטה הרי עובר וצריך שפיר קרא דלך ולכם ואכמ"ל

אמנם באמת היא מלתא דתמיהא דכיון דאסור לגזול ממנו מוכח דהיא שלו ועיין ב"ב (דף נא) בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאינו שוה פרוטה יעיי"ש והא בעינן ספר המקנה וכמבואר בגיטין (דף כ) וא"כ הא פחות משו"פ אינו שלו ולא הוי בר קנין ובזה מיושב קו' התוס' שם ועיין קדושין (דף ט) ובזה מיושב דשפיר הוי רבותא לאפוקי סברת רש"י ובאמת נראה דאם כתב שטר מכירה על איסור הנאה דלא מהני אף דבגט כשר אם כתבו על איסורי הנאה וכמבואר שם מ"מ הא לא חשוב ספר המקנה ואולי לשיטת הריב"ש דאיסורי הנאה הוי שלו רק דאינו ברשותו והובא בקצות החושן (סי' תעו) א"כ מהני וכמדומה שבשו"ת הרשב"א פלפל בזה

ואגב אכתוב דבתוס' סוכה שם הקשו לפירש"י בלא"ה הא מדכתיב לכם ממעטין שותפין וכמו בפיאה עיי"ש. ואפשר לדעת הר"ן נדרים (דף מו) דבדבר שאין בו דין חלוקה כל אחד בשעה שמשתמש בו הוי קנין הגוף עיי"ש ובמנ"ח (מצוה תרי"ג) כ"כ לענין ספר תורה שאין בה דין חלוקה וא"כ בסוכה אם אין לכל אחד שוה פרוטה חשוב כאין בו דין חלוקה ולכן צריך לומר מחמת דלא מטי שוה פרוטה לכל חד ויבואר אי"ה במ"א

ח) בסנהדרין (דף עב) אבל למקנא ברשותייהו דמרי קיימא מידי דהוי אשואל עיי"ש ויש להעיר דלפ"ז דמדמינן גזלן לשואל א"כ יהי' גזלן בבעלים פטור כמו בשואל ובפרט ביש לו דמים כגון באב על הבן דפירש"י גבי יש לו דמים דחייב באונסין וכתבו האחרונים דחשוב בבעלים מחמת דהבן תמיד במלאכתו דמחיוב בכבודו. אמנם רש"י הביא דמצינו בשומרים דחייב אשליחות יד ועמד בזה המוהרש"א ולהנ"ל דברי רש"י מדוקדקים דבשליחות יד הא חייב גם בבעלים וכמבואר בב"מ (דף מא) ומיושבים דברי רש"י וקו' הנ"ל ואכמ"ל: גזילה ואבידה יאוש וש"ר סימן כו

א) עיין ב"ק (דף סח:) מוקי ר"ל מתניתין דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר דמשלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה בשהקדישו בעלים ביד גנב עיי"ש וכבר הקשתי במ"א דר"ל סותר עצמו דבירושלמי פרק מרובה (הלכה ) בהא דמבעיא לן אי פדיון הוי כלקוח מותיב ר"ל ממתני' הנ"ל דגנב והקדיש ואח"כ טבח דמשלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה הרי דהקדיש לא הוי כמכירה. וקשה דהא ר"ל עצמו מוקי לה בשהקדישו הבעלים ביד גנב וא"כ לא הקדיש הגנב כלל וכבר כתבתי בזה

ונראה עוד למ"ש הקצות החושן (סי' שסא) דמה דפליגי ר"י ור"ל אי יאוש קונה אזלו לשיטתייהו במה דפליגי בב"מ (דף מז) אי מעות קונות מה"ת או משיכה. ור"י דס"ל מעות קונות לכך ס"ל דיאוש אינו קונה דבמה יקנה הא ליכא מעות בקנין יאוש ואי דבליכא מעות משיכה מה"ת כמ"ש התוס' בע"ז (דף עא) הא כתבו שם דרק בהיתרא אמרינן כן וא"כ בגניבה וגזילה הא לא שייך קנין מעות אבל ר"ל לשיטתו דמשיכה מה"ת שפיר קונה יאוש עיי"ש ובסוגיא דאוונכרי הארכתי בזה ליישב דברי רש"י שם

ולפ"ז הא בירושלמי פ"ח דשביעית (הלכה) מהפך הגירסא *) דלר"י משיכה קונה ולר"ל מעות מה"ת וא"כ כמו כן לענין יאוש ס"ל לר"ל לגירסת ירושלמי דיאוש אינו קונה ושפיר מביא ראי' ממתני' הנ"ל משא"כ גמרא דילן דלר"ל משיכה ויאוש קונה שפיר אמר דמוקי לה בשהקדישו הבעלים ביד גנב ודוק

ב) ואגב אכתוב דבאחרונים תמהו לדעת התוס' ב"ק (דף עט) בהא דתניא גנב והקדיש משלם ד' וה' דווקא בקדשי בדק הבית אבל בקדשי מזבח אמרינן מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן. א"כ מה ראי' מייתי ר"ל דפדיון אינו כלקוח מגנב וטבח ואח"כ הקדיש הא התם איירו בקדשי מזבח עיי"ש ולק"מ דהא ר"ל עצמו מוקי לה בב"ק (דף עו) בשוחט בעל מום בחוץ א"כ הוי קדשי בה"ב ודוק: