זרע אברהם מד

ד) הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' גזילה (הלכה א) כל הגוזל מחבירו שוה פרוטה וכו' שנאמר לא תגזול ושם (הלכה ג) איזהו גזל וכו' ושם (הלכה ד) איזה עושק וכו' ותמה הרב המגיד הא מבואר בב"מ (דף סא.) היינו עושק והיינו גזל וגזל ילפינן מריבית ואונאה ולא תגזול לכובש שכר שכיר יעיי"ש

וליישב דבריו נראה דהא התוס' הקשו דלוקמא בגזל גופא ולעבור עליו בשני לאווין. ותי' משום דלא לקי דהוי לאו הניתק לעשה יעיי"ש

ולכאורה יש לתמוה הא גם על כובש שכר שכיר לא לקי דהוי לאו שאין בו מעשה. ומצאתי אחרי רואי בחדושי הגאון רע"א שהקשה כן בשם החכם צבי יעיי"ש

אך י"ל דרבא לשיטתי' דס"ל כר"ל דמשיכה קונה וראי' מדלא אהדרי' קרא לתשומת יד ועושק דאהדרי' קרא משום דאיירו דנטל ממנו וחזר והפקיד אצלו כמבואר בב"מ (דף מח) יעיי"ש וא"כ בכה"ג י"ל דחשוב מעשה לשיטת הפרי מגדים באו"ח (סי' ) דאם נתן מים לקמח והחמיץ הוי לאו שיש בו מעשה אף שבשעה שנתן המים לא עשה עדיין שום איסור מ"מ כל שתחילתו ע"י מעשה לוקה ויש להביא ראי' לדבריו מדברי רש"י מכות (דף כ:) ד"ה במסייע שכ' דמזמין השערות להקיף אף דבשעה שהזמין השערות לא עשה עדיין שום איסור מ"מ מחשב מעשה ועיין ברמב"ם פ"א מה' חמץ ומצה יעיי"ש וא"כ ה"נ אם נטל החפץ מן השכיר לביתו בפקדון ואח"כ כפר או שלא רצה להחזיר לו חשוב לאו שיש בו מעשה ודוק

וכל זה לרבא לשיטתו אבל הרמב"ם דפסק כר"י דמעות קונות. ובפרט דהא הרמב"ם לא הביא הא דרב חסדא [דמיירו שייחד לו כלי לעושקו] וא"כ להרמב"ם לא לקי גם אכובש שכר שכיר. וא"כ הדרא קו' התוס' דלוקמא בגזל גופי' ושפיר נקט הרמב"ם הלאו דלא תגזול לגזל גופי' והלאו דלא תעשוק לכובש שכר שכיר ודוק

אך יש להקשות *) מדברי החינוך (מצוה שד"ם) דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעשה מעשה לא לקי דחשבו לאו שאב"מ אך באמת יש מבוכה בזה עיין שער המלך ה' חמץ ומצה דהכוונה דהי' אפשר לעבור כעת בלי מעשה ובנב"י (סי' ע"ז) ואכמ"ל

ה) בקרית ספר (פי"ח מגזילה ואבידה) דהשבת שטרי מציאה הוי רק מדרבנן דאין גופן ממון דהא אפילו קרקע צריך לרבוי עיי"ש ובשו"ת הרי"ם חו"מ (סי' טז) תמה באמת למה יהי' עובר על לאו ועשה בשטרות דאין גופן ממון עיי"ש ובאמת דעת המבי"ט דהיא מדרבנן. אמנם מדברי התוס' ב"ב (דף עו) דכתבו דהא צריך קרא למעט שטרות מאונאה היינו שמצא שטר לאחר יאוש ומכרו לבעלים ביוקר עיי"ש ומדכתבו לאחר יאוש משמע דקודם יאוש מחיוב להחזיר

אך נראה למ"ש הקצות החושן (סי') בכוונתם דלאחר יאוש זוכה בהחוב מן התורה נראה דכוונתם דקודם יאוש נהי דא"צ להחזיר אבל אינו זוכה בחוב ולכך כתבו לאחר יאוש ואז הא זוכה בהחוב ויכול למכור החוב ג"כ ופשוט

ו) הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' גזילה כ' דאסור לגזול כ"ש דבר תורה ובה"ה (ריש ה' גניבה) ביאר הטעם דח"ש דגזל הוי כמו ח"ש באיסורין שאסור מה"ת ותמה הלחם משנה מהא דסנהדרין (דף נט) דפריך והרי גזל וכו' והא גם לישראל אסור בלאו ושוב ל"ש מי איכא מידי כמ"ש התוס' בחולין (דף לג) ד"ה אחד וכו' עיי"ש

ונראה דבמנחת חינוך (מצוה קל) עמד על הרמב"ם שכ' דפחות משוה פרוטה אינו בתורת השבה. ובסנהדרין שם משמע דמטעם מחילה היא ונ"מ טובא בגוזל מחרש שוטה וקטן דחייב דלאו בני מחילה נינהו עיי"ש מה שמשוה דעת הרמב"ם

עכ"פ חזינן דדעת הרמב"ם דאינו מטעם מחילה. ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דבאמת אי נימא דמטעם מחילה ל"ש ח"ש אסור מה"ת דהא הטעם משום דחזי לאצטרופי וזה ל"ש בגזל דמיד שגזל פחות משו"פ הרי מחיל לו ושוב לא מצטרף. וצ"ל דהרמב"ם לשיטתו דלאו מטעם מחילה היא ע"כ סובר דאסור ח"ש בגזל כמו ח"ש באסורין

ולפ"ז שפיר מקשה דהש"ס דסבר דמטעם מחילה היא ח"ש בגזל באמת מותר מה"ת דהא קמא קמא מחיל ול"ש חזי לאצטרופי וכעין זה בשבת (דף פ) דאם הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא אינו חייב מ"ט בעידנא דאפיק לבתרייתא חסר לי' לשעורא דקמייתא. וכן גבי העברת ד' אמות ברה"ר בשבת (דף מב) דקוץ ברה"ר מוליכו פחות פחות מד' אמות. הרי דמותר לכתחילה כיון דל"ש חזי וכו'] ומותר מה"ת ושפיר פריך

אמנם כל זה בגזילה אבל בגניבה ואונאה דלא מחיל וכמבואר בב"מ (דף סא) שפיר י"ל דפחות משו"פ עכ"פ אסור מה"ת

ומ"מ אם נימא כהפי' השני שבפרי מגדים יו"ד (סי' סב) דהפי' חזי וכו' היינו אם יאכל ביחד עם עוד ח"ש עיי"ש א"כ גם בגזל אסור ח"ש מה"ת כמובן ולפמ"ש האחרונים דלהכי מותר בבל יראה ח"ש מה"ת משום דאפילו בשיעור שלם אינו לוקה דהוי לאו הנל"ע או לאו שאב"מ. וכל דלא חזי לאצטרופי לחיוב מלקות לא יתכן בו סברת חזי לאצטרופי. א"כ גם בגזל ל"ש ח"ש אסור מה"ת דהא גזל הוי לי' לאו הנל"ע בשיעור שלם.